אל תקצרו את החופש הגדול

הפאניקה העונתית של אזרחי ישראל היא החופש הגדול. טלפונים בהולים בין האימהות. שיחות משרד רוטנות בין האבות. סבים וסבתות שמוזנקים לפעולה. מריבות אינסופיות על כסף, טלוויזיה וממתקים. במקום ליהנות, לחייך ולפרגן - אנחנו כעוסים, נרגנים, ובעיקר מתבכיינים.

העיקר שסוף-סוף מצאנו מי אשם במצב. הטרנד העונתי המכונה "קיצור החופש הגדול" הוא בעינינו הפתרון האולטימטיבי. אחרי ששר החינוך הקודם, גדעון סער, קיזז מספר ימים בסוף אוגוסט, אנחנו רוצים עוד, ולא אכפת לנו איך.

שנת לימודים ארוכה יותר אכן עוזרת בהקטנת ההוצאות ומסייעת לכלכלת הבית, אבל מנותקת מהמציאות. בינינו, קשה ללמוד ביולי ובאוגוסט בישראל, מדינה ים-תיכונית חמה ובקיץ גם לוהטת.

לא בכל בתי-הספר יש מזגנים, וגם אם יש, חלקם מיושנים ואחרים מקולקלים. בכיתות רבות אין וילונות, כך שקרני השמש חודרות מבעד לחלונות צולות את התלמידים ומחממות את הכיתות. ועוד לא אמרנו מילה על החצרות החשופות ללא הצללה.

נסו אתם לעבוד ללא מזגן, בחום כבד, עם 30 איש בחדר קטן ודחוס - ותקבלו תשתית מיוזעת ועצבנית, שעלולה להידרדר לאלימות.

אבל אותנו, ההורים, זה לא מעניין. אנחנו רוצים שקט. הטיעון המרכזי שלנו הוא שהמורים עובדים מעט מדי וצריכים לשלם את המחיר. עובדתית, זה לא נכון. עוד לפני שתוכנית "אופק חדש" הגדילה משמעותית את מכסת שעות העבודה של המורים, קבע דוח שפורסם במגזין "אטלנטיק" לפני 4 שנים כי ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם במספר ימי הלימוד (רק יפן וקוריאה-הדרומית נמצאות לפניה). הנה הנתונים: בעוד שבישראל יש 216 ימי לימוד בשנה - בהולנד לומדים רק 200 יום, באנגליה 192, בצרפת 185 ובארה"ב 180 בלבד.

הסיבה שההורים לא דורשים תשובות הולמות ופתרונות יעילים מראש הרשות המקומית (שיסבסד את הקייטנות וידאג לפעילויות) או מראש הממשלה (שיגדיל את מספר המורים בפרט ואת תקציב החינוך בכלל) היא קנאה וצרות-עין. ההנחה שהמורים עובדים, לכאורה, פחות מאיתנו, היא עבורנו בלתי נסבלת.

הרבה ישראלים, הבה נהיה כנים, שונאים את המורים. בזים להם. מזלזלים בהם. ואינם מסוגלים להעריך את עבודתם המסורה והמפרכת.

רבים בטוחים שהם לא עובדים. שימי החופשה רבים מדי. ושתנאי ההעסקה חלומיים. נסו לרגע להיות בנעליהם מול עשרות ילדים עתירי אדרנלין ואפופי הסחות-דעת. רובכם לא תחזיקו מעמד אפילו 10 דקות. אני יודע, הייתי שם. לימדתי בבית-הספר "כותרת" שני סמסטרים. התלמידים היו בני 20 פלוס, בוגרים לכאורה. ובכל זאת, זה היה סיוט.

הגיהנום של יולי-אוגוסט

אם תעיינו בנתוני המיצ"ב, תגלו שאחוזי השחיקה של מורים נעים בין 30% (במקרה הטוב) ל-60%-70%. מורה אחד, עייף, מודאג ומדוכדך, משפיע על מעגלים רחבים: עשרות תלמידים והורים סופגים את ההשלכות. תוסיפו לו עוד כמה ימים בגיהנום של יולי-אוגוסט ותנסו אחר-כך להבין מדוע רק מעט כוח-אדם איכותי מגיע להוראה.

הורים יקרים, בית-הספר אינו בייביסיטר, והמורים אינם שרתים. אם אתם רוצים להפוך את חייכם לטובים יותר בחופש הגדול, עליכם לחנך את ילדיכם כל השנה לאחריות, לעצמאות, לסקרנות וליצירתיות. זה תלוי קודם-כל בכם. אתם יכולים להתחיל כבר בספטמבר הקרוב בהצטרפות להנהגת ההורים, ביוזמה אישית, בתרומה ובעזרה.

כי אם תמשיכו לחשוב בעיקר על עצמכם, אל תתפלאו לפגוש בהשתקפות המושלמת כשילדיכם יתבגרו ויהפכו לאנוכיים, מפונקים, דורשניים ואלימים. בדיוק כמוכם. זה הכול מהבית.