הצבא נתן, הצבא לקח

יש משהו נוגע ללב באישיות פוליטית שנבעטת החוצה ממרומי כיסאה ומתעקשת להיאחז בו. מורסי נאחז בכורסי, דיווח השבוע אחד מכלי התקשורת בישראל ערב ההפיכה, ולא ידע עד כמה ניבא את הצפוי להתרחש. שעתיים בלבד אחרי ששר ההגנה של מצרים ביצע למורסי זובור בשידור חי, התעקש המומחה להנדסת חומרים, שרכש את השכלתו באוניברסיטה אמריקאית, לדבוק בתוארו. "אני הנשיא הנבחר", אמר מורסי בסרטון שהוברח אחרי הכרזת ההפיכה, וקרא לגנרלים לשמור על הלגיטימציה.

אנחנו כישראלים עשויים להבינו. מורסי (62) חזר וטען לאורך הימים האחרונים, כי מי שנבחר בקלפיות הוא-הוא נציגו הלגיטימי של העם, ואין לאף גנרל זכות להשתמש בכוח כדי לסלקו. כשרות ההליך שהוביל לבחירתו של מורסי מוטלת אמנם בספק (גם שם ניכרו היטב עקבותיהם של לובשי המדים, שדווקא רצו בו); אבל מרגע שלציבור שווק מורסי כנשיא נבחר, לא הייתה אישיות פוליטית לגיטימית ממנו.

צעירי תחריר שבעי רצון היום ובוטחים בצבא שיסלק כל מנהיג שלא יפעל לפי ציפיות "העם", אבל הם שכחו שככה לא בונים דמוקרטיה. בעריפת ראשו של מורסי נקבעו כללי משחק חדשים, נוקשים לא פחות מאלה שידעה מצרים בעברה. הראש מתרשל בתפקידו? נשלח אותו הביתה. ובשנאתם למורסי התעלמו מתנגדיו מן האמת הנפיצה, כי במצרים יש "עם" נוסף - מיליונים שתומכים באחים המוסלמים.

ולמרות כל זאת, הדחתו של נשיא מצרים איננה שאלה פרסונלית. מורסי היה נציגו של הממסד הדתי כולו. נציגיה המובילים של שכבה זו, תנועת האחים המוסלמים, באו זמן קצר אחרי הדחת הנשיא מובארק בברית שבשתיקה עם הקצינים, ויחד הם הסכימו לחלוק את השלטון. לפי ההסכמות האלה, שקרסו אמש (ד') בתום שנתיים, סמכויותיו של מובארק כמנהיג מצרים וכמפקדם העליון של הכוחות החמושים - פוצלו. הממסד הביטחוני זכה בחופש פעולה לנהל את ענייני הביטחון והחוץ, והאחים קיבלו את לשכת הנשיאות.

עם הארוחה, בא התיאבון. האחים נחפזו לקדם את אנשיהם בשלל סקטורים שנשלטו בידי בעלי הבית האחרים. שליחת הזרועות לכל שכבות החברה והמשק הייתה בוטה מדי בעיני הגנרלים. הם היו מוכנים להעניק לאחים נתח בשלטון, אבל לא כל כך מהר, ובוודאי לא על חשבון האינטרסים הצרים שלהם. הצבא המצרי הוא גם חברה כלכלית. הם שולטים בעסקי מסחר, שירותים ותעשייה שמקיפים כרבע מנפחו של המשק המצרי.

הגנרלים חזו בעיניים כלות כיצד האחים, בסיועו הנאמן של כבוד הנשיא, דוחפים את אנשיהם למשרות ממשלתיות, לעסקים ולתקשורת. כיצד הם מחבקים את תנועת חמאס, אף שאנשיה תכננו את פיגוע הרצח ב-16 השוטרים המצרים ליד רפיח.

איך מפלרטט מורסי עם נסיכות קטאר, נותנת החסות מספר אחת ליריבם חאלד משעל. להגנתו של מורסי ייאמר, שלעתים הוא נדחק בין הפטיש לסדן. בין הנאמנות לתנועה ששלחה אותו לארמון (ויבבות הסלפים שתמכו בו וקופחו), לבין שותפיו לובשי המדים.

ביום שלישי בלילה, יממה לפני ההפיכה, הגיח לפתע מסוק צבאי וטס בגובה נמוך מעל כיכר תחריר. מתוכו הושלכו על המפגינים דגלוני לאום. תשורה קטנה לאזרח הפשוט ממפקדת הכוחות החמושים, שאפשר לראות בה גם הברקה של יועץ תדמית. המחווה ההיא נטעה במפגינים את התחושה שיש אבא בקהיר, יש מי שמחבק אותם. מסוק ההפתעות היה הגרזן שמונף במערכה הראשונה. הצבא נתן, הצבא לקח. עד להודעה חדשה, יהי שם הצבא מבורך. אבל, עם כל ההערכה שרחשו הקצינים ל"דרישות העם" - המוטיבציה שאיתה יצאו למבצע ניקוי האורווה נובעת בעיקר ממאבקי הכוחות עם האחים המוסלמים. ההפגנות שימשו להם וו להיתלות עליו.

ואולי גיבור השבוע אינו מורסי, אלא שר ההגנה עבד אל-פתאח סיסי (59). האיש הזה, בעברו מפקד המודיעין הצבאי, חתום בתוך פחות משנה על שתי הפיכות צבאיות. באוגוסט 2012 גרם סיסי למפקדו, שר ההגנה דאז טנטאווי, ללכת הביתה. לציבור נמסר כי הנשיא מורסי הוא שהוציא את גיבור מלחמת אוקטובר לגמלאות. אתמול פעל סיסי בגלוי ובנחישות של לוחם בקרב. את המבצע הזה לא יכול היה סיסי להוציא לפועל לפני שנה או שנתיים, כאשר האחים היו בשיא כוחם, ושכבות רבות בציבור ביקשו להעניק להם הזדמנות.

מורסי נעלם, אבל האחים המוסלמים עדיין כאן. והם ימשיכו לדבר, בעוז אפילו, ולאתגר את שאר המחנות באליטה המצרית. מאבק האיתנים בין הממסד הדתי במצרים למחנה האחר הוא עימות שגילו כמעט מאה שנים, ועתידו עוד לפניו.

jacky.hugi@gmail.com