מיליוני מצרים מתקבצים כבר שבועיים בכיכר ת'חריר בקהיר ומוחים נגד הנשיא מורסי, בדרך למהפכה שנייה. הם חדורי להט ואמונה, נלחמים על פניה של המדינה, על הכלכלה, על הצורה והמראה של החיים שלהם, מתעמתים עם שוטרים, עם תומכי מורסי, ומוכנים למות בשביל עתיד טוב יותר. ומתים.
מאות אלפי טורקים יוצאים לכיכר תקסים באיסטנבול וקוראים לארדואן ללכת הביתה, כי נמאס להם מהמשטר הנוכחי, והם רוצים שינוי. היו גם הרוגים.
רחובות ברזיל מלאים באזרחים זועמים, במחאה על יוקר המחיה והשחיתות. יש כבר הרוג ועשרות פצועים בהתקלויות עם שוטרים שיורים על המפגינים כדורי גומי ומרססים גז מדמיע. בסוריה נהרגו כבר מי-יודע-כמה עשרות אלפי אזרחים, ובהם פעוטות וילדים.
ואצלנו? אצלנו הרשת סוערת כי שתי מפגינות, שסוגרות כל מוצ"ש ליד ביתו של שר האוצר יאיר לפיד, הרגישו ששוטרים הטרידו אותן מינית. כה אמרה המפגינה כרמן אלמקייס-עמוס: "הם סינוורו אותנו בפנס שלהם, וביקשנו מהם שיפסיקו. אחד השוטרים פנה אליי ואמר, 'באת לחפש בולבולים? רוצה בולבולים?'". אלמקייס צילמה את השוטר מדבר אליה ומנבל את הפה, ובתגובה הוא וחבריו עטו עליה ועל חברתה, ספיר, והיכו אותן.
שוטרים במשטרת ישראל צריכים לנהוג במקצועיות וכבוד (בעיקר הכבוד שלהם), גם אם הם משתעממים למוות במשמרת המי יודע כמה ליד ביתו של שר האוצר. ולדפוק מכות לבחורות, לקחת מהן את הסלולרי למחוק ממנו את הסרט שבו הם מקללים אותן, זה מעשה שהם צריכים ליתן עליו דין במלוא החומרה, אבל בחייאת - קצת פרופורציות.
אם באתם להפגין, באתם מתוך כוונה להפר את השקט ואולי גם את הסדר, אז אתם צריכים לקחת בחשבון שתרגיזו כמה שוטרים. הפגנה היא לא חוג מקרמה, ומחאה זו לא עוד דרך להעביר את הערב.
מאז התוודעו אזרחי ישראל ל"מחאה" בקיץ 2011, כל דבר נהפך פה למושא התקוממות. העלו את מחיר העראק? בואו נצא לכיכר ונקליט שיר כאב עם מיטב האמנים. לפיד הוציא עוד פוסט מיותר בפייסבוק? סיבה למחאה. בואו נמרר לו עוד קצת את החיים המרים ממילא מהרגע שבו לקח על עצמו את תפקיד שר האוצר, ואם לא עשה משהו ספציפי עכשיו, הוא בטח יעשה איזה מהלך מעצבן בשבוע הבא, אז מגיע לו. במוצ"ש הקרוב תצא צעדת מחאה אל ביתו של שר הכלכלה, כי נמאס לנו שעוקפים אותנו התור ליד הקופה של הסופרמרקט.
על זה לא מוחים, זאת לא מחאה, זה סתם קיטורים.
זוכרים את המעשה בנער הרועה, שהזעיק להנאתו את תושבי הכפר בקריאות "זאב זאב"? כשהגיע הזאב לטרוף כבשים, איש כבר לא התייחס אליו, והוא איבד את כל העדר.
הרועה, הכבשים וזעקות-השווא הם משל. הנמשל הוא שמחאה על לא דבר מסיחה את הדעת ממצוקות ממש. התקוממות על שוטרים משועממים, רפי-שכל ומשוחררי לשון, מסיחה את תשומת-הלב מיוקר המחיה בכלל, ממחירי הדיור, מהתמוטטות מערכות הסעד והשירותים האזרחיים.
אז הם אמרו "בולבול"? אז מה, שיגידו. אם ישפטו אותם ויסלקו אותם מהמשטרה, זה לא יעזור לאיש מהמוחים לגמור את החודש, לרכוש דירה ולהבטיח לעצמו זקנה מכובדת, מערכת בריאות מתפקדת ופנסיה ראויה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.