ביקורת: מצרים וסוריה בוערות - ואובמה מתעסק עם ישראל

התמקדותו של שר-החוץ האמריקני, ג'ון קרי, בסכסוך הישראלי-פלסטיני, כאשר מצרים מתקרבת לנקודת רתיחה וסוריה נמצאת בה זה מכבר, מתחילה לעורר ביקורת בארה"ב. גם החלטת ממשל אובמה להוסיף ולתמוך פומבית במוחמד מורסי, נשיא מצרים, שמתחיל לאבד את השליטה בארצו, משמשת מטרה לחיצי ביקורת, שנשלחים לא רק מחוגי הימין בארה"ב אלא גם מאנליסטים שמשויכים לזרם המרכזי.

מלחמת האזרחים בסוריה אינה רחוקה מנקודת הציון הקודרת של 100 אלף הרוגים; בקהיר מאיימים גלי מפגינים על המשך שלטונו של מורסי, כותב היום "ניו יורק טיימס". בה בעת, בתל-אביב הרגועה סיים קרי סיבוב עמוס אירועים של דיפלומטיית דילוגים במאמץ להחיות את המו"מ בין הישראלים לפלסטינים, מאמץ שנמשך כבר שלושה עשורים.

"...כאשר רוב המזרח התיכון עודו מיטלטל מהשפעת 'האביב הערבי', מאמציו של קרי מעוררים תמיהות לגבי סדר הקדימויות של ממשל אובמה בעיצומה של תסיסה אזורית מחודשת", כותב ה"טיימס". "הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהיה פעם מקור לקובלנות העולם הערבי וסימן בוטה לתחושת המצוקה שלו, הוא עתה כמעט מופע צדדי, תופעה שולית במזה"ת, אזור שמכלה עצמו ביריבויות כיתתיות, עליבות כלכלית, ובמצרים - בפרפורי המאבק של נשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות אך נאבק עתה על הלגיטימיות שלו בקרב האזרחים".

"זמנה של דיפלומטיית דילוגים כזו חלף עבר לו", אמר ל"טיימס" רוברט בלכר, סגן מנהל התכנית למזה"ת ולאפריקה ב"קבוצת המשברים הבינלאומיים", ארגון שלא למטרות רווח שמנסה לשכך עימותים קטלניים. "קרי עובד עם שחקנים ששיחקו בסרט הזה בעבר, על-פי תסריט ישן. אבל אולם הקולנוע עצמו הוא חדש; המזה"ת שונה עתה חלוטין ממה שהיה פעם".

פקידי ממשל שוב אינם טוענים, כפי שעשו בעבר, שסיום הכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלסטינית הם מפתח לשיפור מעמדה של ארה"ב במזה"ת. הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא בסך הכל כאב ראש נוסף, אחד מני רבים. אך פקידים אלה טוענים, כי התמקדותו של קרי בסכסוך הגיונית, דווקא בגלל התוהו ובוהו שמסביב לישראל. לממשל אובמה אין הרבה השפעה במצרים ובסוריה הוא מהסס להתערב. אך בישראל יש לארה"ב עדיין השפעה, ואולי היא תוכל להוביל לפריצת דרך.

"בשלב זה אין אי-יציבות בין הישראלים לפלסטינים", אומר דניס רוס, לשעבר יועץ בכיר לאובמה בנושאי המזה"ת ואיראן. "אך אם לא נפעל, יש סיכוי שהרשות הפלסטינית תקרוס ותותיר מאחוריה חלל. וכבר למדנו, שבמזה"ת חללים כאלה לעולם אינם מתמלאים דברים טובים".

אך תמיכת אובמה במורסי מעוררת מורת רוח רבה יותר בארה"ב, וגם בקרב חוגי האופוזיציה במצרים. על-פי הודעת הבית הלבן, שוחח אתמול אובמה עם מורסי טלפונית, עובדה שמתפרשת, בקהיר כמו בוושינגטון, כהבעת תמיכה פומבית בנשיא מצרים שנאבק על חייו הפוליטיים. במסיבת עיתונאים בטנזניה אמר אובמה: "אין זה מתפקידנו לבחור מי יהיו מנהיגי מצרים. אנו רוצים לוודא שכל הקולות (שם) יישמעו ללא אלימות".

על כך העיר העיתונאי קית קופלר בבלוג שלו (whitehosuedossier.com): "אובמה הסיר את תמיכת ארה"ב מנשיאה הקודם של מצרים, חוסני מובארק בפברואר 2011, מהלך שהיה אחד מהגורמים העיקריים לנפילתו של מובארק".

וצ'רלס קראוטהאמר, בעל טור ב"ושינגטון פוסט", כתב אתמול: "כפי שנהג בתקופת המהפכה הירוקה באיראן, הנשיא אובמה שוב משמיט מידיו הזדמנות לעקור משורש משטר איסלמיסטי שמתנגד לאינטרסים שלנו במזה"ת וששואף להשמדתנו".

בעל טור אחר ב"פוסט", דייוויד איגניישס, שמתמחה במדיניות חוץ, כתב כבר בדצמבר אשתקד: "כיצד נהפכה וושינגטון לידידתם הטובה ביותר של של האחים המוסלמים במצרים, אפילו כאשר הנשיא מורסי נוטל לידיו סמכויות דיקטטוריות ותומכיו מכים ליברלים חילוניים ברחובות קהיר? זהו שאלה שערבים רבים שואלים בימים אלה, והם ראויים לתשובה".

כמה עיתונים ובלוגרים ימניים כתבו אתמול, כי המוני המפגינים בקהיר מביעים זעם על ממשל אובמה ועל שגרירת ארה"ב במצרים, אן פטרסון, שהביעה תמיכה פומבית במורסי.

"יש אומרים שפעילות (המונים) ברחוב תניב תוצאות טובות יותר מאשר הבחירות", אמרה פטרסון. "למען האמת, ממשלתי ואנוכי מטילים ספק בכך. אלימות רבה יותר ברחובות לא תעשה דבר מעבר להוספת שמות חדשים לרשימת המארטירים. במקום זאת, אני ממליצה למצרים להתארגן".

על-פי ידיעות במדיה, הניפו מפגינים בקהיר כרזות ענקיות עם תצלום פניה של פטרסון, שעליו מרוח X ענקי.

בראיון לעיתון הימני פרי ביקון (freebeacon.com), שיוצר לאור בוושינגטון, אמר שאדי אל גאזי, פעיל באחד מארגוני האופוזיציה במצרים, כי פטרסון היא "האויב מספר 1 של המהפכה". לדבריו, היא שנואה אפילו יותר ממורסי עצמו.

"יש לנו ביקורת רבה מאוד על ממשל אובמה מפני שהוא תומך באחים המוסלמים יותר מאשר כל גורם אחר... בלעדי התמיכה האמריקנית, מורסי היה נופל כבר לפני זמן רב", אמר אל גאזי.

פעיל אופוזיציה אחר, חסן שאהין, אמר לבלוגרית הימנית ג'ניפר רובין ב"וושינגטון פוסט": "אמריקה והאחים המוסלמים התאחדו כדי להפיל את העם במצרים".