דני קושמרו דוהר ברחובות אירופה לצד נסיכים סעודים

ננסה להתחיל באנדרסטייטמנט. ובכן: gumball 3000 הוא ראלי המכוניות המוטרף ביותר, היקר ביותר, אירוע אנרכיסטי ופרוע, דקדנטי לעתים, שובר חוק לא פעם, עם המכוניות האקזוטיות והנדירות בעולם, אירוע שכל אוהב רכב ומעריץ הרפתקאות יצבוט את עצמו, ינשך את אגודלו, יכה במרפקו בניסיון לפרוק החוצה משהו מההתרגשות הגדולה, כדי לוודא שזו לא הזיה, שהתמונות שחולפות לך מול העיניים הן לא סרט אלא מציאות, גם אם היא נקודתית מאוד.

וזה, תיאלצו להאמין לי, אכן, רק אנדרסטייטמנט.

זה החל ככל הנראה בסרטים כמו ב-the gumball rally משנת 76' או "מרוץ מחוף לחוף" של ברט ריינולדס מ-81', או סתם אחרי ערב באיזה פאב שבו אמר בחור ששתה יותר מדיי לחברים שלו ששתו יותר מדיי משהו כמו - "מה אתם אומרים שניכנס עכשיו למכוניות, נצא מלוס אנג'לס או מפריז או סתם נצא מדעתנו, וניסע עד לצד השני של אמריקה, או של אירופה, או לצד השני של השפיות?".

זה מה שקרה כנראה לבחור בשם מקסימיליאן קופר שייסד את הראלי הזה לפני 15 שנים בדיוק. קופר, שילוב של כוכב קולנוע, מעצב אופנה ונהג מרוצים, שבשנת 99' - הוביל יחד עם 55 מחבריו ראלי מלונדון ללונדון - כשבדרך עשו עיקוף קטן דרך פריז, רימני ומונקו, וגם מסלול המרוצים הגרמני בהוקנהיים. מאז, תמיד יש בדרך גם איזה מסלול מרוצים, כדי לפרוק קצת אנרגיות, למי שנשארו כאלו.

קופנהאגן. ערב הגאלה בבית האופרה שנחנך כאן לפני שבע שנים. היצירה הארכיטקטונית שנבנתה בהשקעה של מאות מיליוני אירו משקיפה על הנמל ועל האורחים שמגיחים מתוך הלילה חנוטים בחליפות, בסירות ממונעות.

בפואייה שש נשים לבושות בשמלות ערב שחורות ובנעלי עקב, מנגנות בכלי מיתר מוזיקה קלאסית חרישית. המצלמות מתקתקות, הדוגמניות מחייכות לפלאשים, ואתה מנסה לחפש את בונד, ג'יימס בונד, ומנסה להבין מה בדיוק התפקיד הסטטיסטי שלך בסרט המוזר שנקלעת אליו.

בינתיים אני מוצא את השייח' טלאל אל פייסל אל סעוד, נינו של המלך פייסל ששלט בסעודיה בשנות השישים והשבעים. הוא בן שלושים ומשהו, בן משפחת המלוכה שנחשב לנער שעשועים בלי יומרות פוליטיות. אי אפשר לפספס אותו, בולט בגלבייה הלבנה שלו מול כל הטוקסידואים.

זה לא יפריע לו לשתות כמה וודקות יקרות ולהתרועע עם הבחורות הנאות שסביב. להפך, אולי דווקא הגלבייה היא מה שמושך אותן, ההבנה שכאן, אצלו, נמצא הכסף הגדול באמת. מחוץ לבית האופרה מוצגת תחת אור יקרות המכונית שהביא לתחרות, סוג של רפליקה ל"באטמוביל", רכב בעיצוב אפל ומהפנט שנחשב לכוכב הגדול של המסע שיחל מחר בבוקר. בחזית המכוניות לוגו מעוצב של גמל כורע והמותג "Galag". "מה זה?", אני שואל אותו, "זה מותג שהמצאנו, בערבית גלאג זה כינוי לבחור שעושה צרות. סדנה בפלורידה בנתה את המכונית עבורי" - הוא מתפאר בחביבות - "הכנסנו מנוע V8 שישה ליטרים, 750 כוח סוס". ככה זה כשיש לך כמה בארות נפט. השיחה נמשכת עד הרגע שבו אני מציג את עצמי. עיתונאי, מישראל. "אהה", הוא פולט משהו, ועוזב לצד השני. פחדן. הנקמה תגיע בבוקר כשהרכב שהשקיע בו מיליוני דולרים יסרב להניע.

מיגון נגד טילים

בבוקר שלמחרת, כיכר העיר של בירת דנמרק, רגע לפני שריקת הפתיחה, מלאה ביצירות אמנות מוטורית. פרארי ולמבורגיני על דגמיהן החדשים הן ברירת המחדל להמונים, המאזדה-שלוש-ליסינג של הראלי. המתחרים הרציניים יותר יגיעו במותגים אקזוטיים כמו מורגן, פיסקר ו"ראלי פייטר", שהיא מפלצת שטח אמריקנית עם מנוע V8. את העיניים שלי תופסת דווקא למבורגיני קונטאש שנת 79' שכאילו יצאה כרגע מחלומות ילדותי (300 אלף אירו, לפני מס, יותר מלמבורגיני חדשה), לידה רכב שטח מאיים בשם KOMBAT סוגר דלת בכבדות. "זה נגד כדורים?", אני תוהה. "לא", עונה במבטא רוסי הבחור שנפגע מהשאלה, "זה נגד טילים".

רמקולים ענקיים מנגנים מוזיקה רועשת באוזני אלפי חוגגים. פעם היו כאן המופרעים של הג'ק-אס. עכשיו נמצאים כאן המחליפים שלהם, רביעיית ה"דודסונס", שבמשך כל השבוע, בארוחת הערב המכובדת ובמסיבות שאחריה, אחד מהם יהיה עטוי תמיד תחפושת ארנב פרוותית, והשני לא יעטה על עצמו כלום. חוץ ממכנסיים. הם נראים מאוד שמחים כל הזמן. אולי בכל זאת שווה לנסות מה שהם לקחו.

בזו אחר זו המכוניות יוצאות לדרך הארוכה שתחצה את אירופה. קופנהגן, סטוקהולם והלסינקי, סנט פטרסבורג וטאלין, ריגה ווילנה, ורשה וקרקוב ווינה, והסוף, במונקו, בסוף השבוע הכי יקר בעולם של תחרות הפורמולה 1. הרבה ערים ומעט ימים, ואתה נוסע מהר כל הזמן כדי להספיק. בדרך, גם בגשם השוטף, מחכים לך אלפי מעריצים חמושים במצלמות, וגם אנשי משטרת התנועה שאנחנו יכולים לתת להם תהילת עולם. או לפחות את תהילת התחנה שלהם.

*** הכתבה המלאה - במגזין מנטוק