"לא מכיר קרקעות לתוכנית ל-100 אלף דירות להשכרה"

"אנחנו עומדים ביעדים ומשווקים את הקרקעות בהתאם להוראות הממשלה. השיווקים לא פותרים את מצוקת הדיור כי זה רק שיווק ויש עוד תהליך על הקרקע. היום אנחנו נמצאים ב-18 אלף עסקאות מאושרות, וחלק מהן מתייחסות לשיווקים של השנה שעברה. המדינה חייבת להחזיק ב-100 אלף יח"ד מתוכננות כדי שנוכל לשווקן". כך אומר היום (א') בנצי ליברמן, מנהל רשות מקרקעי ישראל בפאנל "תמורות בקרקע חקלאית" אותו הנחה דרור מרמור, עורך הנדל"ן ב"גלובס", במסגרת יום עיון של רשות מקרקעי ישראל שנערך היום באוניברסיטת תל אביב.

"לכל אורך ההיסטוריה המינהל היה מתכנן ומשווק כמעט ללא בנק של קרקעות שמאפשר עבודה מסודרת יותר. בשנתיים האחרונות אנחנו מנסים להגדיל את בנק הקרקע המתוכננת. לאשר תוכניות לוקח לא פחות משבע שנים וזו בעיה. פינוי מחנות צה"ל יוביל להיצע גדול של קרקע מתוכננת. גם את הקרקעות צמודות הדופן לערים אנחנו צריכים, אני לא מכיר קרקעות לשיווק מהיר בשביל תוכנית ל-100 אלף דירות בשכירות שעליהן מדברת תוכנית השכירות של הממשלה. במקביל, לצד הבאת זמינות מהירה של קרקע צריך גם לדאוג לאיזון בהפשרת קרקע".

עו"ד עמית יפרח, מנהל אגף קרקעות בתנועת המושבים התייחס במסגרת הפאנל למגמה של תוכנית הדיור הממשלתית לבחון גם הפשרת קרקע חקלאית כדי להגדיל את היצע הקרקע לבנייה: "יש חקלאות במרכז הארץ לא רק גני אירועים ומחסנים. יש מלאי תכנוני מספק בתוך הערים הקיימות עוד לפני שהולכים להפשיר קרקע חקלאית. אפשר לבנות לגובה ויש עוד פתרונות. אם הממשלה תחליט על מהלך זה או אחר נתמוך בה אבל קודם צריך לנצל את מה שיש לפני שמפשירים קרקע חדשה".

ד"ר סנדי קידר מאוניברסיטת חיפה נשאל האם בג"צ הקשת המזרחית גרם למעשה למצוקת הדיור, ואמר כי "אני חושב שצריך לבנות יותר בפריפריה ולא במרכז. אני לא חושב שהבג"צ גרם למצוקת הדיור כי אנחנו יודעים שיש קרקע היום שיזמי נדל"ן יושבים עליה מבלי לבנות למשל. אני גם חושב שדיור ציבורי הוא אחד האמצעים להורדת מחירי הדירות. אם המדינה תבנה דיור ציבורי זה יגרור את המחירים כלפי מטה. לא חייבים לבנות על כל הקרקע החקלאית ולהפוך את כל המדינה למרוצפת. צריך להבחין בין אנשים שרכשו נחלות בשביל לבנות וילות ולא כדי לעסוק בחקלאות. רואים את זה בלא מעט מקומות. אין סיבה לסבסד את שרי אריסון בבני ציון. צריך לבטל את משטר הנחלות ולתת לאנשים שלא יכולים להתפרנס מחקלאות. לקחת משרי אריסון ולתת את הקרקע לאנשים הללו".

רמי כהן מנכ"ל משרד החקלאות אמר כי "קשה למצוא היום את דור ההמשך במושבים והקיבוצים. יש היום 3500 נחלות חקלאיות שאינן מאוישות ואנחנו עובדים על פיתרון לאכלסן. צריך למצוא אץ האיזון הנכון בין צרכי ההתישבות לבין מצוקת הדיור".

פרופ' יוסי כץ מאוניברסיטת בר אילן התייחס לשאלה על הטענה של המושבים והקיבוצים שהקרקע שלהם יותר מאשר של המדינה, זו לאור פיתוחה במהלך השנים, ועל המאבק נגד המדינה שרוצה לקחת הקרקע לשימוש אחר: "אם כתוב בחוזה שצריך להחזיר את הקרקע, אז זה מה שכתוב בחוזה. שנים החקלאים לא דיברו על זה. הקיבוצים והמושבים השקיעו בקרקעות הרבה וגם ההשקעות החברתות למדינה צריכות להילקח בחשבון. אבל בית המשפט הוא לא הפיתרון כי מבחינה משפטית אין לקיבוצין והמשובים את הקייס להתנגד לזה".

