"עלות חייל חרדי דומה לאיש קבע; המוטיבציה שלו אפסית"

דיוני תקציב הביטחון השנה נערכו בסימן של רוגע תקשורתי יחסי בין משרד האוצר למשרד הביטחון. זאת, לעומת השנה שעברה, למשל, שהתאפיינה בקרבות רחוב תקשורתיים בין שני המשרדים, ובמאבק פרסונלי, ייצרי וקשה בין הצדדים. בנוסף להחלפת הדמויות הפועלות - לא עוד אהוד ברק ויובל שטייניץ אלא בוגי יעלון ויאיר לפיד - משוכנעים בסביבות מערכת הביטחון כי הדבר נובע גם משיפור האמון בין הצדדים.

אפשר לטעון בציניות כי הגברת השקיפות נכפתה על משרד הביטחון כאשר מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר קיבל בשנה שעברה סמכות לפקח על התהליך, ואגף החשבת הכללית קיבל את הטיפול בבקרת השכר; אולם במערכת הביטחון טוענים כי גם היא פתחה בצעדים בוני אמון וכי הושג אמון שלא היה כמותו בשנים האחרונות בין הצדדים.

אבל עם כל הרוח העניינית יותר, הקונפליקטים הבסיסיים נשארים בעינם. על השולחן עולים גיוס החרדים, גיל הפרישה, הפנסיות, גודלו של תקציב השיקום שאפילו מקורבים לרמטכ"ל מגדירים אותו "הזוי", השאלות מתי הקיצוץ אפשרי ומתי הוא פוגע בביטחון, וכמובן הדיון על האיומים שהצבא ומערכת הביטחון מקפידים להדגיש את קיומם.

החרדים

מה העלות של ג'ובניק חרדי בן 21?

כאשר ימנו נציגי מערכת הביטחון את האיומים המרחפים על הצבא בדיוני התקציב, הם יציגו מן הסתם את ההחלטה לגייס חרדים בני 21. יש הבדל תהומי, אומרים גורמים המקורבים לנושא, בין חרדי בן 18, לוחם, שמקבל משכורת רגילה ושעולה מעט לצבא, לבין חרדי בן 23-21: אלה שמגיעים בגיל 21, נשואים והורים לילדים, לא יהיו לוחמים, ועלות כל אחד מהם תעמוד על 5,000 שקל, כמו עלות של איש קבע צעיר - שהאוצר מבקש מהצבא להיפרד מלא מעט מהם.

ההבדל, אומרים המקורבים, הוא שבעוד איש קבע רכש מקצוע צבאי, רואה בצבא קריירה ויש לו מוטיבציה, המתגייס החרדי מגיע כי הכריחו אותו, המוטיבציה שלו אפסית.

עד כה, אגב, הצבא בכלל לא הצליח לגייס חרדים מהליבה החברתית של המגזר, תלמידים מהישיבות הנחשבות, אלא חרדים מהשוליים החברתיים, כאלה שממילא לא ממש לומדים. גם בהסכם החדש מדברים על הענקת פטור מגיוס ל-1,800 עילויים ובסביבות הצבא מפקפקים ביכולתו של ההסכם להביא לשינוי בתדמית החייל החרדי בסביבתו המיידית. הרי עצם העובדה שהוא מסתובב במדים תעיד על כך שאיננו עילוי, ואולי אף רחוק מכך.

גיל הפרישה

מסייע להשתלב באזרחות

מקורבים לרמטכ"ל אומרים כי ברור שגיל פרישה נמוך מייצר עלות גבוהה, אבל גם שהדיון בנושא צריך להיות מעמיק יותר. האם, שואלים שם, יעיל יותר להחזיק עובד במשרד ממשלתי שעבד ארבע שנים, קיבל קביעות, התקדם על-פי העיקרון הפיטרי למקום שבו כבר איננו יעיל ושם ממשיך לקבל משכורת עוד 30 שנה?

