האיש שלקח את האליפות ממכבי ת"א מדבר

עידו קוז'יקרו בעננים. אחד הסמלים הגדולים ביותר בכדורסל הישראלי הגשים חלום שמעטים מגיעים אליו, כשזכה עם מכבי חיפה באליפות המדינה. לא סתם זכה, אלא גם ניצח בגמר את מכבי ת"א, מה שרק העצים את ההישג ותחושות השמחה של הסנטר וקפטן הקבוצה בן ה-35.

מאז הנפת הצלחת וסוף השבוע העמוס בחגיגות, קוז'יקרו, מזקני השבט, מנסה לתפוס כמה רגעי שלווה. "אני מרגיש כמו קותי מ'האח הגדול'. כולם רוצים לדבר איתך, לברך ולשמוע, מתקשרים ומשאירים הודעות. זה מרגיש טוב להיות בצד הזה וגם קצת מוזר", הוא אומר. אחרי שנים ארוכות בהן הוא נאבק בצהובים מנוקיה ונחל רק כישלונות, הגיע קוז'יקרו לנחלה עם הניצחון המדהים של חיפה ברוממה בגמר הפלייאוף. עכשיו גם הוא חלק מהרגע ההיסטורי של המועדון הירוק. אחרי שריקת הסיום הוא התחבק עם עשרות אנשים, נישק עוד עשרות והניף ידיים למעלה. הוא אלוף.

אם תשאלו אותו, הוא ידע שהפעם הסיכוי גדול אבל בחר לשתוק ולעבוד קשה: "במהלך העונה האמנתי שאפשר לזכות באליפות כי התגבש לנו סגל מאוד חד-פעמי ויוצא דופן במושגים של הכדורסל הישראלי, ובהחלט ראיתי בנו מועמדים ראויים לאליפות".

וכשהיא הגיעה, המצלמות רדפו אחרי גל מקל, שחקן העונה, ואחרי קוז'יקרו, שמייצג את הדור הוותיק. אם תרצו, "דה לאסט מן סטנדינג" - תמיד זקוף, גאה ועושה את העבודה השחורה למען הקבוצה והמטרה.

עבור קוז'יקרו מדובר בסגירת מעגל: 20 שנים מאז שצולם פורץ למגרש בכפר בלום כנער צעיר שאהד את הפועל גליל עליון, בעונת אליפות הדובדבנים הבלתי נשכחת, הוא השלים את מעגל הקסמים - לקחת אליפות למכבי גם כאוהד וגם כשחקן. ועבור מי שמייצג את האופוזיציה, קרי השחקנים הגדולים ביותר שהיו פה ולא שיחקו בקבוצה של שמעון מזרחי, המשמעות היא אדירה.

אז מה באמת חושב האלוף הטרי? קבלו משחק אסוציאציות עם האיש הכי נחמד בכדורסל הישראלי.

חיפה

"עיר מדהימה. המון ירוק. אני מת על העיר הזאת, זאת העיר הכי כיפית בארץ. מכבי חיפה זה מועדון שהפך לבית מבחינתי. אני מאוד מחובר פה לקהל ולקבוצה. הייתי עצוב לעזוב בזמנו להפועל גליל גלבוע, ועוד יותר שמחתי לחזור. אין מילים".

אליפות

"מה אפשר להגיד? הכל יישמע בנאלי. חלום שהתגשם, סגירת מעגל. באמת הרגע הכי גדול שיש. שמחתי והייתי מאושר, רקדתי ושמחתי ואחרי יום זה עבר. אנחנו נותנים לכל מי שסביבנו ובעיקר לתקשורת ליהנות מזה ולחגוג את זה יותר. איך אומרים בני הנוער היום? אני לא עף על עצמי. אולי בעצם כן, אבל אני לא שם לב. מבחינתי היו חגיגות ועכשיו חוזרים לשגרה. בסרט הנפלא 'אקספרס של חצות' יש קטע כשאישפזו את הגיבור, בילי הייז, אז הוא אומר ששם נמצאות המכונות המקולקלות אבל הן לא יודעות שהן מקולקלות. ככה זה".

דובדבנים

"אכלתי לפני יומיים והיה מאוד טעים. אכלתי הרבה. מגיע לי".

כדורסל

"זה דרך חיים. כדורסל הוא פשוט החיים שלי ואין פה כניסה למשהו אחר. מעולם לא אגיד שזה רק משחק עבורי כי זה הרבה מעבר. זה מיקרוקוסמוס של החיים, עם התמודדויות, ביקורות ומשברים בעוצמות הגבוהות ביותר שיש. דברים שאדם נורמלי מתמודד איתם פעם או פעמיים בשנה - אצלנו הכדורסלנים זה פעם בחודש או לפעמים פעם ופעמיים בשבוע. מצד אחד זו בועה, כי מבחינה כלכלית אתה מרוויח היטב ואתה עושה משהו שאתה אוהב ויכול לא להיות ער למה שקורה בחוץ, למרות שאני יכול להעיד על עצמי שאני לא כזה, אבל זה גם משחק שמלמד אותך להתמודד הכי חזק עם הצלחות אדירות ועם התרסקויות. אותי באופן אישי הכדורסל מאוד מאוד חישל. אני פשוט כבר לא מתרגש או נבהל מדברים שאחרים כן".