עו"ד מיכי דרורי, היועץ המשפטי של התנועה הקיבוצית: "בעקבות בג"צ הקשת המזרחית, החקלאים הם לא פקטור. היום לא צריך את בית המשפט כדי לפנות חקלאי מהקרקע. אחמד טיבי קרע בכנסת את הנייר שדיבר על התוכנית למגזר הבדואי, אבל אני הייתי מוכן לאמץ את הזכויות שמופיעות שם בלי לחשוב פעמיים. לנו אסור לשבת בועדות, אין לנו יצוג. כל הדיונים והפתרונות הן מעל הראש שלנו. שוק הקרקעות מתנהל ללא המגזר החקלאי".

מנהל רמ"י, ליברמן, התייחס לדבריו של דרורי על ההתעלמות מהמגזר החקלאי ואמר: "אין מגזר שמקבל התייחסות רחבה כל כך מו המגזר החקלאי. אין גוף שמקבל יחס רציני ומשמעותי כדי למצוא את נקודת האיזון. אם המדינה תחליט להעביר את אדמות הקבוצים והמושבים אליהם, אני אצדיע. אבל זה לא יקרה ואתם צריכים להבין באיזו סיטואציה אתם נמצאים היום".

הרפורמה היא שינוי תפיסה

עוד במסגרת יום העיון, התייחס לנושא הקודקס היועץ המשפטי של רשות מקרקעי ישראל, יעקב קוינט, שהיה אמון על גיבוש הקודקס וניסוחו בשנים האחרונות וריכז את העבודה בנושא: "היו טענות על החלטות מועצה ופרשנויות נוספות שגם מי שניסח את ההחלטות עצמן לא היה מודע אליהן. חלק מההחלטות לא היו ברורות מספיק. ניפינו החלטות מועצה שלא רלונטיות. ערכנו וניסחנו מחדש. הצגנו בתפוצה פנימית וקיבלנו הערות ועכשיו אנחנו בעיצומו של הליך קבלת ההערות מהציבור. בכל מקרה שגילינו חוסרים בהחלטות, השלמנו אותם, ביטלנו החלטות, איחדנו החלטות משותפות, וניסינו לנסח את הדברים בצורה הפשוטה ביותר. לא ביקשנו לערוך מהמפיכה אלא רק לשמר את הדין הקיים בצורה פשוטה יותר".

על הרפורמה ברשות מקרקעי ישראל אמרה פרופרסור דפנה ברק-ארז, שופטת בית המשפט העליון, כי בפעם הראשונה יש גם התייחוסת ליעדים של הגוף המנהל את מרבית קרקעות המדינה: "מדובר באמות מידה ראשוניות לגבי תפקיד הרשות בניהול הקרקע. החידוש הזה חשוב אבל צריך לראות שלא מדובר בשינוי מגמה טוטאלי. יש אומנם רשימת תכליות כמו לדאוג לדורות הבאים בכל הקשור לשיווק וניצול הקרקע אבל באותו הזמן אין סדרי עדיפויות באיזה נושא צריך לטפל קודם. לפעמים, סדר העדיפיות הוא החשוב ביותר לפעילות. החוק החדש גם עשה שיוני בהרכב מועצת מקרקעי ישראל. בעבר, הייתה תפיסה שנציגי ציבור יישבו במועצה. היום יושבים שם נציגי ממשלה. זה שינוי תפיסה משמעותי. אם בעבר היו אלו נציגי הציבור שהביאו את קולו של הציבור היום אלו נציגים של משרדי ממשלה שצריכים לעשות את העבודה הזו. לדעתי לשינוי זה תרומה לא מבוטלת כי לא בטוח שנציגי הציבור שישבו שם בעבר לא ייצגו את כל האוכלוסיות והקהלים. באותו הזמן, ההרכב המקצועי הנוכחי צריך לקחת בחשבון את העובדה שמדובר בהחלטות מקצועיות אבל גם הנחלטות חברתיות מהמעלה הראשונה".

פרופסור ברק-ארז התייחסה בדבריה גם לאחד מפסקי הדין המשמעותיים ביותר בתחום, פסק הדין שהתקבל בעקבות בג"צ הקשת הדמוקרטית המזרחית. "יש חשיבות אדירה לתהליך בו עושים הדברים. כלל שהוא יותר שקוף ופתוח כך יגבר הסיכוי שהתהליך יעבוד באמות המידה של צדק חלוקתי. אם כל הגורמים היו מעורבים בהחלטה המקורית של הקשת המזרחית אולי היום כל מי שמותח ביקורת לא היה עושה כך. בדיוק מהסיבה הזו, התהליך על פיו גובש עכשיו הקודקס הוא תהליך חשוב".