היו זמנים באמריקה

"מד-מן", פרק אחרון לעונה ה-6, ב' 22:15, "הוט 3"

כן, אני יודע שהשידור המקורי כבר מאחורינו, אבל מאחר שבמוצאי שבת נדדתם רובכם בין "המרוץ למיליון" לג'יימס בונד, אפשר שהחמצתם את הפרק האחרון לעונה השישית של "מד-מן". גם אם אתם מעריצים מושבעים שדבר מעין זה לא יעלה על דעתם אפילו, אפשר שתיהנו לצפות בו שוב, כמנה אחרונה לפני הפגרה הארוכה.

"מד-מן" היא חידה בעיניי. היא נראתה בהתחלה כהומאז' לימים אחרים: עם עישון סיגריות חופשי במשרד בלי לקבל סרטן, עם אלכוהול בשפע בלי לחשוש מהתמכרות או אפילו מהבוקר שאחרי, ועם - בעיקר אחרי כמה כוסות - ליטוף קטן לישבן של המזכירה, בלי לחשוש מתביעה על הטרדה מינית.

במשך הזמן התברר שלא רק שאי-אפשר יותר להעביר מסרים שכאלה היום, אלא אי-אפשר אפילו לעשות עליהם סדרה בדיונית שלא נוקטת עמדה. מאז הלכה "מד-מן" ואיבדה את הייחודיות שלה. גם בחו"ל, עם כל ההערכה מהבראנז'ה והפרסים היוקרתיים, התברר שמבחינת רייטינג, מוטב להשקיע בזומבים ובפעלולים מאשר במשרדי פרסום ובדמויות מורכבות. העונה השישית הסתיימה במה שנראה כמפץ גדול, דון דרייפר מתעמת עם עברו, עם חובותיו למשפחתו, עם השתייה ועם מעבר צפוי לקליפורניה. כך שאפילו מי שקצת איבד קשר לסדרה, כמוני, מתעניין שוב.

ישעיהו בשידור חוזר

"ליבוביץ': אמונה, אדמה, אדם", ב' 22:00, ערוץ 8

הנה עוד שידור חוזר ששווה לשים אליו לב: אני מודה שהתאכזבתי מהסדרה הזאת שנראתה לי כמעט אנטיתזה למה שחשבתי שאני יודע על ליבוביץ': האיש שהגותו הייתה נהירה גם להדיוטות, ששפתו הצליחה להיות גבוהה אך מובנת בעת ובעונה אחת, שהיה דתי שהצליח לסקרן גם חילונים גמורים ושקרא תיגר על כל קיבעון מחשבתי.

יחד עם זאת, עליי להודות שאני נמצא בעמדת מיעוט: רבים מצופי ומבקרי הסדרה, הגדירו אותה כסדרת מופת, לא פחות.

האם החמצתי משהו בשידור הראשון, או שמא כל האחרים פועלים על טייס-אוטומטי - רואים את השם המפורש ליבוביץ' ומיד משתפכים?

מאחר שאני מגיע לשידור החוזר בנפש חפצה, לא יהיה זה הוגן לתת ציון לסדרה - שמא אולי הפעם יתגלה בה משהו שנסתר ממני במקור.