ניסיון

"על זה אני אקח קרדיט. לדעתי לניסיון שלי בניהול משברים בתוך הקבוצה יש חלק בהישג הענק הזה שהגענו אליו. זה רק בגלל ניסיון ושום דבר אחר. זה כלי עוצמתי וחשוב".

ליגת העל

"הכדורסל שלנו. של כולם. זו באמת הזהות הישראלית. מה חסר לי פה? אולמות מלאים. הטלוויזיה נותנת תרומה יפה מאוד מבחינה כלכלית לכדורסל, אבל בגללה באים גם פחות אנשים כי הם צופים בבית במשחקים. המשחק עצמו במגמת שיפור והאולמות שנבנים יפים יותר. נכון שיש מקום לשפר, אבל יש לנו כאן תהליך חיובי. זה הכדורסל שלנו, אנחנו צריכים לאהוב אותו. אין לנו משהו אחר".

משפחה

"אין מילים לתאר את זה. יש לי שני ילדים, דן בן 4 ו-4 חודשים והילי בת שנתיים ו-7 חודשים. זה הבסיס ומקור האנרגיה שלי. כשאני עם אשתי והילדים בבית אני כמו טלפון שמתחבר למטען. זה מדהים, כל פעם מחדש. כשאני לא רואה אותם, אם אני בנסיעות ארוכות למשל, אני מרגיש רע. זה מוריד אותי, כמו כל הורה מן הסתם. הכיף הכי גדול שלי בעולם הוא לבלות איתם זמן איכות. פשוט לבהות בטלוויזיה כשדן והילי יושבים עליי, כמו שני מטענים קטנים".

מכבי ת"א

"אימפריה. חד-משמעית. מכבי לא נמדדת באובדן אליפות כזה או אחר. זו קבוצת-על בקנה מידה אירופי, בטח במושגים של הכדורסל והספורט שלנו בכלל. לפעמים זה יותר קבוצה שיש לה ליגה מאשר ההפך. לא היה לי חלום לשחק שם. היה לי חלום לקחת למכבי אליפות ועשיתי את זה".

המאמן בראד גרינברג

"איש כדורסל וג'נטלמן. מכל מאמן למדתי, גם מהגרועים ביותר, וממנו למדתי שלפעמים החופש שאתה נותן לכישרונות שיש לך משחק לטובתך".

צלחת אליפות

"אתה זוכר לפני חמש שנים כשמיקי דורסמן וחולון לקחו אליפות? באותו לילה מיקי הביא לחדשות הספורט את הצלחת וניגב עליה חומוס. עוד הרבה קודם לזה פנטזתי על היום שאשים על הצלחת הזאת חומוס ואנגב ממנה. דורסמן לקח לי את הפטנט. זה רעיון שלי. לצערי, מאז שזכינו עוד לא יצא לי לנגב ממנה כלום. אתה יודע, היא כזאת צלחת יפה שלא בא להרוס אותה. בליל הזכייה היא עברה מיד ליד, צולם עליה התינוק של אלכס צ'ורבוביץ' ונשפך עליה המון אלכוהול, אבל בגדול מצבה טובה והיא מתבדחת עם רופאיה".

עתיד

"קודם כל אני רוצה לשחק עוד שנתיים או שלוש בליגה. אחר כך אני אשאר בכדורסל, חד וחלק. לא רואה משהו אחר. אחרי הפרישה יש תוכניות לעשות כל מיני דברים ואני מקווה ורוצה בצורה ברורה וחד-משמעית להישאר ולהביא לידי ביטוי את הדברים שלמדתי ועשיתי בכדורסל שלנו. אני חלק מהמשחק הזה ואשאר כזה".

נבחרת ישראל

"הכיף הכי גדול בכל קיץ. כבוד וכיף גדול להיות שם בכל פעם מחדש".

ישראל

"משפחה. אני רואה את עצמי כפטריוט ואני מאוד אוהב את המדינה - על דובשה ועוקצה. בתור חובב היסטוריה מושבע ואדם שעוקב אחרי ההיסטוריה של העם הזה, אין ספק שאין לנו ארץ אחרת. לטוב ולרע. אנחנו כאן כדי להישאר".

חו"ל

"לשחק שם זה לא רלוונטי עבורי עכשיו, והאמת היא שאף פעם זה לא היה בראש מעייניי. התמזל מזלי לשחק בקבוצות הכי גדולות בארץ חוץ ממכבי ת"א, התפרנסתי יפה מהכדורסל והפיתוי לעזוב לאירופה בשביל חוזה גדול מעולם לא היה ענק מבחינתי. שיחקתי בהפועל ירושלים וזכיתי איתה בגביע יול"ב, ובנהריה בתקופה הטובה ביותר שלה. לא הרגשתי מעולם צורך לעבור לשחק בחו"ל".

הרגע שאחרי

"כמה שניות אחרי התפרצות השמחה, כשהסתיים המשחק מול מכבי, אמרתי לבן שלי שהפעם הטובים ניצחו. אחרי כל כך הרבה גמרים שהוא ראה אותי משחק ומפסיד, הפעם זה נגמר אחרת. הפעם הטובים באמת ניצחו".

*** הכתבה המלאה - במגזין מנטוק