להישאר מחוץ למועדון

הטור הפותח בגיליון "להיות שייך" של מגזין "ליידי גלובס"

1. כשאתה עיתונאי ויוצא לך להיות בחברת אנשים במעגלי עשייה, הם תמיד יסתכלו עליך בחשדנות. מבחינתם אתה ה"אחר". גם אם בלהט השיחה ייסחפו לדבר בטבעיות, פתאום יתפסו את עצמם: "רגע, את עיתונאית, את לא הולכת לכתוב את זה". אף אחד לא רוצה למצוא את הסיפור שסיפר לך, כשישבת איתו בהקשר חברתי, מתנוסס ככותרת בעיתון.

הזהות העיתונאית היא טריקית. עוד לפני שאתה עיתונאי אתה אדם, שמטבעו רוצה להרגיש שייך. מצד שני, אתה איש מקצוע, שמשתוקק לספר סיפור. הרבה דילמות וקונפליקטים נוצרים בהתנגשות הזו. כדי להשיג סיפורים אתה צריך להיות יצור חברתי. מצד שני, כשתפרסם את הסיפורים - יש סיכוי טוב שאוסף הידידים שלך יידלדל דרמטית.

2. להיות שייך זה להרגיש שאתה מתעניין באחרים, מבין אותם, רוצה להיות קשור אליהם. כשאתה מרגיש שייך - אתה נעטף שלווה, ביטחון, מתמזג לתוך שלם גדול יותר. כשאתה מרגיש לא שייך, לא רצוי, לא נחוץ, אתה נלפת בתחושה מאיימת, מחוללת כאב.

אנשים יעשו הרבה מאוד כדי להיחלץ ממנה. חלק מתהליך הגדילה הוא לאפשר לעצמך לחוש את הבדידות. להכיר בה, להתייצב מולה, להכיל את חוסר האונים שלך. רבים אינם מוכנים לעמוד בכך. את הניסיונות המתנשפים שלהם להשתייך בכל מחיר, שומעים למרחוק.

3. מאריסה מאייר, מנכ"לית יאהו, אוהבת לעבוד ב"סביבה דרוויניסטית", שבה האנשים הטובים והרעיונות הטובים ביותר הם אלה שמתקדמים.

במציאות חיינו, הרבה פעמים ההישרדות שלנו תלויה בשייכות שלנו. קראתי פעם מחקר שבדק קבוצה גדולה של מנהלים. הם הודו שיקדמו בתוך הארגון את האנשים שהם יותר מחבבים ומרגישים אליהם שייכות גדולה יותר, על חשבון אלה שמוכשרים יותר. ניצחון השייכות על הכישרון.

4. אנחנו לא שייכים רק לקבוצת השתייכות אחת. מנהלות בעולם העסקי מכירות היטב את הפיצול. איפה באמת עוגן השייכות שלהן? קבוצת ההתייחסות שלהן בעולם העבודה, בעיקר בדרגות הגבוהות, כוללת לרוב עמיתים גברים. הן התרגלו לקודים הגבריים של העולם המקצועי. נסו להכניס אותן למסגרת השתייכות נשית, רק בגלל המגדר שלהן, וחלקן יתחילו לנוע באי נוחות. לא פעם הן הודפות את הניסיון לחבר אותן לקבוצה נשית. לפעמים הן אפילו לא יודעות לשים את האצבע על מה שבאמת מפריע להן. כשאני מדובבת אותן הן מודות, השיוך המגדרי זר להן.

הן השקיעו הרבה כדי להעלים את הסימנים המבדלים אותן משאר אנשי המקצוע הגברים, הן לא רוצות שתבואו ותנופפו בזה עכשיו.

באירועים חברתיים תראו אותה, את המנהלת הבכירה, יושבת עם חבורת הגברים, מדברת עסקים. היא רוצה שיראו אותה, היא רוצה להציג את ההישגים המקצועיים שלה, היא רק לא רוצה שזה יהיה בהקשר נשי, עם סממנים נשיים, יחד עם נשים אחרות. היא מרגישה שהשיוך לנשים מצמצם אותה.

5. שוב הוא חזר הביתה בחמש לפנות בוקר. בגיל 16 ימיו עוברים עליו בלימודים אינטנסיביים לבחינות הבגרות, אבל סדרי העדיפויות שלו קשיחים: הוא מגויס לגמרי לימי העבודה בצופים. הוא מדריך קבוצת ילדים עם צרכים מיוחדים, וכולו חדור תחושת חיבור עמוקה, שמפצה על כל אי נוחות, עייפות או רעב. אני מסתכלת עליו, הוא מורעל.

בצופים יודעים איך ללחוץ על הכפתורים הנכונים, והוא מגיב להם בהתמסרות. הוא מממש משהו יותר חשוב בחיים מאשר הרבה הנאות או צרכים אחרים: את הצורך בהשתייכות.

6. המצוקה שאותה חווים לא מעט תלמידים בניסיון להתקבל חברתית, פועמת על הבמה במחזה "פאנק רוק" של סיימון סטיבנס, שמעלה עכשיו הקאמרי. כמו שקים רוטטים של חוסר ביטחון, הם עסוקים בזהות החברתית שלהם. לא פעם הם מכסים על בעיית הזהות דרך התעללות באחר. ומה שעצוב הוא, שזה עובד בשבילם. זה עובד לפעמים גם בשביל מבוגרים, שעושים כל מיני דברים לא מקובלים כדי להיות מקובלים.

7. ההתעוררות שהובילה למחאה החברתית חידדה את תחושת השייכות. פתאום התחלנו להרגיש חלק ממשהו גדול, סוחף, מסעיר. לתוך תפיסת העצמי נוצק אני חדש, "אני שיתופי". זה סיפק לנו תחושה לא רגילה, כוח לעשות דברים שלא היינו מעזים לבד. אבל העוצמה הזו, אנחנו יודעים, יכולה להיות גם הרסנית. הרבה פעמים אנחנו משיגים את תחושת הלכידות דרך סימון של אויב משותף, גם באופן מניפולטיבי.

ההתגייסות לכיתות יורים ברשתות החברתיות והשתלחות מלוכדת בקורבן התורן מעלה שאלות נוקבות. על מזבח ההשתייכות אנחנו מעלים זבח לעולה. האומנם צדק אנחנו מבקשים, או לינץ'?

8. בזמן האחרון אנחנו נתקלים ביתר שאת במקרים של אנשים שהוקעו והוקאו החוצה מתוך הארגון, שהיו כל כך מזוהים איתו. לא צריך להפוך ל"פרשה" כדי להרגיש את כובדה של ההדיפה החוצה. יש לי חבר שפרש מיוזמתו ממנכ"לות של תאגיד גדול. הזהות שלו, כמו של כולנו, ינקה מהשתייכות לארגון. היום הוא חי את החלום: לומד באוניברסיטה, מטייל בעולם, משקיע בספורט, אבל את חור ההתייתמות מהזהות, קשה לסתום גם באקזוטי שבמסעות.

vered-r@globes.co.il