האמריקאי המטורטר

כואב הלב על ג'ון קרי. רואים את שר החוץ האמריקאי מתרוצץ מפגישה לפגישה, מראיון לראיון, עטוף בחליפות כהות בשמש היוקדת, מובילים אותו אותו מפה לשם בחום המתיש - וכל הטרטור הזה בשביל מה? השלום.

מטרה נעלה שבהחלט כדאי לסבול למענה את החום, הלחות, הזיעה והלאות. הוא מאמין שישיג הסדר כלשהו - עם מישהו. מטרה מאוד מאתגרת. משהו שאף אחד אפילו לא התקרב להשיג - והנה הוא, קרי, עושה את זה. ומכאן, הדרך סלולה לעוד התמודדות על הבית הלבן, והפעם, עם ההישג המזרח תיכוני, אף אחד לא יגבר עליו.

בלי תנאים, אבל...

החלום הזה הוא בהחלט ראוי. עובדה. הוא נמצא ראוי על ידי כל - כל!!! שרי החוץ שהיו לארה"ב מאז קום מדינת ישראל. וגם חלומם של הנשיאים למיניהם, ללא הבדל מפלגה או דעה. הדבר הזה הוא חוצה מפלגות. קונצנזוס. וגיבורי החלום הזה מפמפמים את האמריקאים המסכנים כל השנים, אומרים להם: כן, כן, אנחנו רוצים שלום, משתוקקים לדבר, אם אתה רוצים לעזור שזה יקרה - קדימה, אנחנו נעשה הכול כדי לסייע. כי זה מה שאנחנו רוצים הכי בעולם: שלום!!!

כמובן, בתנאי ש... בסדר, בסדר, אם תלחצו עלינו נסכים גם למשא ומתן בלי תנאים, אומרים הפלסטינים והישראלים. אבל אתה, קרי, וכל אלה שיבוא אחריך - אתם חייבים להבין שאנחנו לא יכולים להתפשר על ביטחוננו. אנחנו מאוימים מכל צד ועבר, אז בלי סידורי ביטחון חד-משמעיים לא יכול להיות שלום. לא, מה פתאום, זה ממש לא תנאי מוקדם! אנחנו מוכנים - רוצים - לשבת אבל שיהיה ברור ש...

לוותר על זכות?!

כמובן, אומרים גם הפלסטינים, בתנאי ש... הרי אי אפשר לדרוש מאיתנו לוותר על הזכות של בני עמנו לשוב למדינתם שנלקחה מהם. הזכות לשוב היא קדושה כמו אדמת פלשתין; ואנחנו גם לא יכולים לבלוע את ההתנחלויות; וגם אנחנו זקוקים להסדרים שיבטיחו את ביטחוננו. ויש גם הסיכון שכל מנהיג שמתקדם להסכם, עלול לאבד את חייו. יש למישהו תרופה נגד זה? כי בלי רשת ביטחון צריך הבן אדם להיות מתאבד משוגע כדי...

אסור להתייאש

אבל בהחלט, אנחנו מוכנים לדבר. רוצים. חייבים. זו שעת אמת. שעת רצון. מצב גורלי. אם לא עכשיו, מי יודע מה יהיה? אבל טוב בטוח שלא יהיה. יהיה אפילו רע מאוד. כן, בהחלט, על זה מסכימים כולם. לכן אתה, קרי, לבש את החליפה הכהה ותמשיך להתרוצץ, להזיע, לדבר, להפציר.

כל יום שאתה מסתובב כאן זה רווח נקי. לכם, לנו, להם. יעברו עוד כמה שנים, יתמנה שר חוץ שלא ידע את ג'ון והנרי ווואנס וקולנדוליסה וכל השאר; גם הוא יגיע לכאן מלא נחישות והתלהבות, עם שפע אנרגיות, וארגזים של אמונה ביכולתו לעשות את מה שקודמיו לא הצליחו. וכך יעברו עוד כמה שנים... ואולי בסוף ... בתנאי, כמובן, ש... אבל ברור שאסור להתייאש!!!

שלי, הפעם טעית. בגדול

תקיפות היא תכונה חשובה אצל מנהיג, חיונית אפילו. ולך, שלי, יש מלוא החופניים ממנה. וזה בהחלט אלמנט חשוב באיכות המנהיגותית שלך. אבל כמו כל דבר עלי אדמות, כאשר לוקחים דבר טוב לקיצוניות, הוא מתחיל להיות לא טוב. בסדר, החלטתם שאין קיצוצים בדיוני התקציב. זו החלטה מובנת, מכיוון שמדובר בנושא שהוא בנפשה של המדינה, ובוודאי שלך ושל מפלגתך, שלי. אבל. ועוד אבל.

חברת הכנסת קארין אלהרר ("יש עתיד") חולה בניוון שרירים. היא הרתה לאחר טיפולים רבים; עברה לאחרונה לידה קשה ומסובכת; היא לא יכולה בשלב זה לבוא להצבעות בכנסת, או להגיע בייסורים גדולים. ואת מסרבת לקזז אותה? היית צריכה לשלוח אליה את רשימת חברי הכנסת של מפלגתך, ולבקש ממנה לבחור מי יקזז אותה. או לחלופין, היית יכולה להציע את עצמך לצורך זה. מבחינה פוליטית זה לא היה משנה דבר. אבל מבחינה אנושית זה משהו שעושה הרבה הבדלים.

יש לך מזל, שלי, שאיש מפלגתך, אראל מרגלית, התנדב לקזז, בניגוד להחלטתך והחלטת מזכירותך. וכאן שוב טעית. היה מיותר ללכת לתקשורת, את או מקורבייך, ולרמוז שמרגלית פעל כך משום שיש דם רע ביניכם. גם אם זה נכון, זה לא משנה את העובדה שהוא עשה מעשה נכון ויפה, ושאת התנהגת אחרת. אם מותר לי להציע, כדאי וראוי שתתנצלי בפני אלהרר, ובהזדמנות זו, גם בפני מרגלית.

matigolan@globes.co.il