עתיד לא ורוד

שני פסקי הדין שפירסם בית המשפט העליון האמריקני ביום רביעי האחרון, שביטלו את האיסור על נישואים חד-מיניים, נראים על פניהם כפסיקות עקרוניות בענייני יסוד של זכויות אדם, אלא שלמעשה מדובר בסמינריון מתקדם במשפט פדרלי אמריקני.

אכן, בפסק הדין שביטל את הסעיף בחוק להגנת הנישואים (DOMA), בפרשת וינדזור, הסתדרו השופטים במחנות הרגילים - ארבעת השמרנים ג'ון רוברטס, אנטונין סקאלייה, קלרנס תומאס וסמיואל אליטו במיעוט; ארבעת הליברלים רות ביידר גינזבורג, סטיבן בראייר, סוניה סוטומאיור ואלנה קייגן בדעת הרוב, ואליהם הצטרף הפעם שופט לשון-המאזניים אנתוני קנדי.

גם פסק הדין השני מאותו יום, בפרשת הולינגזוורת, ושאישר את פסק הדין שהורה לבטל את התיקון לחוקת קליפורניה, ולפיו נישואים הם איחוד בין גבר לאישה בלבד, ניתן ברוב של 5 נגד 4, אך החלוקה בין השופטים שונה בתכלית: שמרנים וליברלים חולקים הן את עמדת הרוב והן את דעת המיעוט.

ההסבר לציוותים המוזרים הללו נעוץ בעובדה שהצדדים כלל אינם מתנצחים בשאלת חוקיותם של נישואים חד-מיניים, אלא בשאלה האם בית המשפט הפדרלי רשאי לדון בערעור על חוקתיות חוק מדינתי, כאשר מי שמתייצבים להגן על החוק אינם בכירי הממשל במדינה, שבכלל מעוניינים בביטולו, אלא פעילים מקומיים, שאינם נפגעים אישית כתוצאה מהחוק האמור.

בקליפורניה נערך משאל עם בשאלת הנישואים החד-מיניים, ובו תמכו רוב המצביעים בתיקון חוקת קליפורניה, כך שנישואים יוגדרו כאיחוד בין גבר לאישה בלבד. זוגות חד-מיניים עתרו לבית המשפט הפדרלי, ותקפו את חוקתיות התיקון, בטענה עח הוא אינו תואם את הזכות להליך הוגן והזכות לשוויון שבחוקה האמריקנית.

נוכח סירובם של מושל קליפורניה והתובע הכללי להגן על החוק, איפשר בית המשפט לאזרחים פרטיים, שתמכו בחקיקת החוק, להגן עליו בבית המשפט, ובסופו של דבר הכריז בית המשפט המחוזי על התיקון כבלתי חוקתי.

הפעילים עירערו לבית המשפט הפדרלי לערעורים, שמצידו הפנה את שאלת זכות העמידה לבית המשפט העליון של קליפורניה, וזה השיב כי לאותם אזרחים יש זכות עמידה. לכן החליט בית המשפט הפדרלי לדון בתיק ואישר את פסיקת המחוזי, כי התיקון לחוקה בטל.

פסק הדין של בית המשפט העליון הפדרלי עוסק, איפוא, בשאלה האם למערערים יש זכות עמידה - ומשיב עליה בשלילה. הנשיא רוברטס כתב בדעת הרוב כי "זכות העמידה מהווה מגבלה חשובה על כוחנו, כי היא מבטיחה שנפעל כשופטים, ולא נעסוק בקביעת מדיניות לצד נבחרי הציבור". העותרים לא ספגו שום פגיעה אישית, חוזרים השופטים ומציינים, ולכן אין להם זכות עמידה משל עצמם.

חוק לא חוקתי

גם בפרשת וינדזור יש מחלוקת בשאלת השפיטות, אף שהפעם מדובר במחלוקת כספית בין אדית וינדזור לממשלת ארה"ב. מדינת ניו-יורק הכירה בנישואיה של וינדזור לבת-זוגה שנערכו בקנדה. שנתיים מאוחר יותר מתה בת-הזוג והורישה לוינדזור את כל רכושה. אלא שהמדינה סירבה להעניק לה פטור ממס ירושה הניתן לבני-זוג, וזאת בהתאם לחוק DOMA, שקבע שבכל החקיקה והרגולציה הפדרלית יוגדרו נישואים כחלים על גבר ואישה בלבד. וינדזור נאלצה לשלם 363 אלף דולר, שאותם תבעה בתוספת ריבית בבית המשפט.

גם כאן קבעו הערכאות הנמוכות כי נהחוק אינו חוקתי, והערעור הגיע עד לפתחו של העליון. חמשת שופטי הרוב, בראשות קנדי, קבעו כי יש לעליון סמכות לדון בתיק - המציג מחלוקת ממשית מאוד בין וינדזור לממשל, על מאות אלפי דולרים - וכן שהחוק עצמו אינו חוקתי, ודינו להתבטל.

רוברטס וסקאלייה חשבו ההיפך, בשתי השאלות. "אין לנו סמכות להכריע בתיק זה", כתב סקאלייה, "ואם הייתה לנו, אין לנו שום סמכות בהתאם לחוקה לבטל את דבר החקיקה הזה שהתקבל באופן דמוקרטי".

היום אתם מבטלים חוק פדרלי בשם ההגנה על זכותן של המדינות לקבוע בעצמן את הגדרת הנישואים, הוא הקניט את שופטי הרוב, אולי במושב הבא של בית המשפט תבטלו חקיקה מדינתית, נוכח ההיתר הפדרלי לנישואים חד-מיניים.

מסקנות: הלכות שיפוטיות מהדהדות יכולות להתחבא בתוך נימוקים טכניים ופרוצדורליים; מהפכות די להן בהתרחשותן, אין צורך להשפיל את היריב גם בהצהרות חגיגיות; ועניין נוסף - בנוגע לשוויון זכויות לקהילה ההומו-לסבית ישראל גם מתקדמת יותר מארה"ב, וגם מפגרת מאחור. מתקדמת - מאחר ששוויון מלא בכל זכות כלכלית, מירושה ועד מיסוי, ניתן כבר לפני כעשור; מפגרת - מאחר שהכרה פורמלית במוסד הנישואים אינה נראית אפילו באופק.