המנטור של הספורטאים

ייותר ויותר קבוצות ספורט מכניסות לתוכנית האימונים שלהן אלמנטים מקצועיים חדשניים. מאמן אחד מאמין בשיעורי יוגה להורדת הלחץ; אימוני פילאטיס הפכו ללהיט בקרב קבוצות כדורגל; מאמני האולד-סקול תמיד יאמינו שנאום טוב בחדר ההלבשה יעשה את העבודה. גם ספורטאים מנסים לעטוף את עצמם באנשי מקצוע מחוץ למסגרת הקבוצתית. פונקציה שנוספה לאחרונה ועוברת מפה לאוזן בספורט הישראלי היא "המנטור", ספורטאים ששוכרים קואצ'ר שיסייע להם לפתור בעיות מנטאליות. אחד מהבולטים בתחום הוא רן קוניק, שרשימת הלקוחות שלו כוללת כדורסלנים מליגת העל, כולל כמה מהבכירים ביותר כיום, וגם כמה כדורגלנים מליגת העל.

שמו של קוניק עלה העונה אחרי הניצחון של הפועל בדרבי התל-אביבי בכדורסל, כאשר כוכב המשחק, בר טימור (21 נקודות) - שחתם לאחרונה באלבה ברלין הגרמנית - מצא לנכון לציין בראיון עיתונאי אחרי המשחק דווקא את העזרה של המאמן המנטלי שלו, "ששיפרה פלאים את היכולת שלי".

***

"הבעיה אצל הספורטאים אצלנו במדינה, ובעיקר ספורטאים בענף קבוצתי, היא שהם גדלים כל השנים מגיל קטן עם הידע והאמונה שמה שיביא אותם להצלחה זה כישרון, עבודה קשה ושיפור יכולת טכנית וגופנית", מסביר קוניק. "כולם מתנהלים בתחושה שיכולת מנטלית זה דבר מולד, ולא יודעים שאפשר לשפר את זה, ממש כמו כל דבר". למרות שהוא עובד בעיקר עם כדורסלנים, קוניק הוא שחקן טניס שולחן בעבר (אלוף ישראל), ואת הפעילות שלו עושה במקביל לריצה שלו לתפקיד ראשות עיריית גבעתיים.

תן דוגמה למחסום מנטלי שכיח.

"המחסום הכי שכיח הוא הפחד. אחד מהשחקנים הבכירים שלי, כשהתחלתי לעבוד איתו היה שחקן מפוחד. הוא פחד מכל פרצוף של המאמן שלו, פחד לקחת זריקות לסל. מה שניהל אותו היה הפחד והרצון שלו לשחק איקס דקות במשחק, העיקר שלא יגידו שהוא מתבזבז על הספסל. זו דוגמה שמנהלת הרבה מאוד שחקנים, שכל הזמן טוחנים להם במוח שמה שהם צריכים זה לשחק כמה שיותר דקות. אף אחד לא אמר להם שבעצם לא משנה כמה אתה משחק, אלא מה אתה עושה בזמן שאתה משחק. ופתאום כשאתה שואל את השחקן הזה, 'תגיד, מה אתה מעדיף - להיות 25 דקות על המגרש ולא לעשות כלום או לשחק שבע דקות ולקלוע שתי שלשות ולהיות מצוין?', אז לאט-לאט כל הפרספקטיבה משתנה, והוא מבין שהוא צריך לנצל את הזמן על המגרש לעשות דברים".

יש מלא שחקנים שמגיעים לתקופה של פחד לקחת זריקות. איך מטפלים בזה?

"שחקן מפחד לזרוק כי הוא מגיע למצב שעבורו השלשה זה עניין של חיים או מוות. קלעתי אני תותח, החטאתי אני עף לספסל. בסופו של דבר אתה מסביר לו שכדורסל זה משחק של סטטיסטיקות. אתה אומר לו: 'תגיד, אם אני עכשיו יכול להבטיח לך שעד סוף הקריירה תקלע ב-30%-40% לשלוש, אתה לוקח את זה?'. הוא תמיד יגיד שכן. 'אם ככה, המשמעות היא שאתה מוכן שמהיום עד סוף הקריירה מכל שלוש זריקות, שתיים ילכו לך החוצה'. אז הוא מסתכל על זה אחרת, והוא מתחיל להבין שכדי לקלוע הוא צריך להחטיא פעמיים, כי ככה זה עובד. אתה לא יכול לקחת זריקה אחת במשחק ולעשות ממנה פיל, ושהיא תנהל אותך ואת החיים שלך. קודם כל תיקח את הזריקות שלך במשחק, ואחרי המשחק נעשה את הסיכום".

***

ממה כדורגלנים מפחדים?

"יש לי כדורגלן מליגת העל, מגן ימני וקפטן של קבוצה, שבא אליי ואמר לי שהוא שוקל פרישה כי הקהל שלו מקלל אותו כל הזמן. שיגע אותו שהוא כשחקן בית צריך לספוג קללות כאלו. שאלתי אותו - נאמר שיש לי עכשיו קשרים אצל אבי לוזון ואני יכול לגרום לזה שכל המשחקים שלכם יהיו רדיוס ללא קהל, זה מתאים לך? אז הוא מתחיל להבין שקהל זה דבר טוב בסופו של דבר. אחר כך מנסים לנסות ולפצח את הסיטואציה - הרי לא כולם מקללים אותך, מתוך ה-5,000 כמה באמת מקללים, מאה, מאתיים?

"העיקרון המרכזי הוא להעביר את הפוקוס מדבר אחד לדבר שני. למשל, יש שחקנים שאומרים לי, 'המאמן הזה מוריד לי את הביטחון, הוא משפיל אותי, פוגע בי לפני כולם'. היה לי סיפור כזה עם מאמן מאוד בכיר ושחקן מאוד בכיר. שחקנים מנסים לשנות את המאמן, ומתעסקים בלמה הוא עושה ולמה הוא משפיל אותי ופוגע מעליב. אבל שחקן צריך להבין שאין לו שליטה על מה שהמאמן יעשה ואיך שהוא יתנהג, אבל כן יש לו שליטה על איך שהוא יגיב. במקום להתעסק במאמן ולהרגיש קורבן, הוא חייב להתעסק בתגובה שלו, לשלוט בה, כי את המאמן הוא לא יצליח לשנות".

יש הבדל בין כדורגלנים לכדורסלנים?

"כן. ההבדל העיקרי הוא לא בסוג האנשים עצמם או באינטליגנציה שלהם. ההבדל הוא בהרגלים שהוטמעו אצלם. לכדורגלנים יותר קשה לעבוד על החלק המנטלי - הם גם פחות פתוחים אליו - כי הם עברו דרך יותר קשה לאורך השנים. לרוב התייחסו אליהם יותר באגרסיביות, ובכדורגל הצריבה בבשר החי היא יותר קשה - מקטלגים אותם לווינרים, לוזרים או לטמבלים. הסינון שם והחיתוך בבשר הם יותר אגרסיביים ופחות סלחניים מאשר בכדורסל. לכן הגישה השלילית והאגרסיבית כבר הוטמעה יותר בכדורגלנים ולכן יותר קשה לעבוד איתם. כדורסלנים פחות נחשפו לסביבה אגרסיבית ושלילית, לכן הם יותר מאמינים ביכולת שלהם לעבור שינוי מנטלי".