ג'רמי איירונס: "היום האולפנים בהוליווד מנוהלים ע"י רואי-חשבון; קפיטליזם זה לא הדרך"

ימים של שינוי עוברים על ג'רמי איירונס. השחקן הבריטי המוערך זוכה האוסקר, עושה את צעדיו הראשונים בהפקת סרטים ובכתיבה. לאחרונה הפיק וכיכב בסרט הדוקומנטרי Trashed, סרט אקולוגי דעתני המבקש להגדיל את המודעות לסביבה, וכעת הוא שוקד על כתיבת סיפור אוטוביוגרפי, ומייחל לזמן פנוי ככל הניתן. בראיון בלעדי ל"גלובס", לרגל צאתו לאקרנים של הסרט החדש שבו הוא מככב, "רכבת לילה לליסבון", איירונס מספר על הצורך להתחדש: "אני צריך תקופה רגועה בחיי. אני בעיצומה של תקופה בת שלוש שנים, שבה עשיתי שני סרטים בשנה, סדרת טלוויזיה ("הבורג'ס" המעולה, זוכת האמי, מ"ש), וסרט אחד שהפקתי. חיים מלאים בעבודה, בשבילי זה לא תנאים טובים. אני צריך לאפשר לדמיון שלי את האנרגיה הנחוצה".

- אז מה אתה עושה כדי לאפשר לעצמך את הרוגע?

"אני עובד פחות. כעת אני בתקופה בחיי שבה אני נהנה מכתיבה. אני נהנה לחבר בין מילים. לשים אותן ביחד".

- על מה הסיפור?

"אני מעדיף לא לפרט, אבל הוא עוסק בתקופה מסוימת בחיי".

- קיבלת את כל האישורים שכל שחקן מייחל להם. לעומת זאת, בכתיבה אתה עובר מסע מאוד אינטימי, חדש, שבו אתה מזמן לעצמך שיפוט נוקב במיוחד.

"זו הבעיה של העבודה שלי, ולכן הדבר הכי חשוב זה להתעלם משיפוט. אתה מוכרח להעריך את מה שאתה עושה, לא לחשוב על מי לא יעריך אותך. בעבר ניסיתי לרצות, להרשים. כיום כבר לא".

לא מחכה לתפקידים גדולים

איירונס, 64, נשוי לשחקנית שינייד קיוזק ואב לשני ילדים, מחלק את זמנו בין אנגליה לבין אירלנד ("כשיש לי יותר משבוע של חופש, אני נוסע לאירלנד"). בין לבין, הוא צופה בסרטים, אירופיים בעיקר. את "אהבה" של מיכאל האנקה, הוא מספר, אהב במיוחד. "סרט מעולה", הוא אומר, ומוסיף כי "יש שוק קטן לסרטים טובים, הבעיה היא שהקהל רוצה אקשן. ויש הרבה סרטי אקשן איומים".

- אולי כי הקהל חונך לאקשן מטופש.

"לצערי, זה נכון. אני קורא הרבה תסריטים, התסריטים האלה יעניינו אנשים מהדור שרוצה דברים אחרים. לא מעניינים אותי סרטי אקשן, למרות שהסרטים האלה נוחלים הצלחה".

להצלחה, שעליה מדבר איירונס, שותף הוא עצמו. סרטיו המצליחים ביותר בקופות בתי הקולנוע הם סרטים מסחריים בהגדרתם, ואלה גרפו יותר מ-2.5 מיליארד דולר (ראו טבלה), אך בסרטים מסוג אלה הוא אינו שש לשחק. לפני שנים אחדות אף לקח הפסקה ממושכת מתעשיית הסרטים, כאשר חש עייפות מתפקידים בסרטים חסרי עומק.

איירונס: "הפכתי יותר ויותר משועמם. לא התעניינתי בתפקידים, חשבתי שאני צריך לקחת הפסקה ולעשות משהו אחר. עשיתי פרויקט ענק במשך שלוש שנים (שיפץ במו ידיו טירה עתיקה באירלנד, מ"ש). ואז, חזרה התשוקה, חזרתי לעשות סרטים וחזרתי ליהנות".

- בשנים האחרונות הוליווד מנפיקה יותר ויותר סרטים עתירי אפקטים ונטולי אינטליגנציה.

"אני חושב שבעבר היו כמה מפיקים ומנהלי סטודיו שלא חשבו רק על הצלחה כלכלית, אלא גם על הצלחה אמנותית. לא כולם חשבו רק על כסף. כמו שסופר רוצה שהספר שלו יצליח, ולא כדי להיות מיליונר. בעבר האולפנים בהוליווד היו מנוהלים על ידי אנשים שאוהבים סרטים. היום האולפנים בהוליווד מנוהלים על-ידי רואי חשבון".

- עולם קפיטליסטי.

"אלו זמנים משונים. ככל שאני יותר מסתכל על מה שקורה היום בעולם, ברור לי שקפיטליזם זה לא הדרך. שהוא פשט את הרגל. אנחנו צריכים למצוא דרך טובה יותר. רק שאני לא בטוח שאנחנו יודעים מהי הדרך האחרת".

