המטרה בהשקעות, להערכתי, היא להגדיל את הערך הריאלי של סכום ההשקעה לאורך זמן. הערך הריאלי נקבע לאחר ששולם מס מלא על הרווחים, ולאחר שהובאו בחשבון השפעת האינפלציה ושחיקת המטבע. כפי שאראה בהמשך, מחירי איגרות החוב כיום משקפים מצב של סיכון רב ללא תשואה. הדבר לא מונע את זה שמרבית החסכונות מושקעים באג"ח.
המרדף אחר תשואה גורם למשקיעים לקחת יותר ויותר סיכון. למשל, אג"ח "זבל" בארה"ב מניבות כיום תשואה של כ-5% בלבד (לעומת 19% ב-2009) - תשואה מהנמוכות בהיסטוריה. לא בכדי איגרות אלו זכו לכינויין - הן של חברות בעלות יכולת מוגבלת להחזיר את חובן. אם איגרות אלו ייסחרו בהמשך בתשואה של כ-7% (עדיין מחיר גבוה מאוד), המשקיעים יפסידו כ-30%.
בועת האג"ח, אשר התפוצצה בשנת 1994, הביאה להפסדים של כ-1.5 טריליון דולר - 10% מהתל"ג של המדינות המפותחות באותה תקופה. הפסדים אלו נגרמו בעקבות עלייה מתונה של כ-3% בלבד בתשואת האג"ח של המדינות המפותחות. זה קרה ללא עלייה משמעותית בציפיות לאינפלציה, וכאשר הכלכלה העולמית הראתה סימנים של התאוששות.
בנוסף, יש לזכור, כי התשואה המתקבלת מנכס פיננסי מורכבת מתשואת הנכס והשינוי במחיר המטבע שבו נקוב הנכס. המדיניות של מרבית המדינות המובילות בעולם היא לשחוק את ערך המטבעות שלהן, על ידי הדפסת כסף.
המדיניות הזו אינה חדשה - הדולר איבד כ-90% מערכו משנת 1965 ועד היום. לאורך התקופה התשואה השנתית הממוצעת על אג"ח ממשלת ארה"ב הייתה כ-5.7%. על פניו זו נראית תשואה נאה, אך 25% מס על התשואה הנומינלית מהווה 1.4%; והאינפלציה, יחד עם שחיקת המטבע של כ-2% בשנה, מהווה את יתרת ה-4.3%. כלומר, בחמישים השנים האחרונות תשואה נומינלית של קרוב ל-6% לא הניבה כל תשואה ריאלית. העתיד אינו נראה מבטיח יותר, במיוחד לאור החובות הכבדים של מדינות רבות.
כוח הקנייה יגדל, הסיכון להפסד יקטן
השקעה במניות של חברות בעלות יכולת להגדיל את רווחיהן באופן משמעותי לאורך זמן, היא עדיפה לטעמי. מדובר בחברות אשר ימשיכו לקחת נתחי שוק ממתחרותיהן, ואשר הביקוש למוצריהן ימשיך לעלות לאורך שנים רבות.
אלו חברות בעלות יתרונות יחסיים מובהקים, הפועלות בתעשיות שבהן חסמי הכניסה הם גבוהים במיוחד. לחברות אלו קיימת, בדרך כלל, היכולת להעלות מחיר לפחות בגובה האינפלציה, וכך לשמור על התשואה הגבוהה על ההון גם בתקופות של עליית מחירים; הן מוכרות את מוצריהן או שירותיהן במדינות רבות, ולכן סיכון שחיקת המטבע של מדינה מסוימת הוא נמוך; כמו כן, האינטרסים של ההנהלות שלהן זהים לאלו של בעלי המניות.
חברות כמו קוסטקו, רולס רויס , קולגייט, נסטלה ואוטו זון עונות, להערכתי, על מרבית הדרישות הללו. מחירי המניות של החברות האלו יהיו יותר תנודתיים ממחירי איגרות החוב, אך לאורך זמן כוח הקנייה של הסכום המושקע יהיה גבוה הרבה יותר, והסיכון להפסד יהיה נמוך משמעותית.
אין ללמוד מהדברים, כי שוק המניות בכללותו ימשיך לעלות בעתיד, שכן לא ניתן לחזות את עתיד השווקים הפיננסיים. בנוסף, מרבית החברות הנסחרות בשוקי המניות לא עומדות בקריטריונים שהצבנו כאן, ולכן הן אינן מהוות נכסים בני השקעה לפי תפיסתנו.
הכותב הוא מנהל השקעות בחברת Integer Asset Management
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.