בצבא, לפחות, יש כמה אבני דרך בדרכו של איש הקבע שבהן נבחנת תרומתו - למשל, בתום תקופת הקבע הראשוני; לאחר שבע שנים של קבע, שבהן אם לא הגיע לדרגת רב סרן לא יוכל להמשיך; ומשם עד גיל 37, כאשר בשנים האלה הצבא יכול לפטר את איש הקבע אם איננו טוב מספיק. האם הצבא אכן עושה זאת? לא ממש, מודים בסביבות הרמטכ"ל, כמות המפוטרים בשלב הזה איננה גדולה.

גיל הפרישה עלה עם השנים, מ-42 ל-46 היום, והוא אמר לעלות ל-50. במערכת הביטחון אוהבים לנקוב בגיליהם של הרמטכ"לים השני והשלישי מימי ראשית המדינה, יגאל ידין ומרדכי מקלף, שכל אחד מהם היה בן 32 בלבד בעת מינויו, ובגילו של יצחק רבין בעת שמונה למח"ט (24). היום, הם אומרים, מי שממונה לסגן אלוף בגיל 32 נחשב בעל קריירה מטאורית, שכן הגיל הממוצע למינוי כזה הוא 37-36, וככל שיעלה גיל הפרישה, הקידום יהיה אף איטי יותר.

גורמים בסביבת הצבא סבורים שלא רק שהעלאת גיל הפרישה ל-50 תרע עם המערכת, אלא שיש להשיב את גיל הפרישה ל-42 ואולי אף ל-40.

ועדת טישלר לבחינת תקציב הביטחון, שהגישה את מסקנותיה באוגוסט האחרון, המליצה על המודל הבא: פרישה בגיל 42-40, תחילת תשלום הפנסיה בגיל המקובל, כלומר 67, ומתן מענק עם הפרישה כדי לאפשר לאיש הקבע הפורש להסתדר באזרחות.

על-פי הדיווחים, מדובר על מענק של כמיליון שקלים בממוצע. מקורבים לרמטכ"ל סבורים שהסכום צריך להיות נמוך בהרבה, 50% ואולי פחות, אבל שבמקביל צריך ליצור פתרונות להשתלבות, כגון שנתיים נוספות במשכורת תוך כדי הכשרה מקצועית.

יש לזכור, הם אומרים, כי לרבים מהמקצועות הצבאיים אין מקבילה אזרחית ושגם אלה שדומים לתפקידי ניהול "בחוץ" מחייבים התאמות והכשרה. מעבר לכך, הם אומרים, מציאת עבודה בגיל 46, ועל אחת כמה וכמה בגיל 50, איננה דבר פשוט והצערת גיל הפרישה אולי תקל גם על ההשתלבות בשוק העבודה.

הפנסיה התקציבית

מי יקטוף את הפירות?

הבעיה היא שגם אם יאומץ העיקרון שקבעה ועדת טישלר לגבי גיל הפרישה ואופן תשלום הפנסיה, בטווח הקרוב לא ייגרם שום חיסכון, ואולי דווקא ההוצאות יגדלו. למה? כי אימוץ השיטה אפשרי רק בצורה הדרגתית, ויחול רק לגבי אלה הנכללים בהסכם הפנסיה הצוברת, שהחל ב-2004. מאלה, לא פרש בינתיים אף אחד - שהרי מדובר באנשים שהחלו את שירות הקבע אחרי 2004, כלומר לפני תשע שנים.

ב-2013 תוציא מערכת הביטחון 6.7 מיליארד שקלים על הפנסיה התקציבית בלבד, לא כולל ההפרשות לפנסיה צוברת, ובשנה הבאה תקפוץ ההוצאה ל-7.4 מיליארד. לשם השוואה, זהו בערך התקציב הכולל של משרד הרווחה ל-2012.