- מה מצב התעשייה בבריטניה?

"לא נעשים הרבה סרטים. סרטי ג'יימס בונד מאוד מוצלחים".

- אתה עוד מחכה לתפקידים גדולים?

"אני כבר לא מחכה לעוד תפקידים גדולים. אם זה יקרה, זה יקרה. אם אחכה לזה, אבזבז את חיי. גם אף פעם לא הייתי תחרותי. לא הייתה לי תחרות עם שחקנים אחרים, גם כי אנחנו שונים מאוד אחד מהשני. אני לא רואה טעם בתחרות. קרה לא פעם שהציעו לי תפקיד, קראתי את התסריט והמלצתי לבמאי לקחת שחקן אחר, שנראה לי שיתאים לתפקיד יותר ממני".

"אנחנו מספרי סיפורים"

בסרט "רכבת ללילה לליסבון", עיבוד לספר שהיה לרב-מכר מצליח, מגלם איירונס את ריימונד, מורה בבית ספר בשווייץ שחי חיים אפורים. צעידה אקראית על גשר מביאה אותו להציל את חייה של נערה צעירה שניסתה לשים קץ לחייה מקפיצה מהגשר. בכיס המעיל שלה, ריימונד מוצא ספר ובו סיפור נדיר. עלילת הספר, ויותר מכך, מחברו, מובילים את ריימונד להתחקות אחר עקבותיו של מחבר הספר. הוא נוסע לפורטוגל, למקום שבו עשרות שנים קודם התרחשה העלילה - סיפור אהבה דרמטי, על רקע מאבק פוליטי. המסע אחר הדמויות מטלטל את חייו של ריימונד. בסצנת הסיום של הסרט, על שפת רציף תחנת הרכבת, מוצא עצמו הגיבור בקונפליקט.

- מה אתה היית עושה במקום ריימונד? נשאר בפורטוגל או חוזר לחיים הישנים?

"אני הייתי נשאר, ברור. בונה חיים חדשים במקום החיים היבשים שהיו לי. לחזור לחיים הקודמים זה בעיניי מעשה טיפשי.

"אני מטבעי משתעמם בקלות. אני אוהב לעשות דברים שמעניינים אותי, אני אוהב שינויים בחיים, אני מקשיב לעצמי, לגוף וגם לנפש".

- מה חשבת על ריימונד, כדמות?

"הוא בעיקר עושה כלום. אבל במהלך התקופה, למרבה המזל, יש מסע שהוא עבר, בין אם הוא נשאר או חזר. נהניתי לשחק אותו. במידה מסוימת זה היה אתגר לשחק דמות של אדם שלא עושה כלום. לקח לי זמן לפתח אליו אמפתיה, דווקא בגלל שאני אחד שעושה".

- קרה לך במהלך הקריירה שלך כשחקן שהתקשית להתמודד עם פעולות לא הגיוניות של דמות?

"אני מאמין שאנחנו זה מה שאנחנו עושים. לכן מעולם לא גילמתי דמות ואמרתי לבמאי: 'הדמות לעולם לא תעשה את זה'. התפקיד שלך כשחקן זה למצוא את הסיבות למעשים של הדמות, גם אם הם נראים, על פניהם, לא הגיוניים. להיכנס לדמות זה אומר ללמוד את כל זה, ולאפשר לקהל להבין. ולעתים גם לאפשר לקהל לא להבין".

- ואתה אומר את זה אחרי שעבדת עם גדולי הבמאים.

"חשוב לעשות אבחנה. יש במאים גדולים, ויש במאים שעוברים תקופות של גדולה. כלומר, בגיל מסוים הם הופכים למעולים, כשלא בטוח שהם היו טובים בגיל צעיר או בגיל מבוגר.

"אנחנו מספרי סיפורים, ואלה שנחשבים מעולים הם אלה שמתקשרים הכי טוב עם קהל הצופים. אין הרבה סרטים טובים שנעשו בלי לתקשר עם הקהל".

- ביימת עד כה סרט אחד. נראה לך שתחזור לזה מתישהו?

"לביים שוב? התחושה שלי היא שאם אמצא פרויקט שמאוד מאוד אוהב, שאדע שאוכל לביים אותו יותר טוב מכל אחד אחר, אז זה מה שאעשה".

פרסים שבהם זכה

ג'רמי איירונס:

פרס "טוני" (תיאטרון) השחקן הטוב ביותר במחזה "הדבר האמיתי" (1984)

אוסקר השחקן הטוב ביותר - "תהפוכות הגורל" (1990)

גלובוס הזהב - השחקן הטוב ביותר - "תהפוכות הגורל"

גלובוס הזהב - השחקן הטוב ביותר במיני סדרה - "חמדת ימים" (2008)

גלובוס הזהב - השחקן הטוב ביותר - מיני סדרה "אליזבת'" (2005)

פרס האמי - השחקן הטוב ביותר - מיני סדרה "אליזבת'"