הישג ל"גלובס": האוצר יחשוף את הטבות המס לתאגידי הענק

שחר של יום חדש לציבור המבקש לקבל מידע על הטבות המס שניתנות לחברות הענק במשק. בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל היום (ב') את עתירת "גלובס" וסגן עורך העיתון, אלי ציפורי (שהוגשה באמצעות עורכי הדין יורם מושקט ואוריין אשכולי), לחשיפת רשימת החברות שקיבלו הטבות מס בהתאם לחוק עידוד השקעות הון.

השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קבעה כי על משרד האוצר ורשות המסים להעביר לידי "גלובס" תוך 7 ימים מידע אודות החברות שקיבלו הטבות מס לפי חוק עידוד השקעות הון בשנים 2006-2012, בהן 10 החברות שקיבלו את הטבות המס הגבוהות ביותר בכל שנה, לרבות גובה ההטבות שניתנו להן.

"ראוי ונכון הוא כי לא במחשכים יחולקו כספי הציבור מכוח החוק לעידוד השקעות הון, ולא יכול להיות ספק כי קיים עניין ציבורי רב באפשרות הציבור לבחון ולבקר את הליך מתן ההטבות, וודאי במועד זה בו תקציב המדינה מצוי בעין הסערה הציבורית", נפסק.

ממשרד האוצר ומרשות המסים נמסר בתגובה: "רשות המסים פנתה לפרקליטות המדינה בבקשה לערער על ההחלטה".

בית המשפט קבע כי ההחלטה חלה גם לגבי חברות פרטיות ולא רק לגבי חברות ציבוריות, ככל שישנן כאלה ברשימת מקבלות הטבות המס. לדברי אגמון-גונן, "גם אם שיעור ההטבה מהווה אינדיקציה כלשהי להכנסתן (של החברות הפרטיות - ח' מ'), עדיין יש להעדיף את אינטרס הציבור במידע. זאת לאור הזכות החלשה יחסית לפרטיות של תאגידים ומנגד החשיבות הגדולה בקיום דיון ציבורי".

השופטת ציינה כי היא מודעת לכך שמדובר במועד קצר להעברת המידע, אך הבהירה כי "משרד האוצר ורשות המסים היו ערים לדרישה מזה זמן רב, ועיתוי מסירת המידע חשוב. גם פסק הדין ניתן תוך שבוע ימים".

ההחלטה מתייחסת, בין היתר, לחברות הגדולות ביותר במשק, בהן כימיקלים לישראל, טבע, צ'ק פוינט, ישקר ואינטל, שלגביהן כבר פורסם בציבור שקיבלו הטבות מס על-פי החוק לעידוד השקעות הון, זאת על רקע הביקורת הציבורית על הטבות המס שאותן העניקה מדינת ישראל למספר חברות בינלאומיות מובילות.

את החלטתה העקרונית, המשתרעת על פני 28 עמודים, פתחה השופטת בציטוט מדבריו של הפילוסוף והמדינאי האנגלי, סיר פרנסיס בייקון מ-1597: "ידע הוא כוח". בהמשך ניתחה השופטת את החוק ואת הפסיקה הרלוונטיים לבקשה, בהדגישה את החשיבות הציבורית-דמוקרטית שבחשיפת המידע המבוקש, את חשיבות עיתוי מסירת המידע באופן מיידי על רקע הדיונים על תקציב המדינה, ואת חשיבות תפקיד העיתונות בהעלאת נושאים לסדר היום הציבורי בעיתוי רלבנטי.

"במוקד הטעם התומך במסירת המידע המבוקש עומד אינטרס הציבור לדעת. המידע שגילויו מתבקש הינו מידע ציבורי במובנו המובהק ביותר, שכן הטבות המס הניתנות מכוח החוק לעידוד השקעות הון מקורן בכספי ציבור המוענקים, על-פי החלטות מינהליות מדי שנה בשנה, ובחלוקתם פועלת הרשות כשלוחתו של הציבור", כתבה אגמון-גונן.

חופש הביטוי

את המידע, שגילויו מתבקש על-ידי "גלובס", הגדירה השופטת כ"קניינו של הציבור במלוא מובן המילה".

לדבריה, "לכל אחת ואחד מאזרחי המדינה הזכות לדעת מהן גובה הטבות המס הניתנות מכוח החוק לעידוד השקעות הון לחברות מהמובילות במשק, שעה שהטבות אלה, שהגיעו לסך של למעלה מ-5 מיליארד שקל ב-2010, משפיעות על תקציב המדינה ובאות על חשבון העוגה הציבורית".

לדברי בית המשפט, ישנה חשיבות גדולה שהמידע המבוקש יגיע לציבור דווקא בעת זו, בזמן שמתקיימים הדיונים על הגירעון ותקציב המדינה מצוי בעין הסערה הציבורית.