גם במערכת הביטחון חושבים שמדובר במספרים בסדר גודל דמיוני, אבל סבורים גם שהטיפול בכך איננו קל ובוודאי איננו מהיר. האיזון ואחריו הקטנת ההוצאה יגיעו במהלך עשרות שנים. כלומר: כל מי שיפעל לתיקון המצב יילחם קשה ולא יראה את התוצאות ולא יקבל את הקרדיט במשמרת שלו. דרושים סבלנות, ראייה לטווח ארוך, ועוד כל מיני דברים שפוליטיקאים אינם ניחנים בהם.

אגף השיקום

נכים "נכונים" ונכים "לא נכונים"

עוד משקולת כבדה היא תקציב אגף השיקום במשרד הביטחון, שעומד על לא פחות מ-5 מיליארד שקלים בשנה.

ועדת גורן, שהוקמה כדי לבחון את הקריטריונים להענקת זכאות לנכים והגישה את מסקנותיה ב-2010, העריכה שבתוך סל "נכי מערכת הביטחון" מצויים, לצד אלה שנפגעו בפעילות מבצעית ובאימונים, לא מעט אנשים שהקשר בין פציעתם לבין השירות הוא מקרי. למשל, האם חייל שנפגע בחופשה בתאונת סקי, או נהג בשכרות ביום שישי בערב, זכאי גם הוא למעמד נכה צה"ל? כרגע כן.

המלצות הוועדה, בתמצית, היו שמעמד נכה צה"ל על כל הזכאויות והכספים הנובעים מכך - פי כמה וכמה ממה שמקבל נכה "אזרחי" מביטוח לאומי - יצומצם ויינתן רק למי שיוכיח כי פגיעתו קשורה בשירות ובפעילות הצבאית. "למה מי שנפל אצלי במשרד יקבל פי ארבעה ממי שנפל במשרד בבניין עזריאלי ממול", אומר גורם במערכת הביטחון.

בתוך המערכת מתנהלים ויכוחים עזים לגבי יישום המסקנות, אבל גם מי שחושב שהוועדה החמירה, מסכים כי תקציב אגף השיקום התנפח מעל ומעבר. אגף השיקום כולל את כל מערכת הביטחון, אלא שבינתיים לא ברור מי מייצג את האינטרסים של הנכים בדיון על יישום המסקנות - האם ארגון נכי צה"ל שכולל בתוכו, כך מקורבים לרמטכ"ל, נכים "נכונים" ו"לא נכונים" הוא הייצוג הראוי במקרה זה?

בנוסף, אומרים גורמים בסביבת מערכת הביטחון, תקציב השיקום מטפל לא רק במי שנפגע במהלך שירותו הצבאי, אלא גם במי שנפגע במהלך שירותו במשטרה ובשב"ס, ואלה מאריכים ימים במערכת עד גיל הפרישה התקני, ובמהלכו גדל הסיכוי שייפצעו או יחלו, וכך יקבלו את המעמד המיוחל. מין מעגל קסמים.

אגב, מבהירים במערכת הביטחון, גם הנכים עצמם נפגעים מהקשחת הקריטריונים: הנכה שהם מכנים "הנכה הנכון" מקבל שירות פחות טוב וציוד פחות טוב כי הוא מתחלק בתקציב עם הנכים "הלא נכונים".

אבל מעבר לעובדה שהדיון רגיש וטעון, הערך הכספי המיידי שלו, למרבה האירוניה, נמוך מאוד. כיוון שאין מדובר בשינוי קריטריונים רטרואקטיביים, גם יישום מיידי של מסקנות ועדת גורן יביא בשנים הקרובות חיסכון שיימדד במיליונים עד עשרות מיליונים בודדים. כלומר הרבה אש ונכים נרעשים בפריים-טיים עכשיו - תמורת חיסכון שיבוא לידי ביטוי בעתיד הרחוק. נראה מי ירים את הכפפה.