עוד הדגישה השופטת בהחלטתה את הקשר ההדוק שיש בין הזכות למידע למימושה של חירות הביטוי וחופש העיתונות, והיא ציינה כי מדובר בטעם נוסף התומך במסירת המידע ל"גלובס".

"גופים דוגמת 'גלובס', עיתונאים וכלי התקשורת, הם אמצעי חיוני להגשמת חופש הביטוי ולמימוש אפשרותו של הציבור למתוח ביקורת על פעולות השלטון ולתרום לכינונה של תרבות שלטונית נאורה. תרומתם של גופים וגורמים מעין אלה לעיצוב פניה של החברה מותנית ביכולתם לממש את הזכות למידע".

חופש המידע

כמו כן ציין בית המשפט את האפקט המחנך שבחשיפת המידע. לדברי השופטת, פרסום המידע האמור יתרום לשיפור פעולת הרשות, הן לאור הביקורת הציבורית הרחבה יותר שהדבר יאפשר, והן לאור התמריץ שיהיה בכך עבור הרשות לנקוט בביקורת עצמית ולשפר את תפקודה.

"פרסום המידע האמור גם יחזק את אמינותה של הרשות בעיני הציבור, בבחינת אסמכתא לכך שבעת שהרשות מגבשת את תקציב המדינה ואת האופן שבו תחולק העוגה הציבורית, הליך שבו מעורבים שיקולים פוליטיים, כלכליים ומדיניים, שוקלת היא את כל הזכויות והאינטרסים הנוגעים לעניין", נקבע.

השופטת לא חסכה ביקורת ממשרד האוצר ורשות המסים וציינה כי סירובן להעביר את המידע אודות החברות שקיבלו הטבות מס לפי חוק עידוד השקעות הון לא היה מנומק דיו.

לדבריה, "מהנימוקים שהועלו בהליך לפניי עולה כי האוצר ורשות המסים נתנו משקל רק לזכות לפרטיות של החברות וכלל לא שקלו את העניין הציבורי במידע".

בהחלטתה דחתה השופטת אגמון-גונן את טענת רשות המסים והאוצר, כי על הנתונים המבוקשים חל חיסיון מכוח פקודת מס הכנסה, הן לגבי חברות ציבוריות והן לגבי חברות פרטיות. לדבריה, המידע המתבקש לא נכלל בגדר החיסיון, והרשויות אינן יכולות לסרב למסירת מידע תוך הישענות בלעדית על הוראות החיסיון שבפקודת המסים.

"סירוב כזה הופך את הסייג בחוק חופש המידע (שמאפשר אי-העברת מידע במקרים שבהם קיים חיסיון בדין, דוגמת החיסיון הקבוע בפקודת מס הכנסה - ח' מ') לסייג מוחלט שאינו מאפשר הפעלת שיקול-דעת בכל מקרה נתון, והדבר אינו מתיישב עם לשון החוק ועם התכלית הכללית שביסודו, החותרת להגשים את עיקרון חופש המידע בכל הנוגע לפעילותן של רשויות ציבוריות".

לגבי חברות ציבוריות נקבע כי כיוון שאלה חייבות בחובות גילוי נרחבים מכוח חוק ניירות ערך, ומדווחות ממילא על פרטי הכנסותיהם כולל דוחות כספיים רבעוניים, הרי שהרציונל בבסיס החיסיון אינו חל עליהן. "אין כל טעם להחיל חיסיון על מידע שהחברות חייבות לגלות על-פי דין", ציין בית המשפט.

עוד נקבע כי המידע המבוקש לא צריך להיחשב כ"הכנסה של אדם או פרטים על הכנסתו", המחייבים הטלת חיסיון. לדברי השופטת, מעצם העובדה שחברה קיבלה הטבה, לא ניתן ללמוד דבר.

גובה הטבות המס ב-2010: 5.6 מיליארד שקל

ב-17 בינואר 2013 פנה "גלובס" לממונה על חוק חופש המידע ברשות המסים, אילן צור, בבקשה, לפי חוק חופש המידע, להמציא לידי "גלובס" את רשימת החברות שקיבלו הטבות מס בהתאם לחוק לעידוד השקעות הון, בין השנים 2006-2010, כולל רשימת 10 החברות שקיבלו את הטבות המס הגדולות ביותר והסכומים שקיבלו.

ואולם, הממונים על חוק חופש המידע במשרד האוצר וברשות המסים סירבו לבקשה, בטענה כי העברת המידע אסורה לפי החוק.

ב-21 במארס 2013 הגיש "גלובס" עתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בה נדרש לחייב את משרד האוצר ורשות המסים להעביר לעיתון את המידע המבוקש. העתירה הוגשה לאחר ש"גלובס" חשף כי הטבת המס של טבע הגיעה ב-2011 בלבד לכ-3 מיליארד שקל.

ב-4 במאי 2013, באיחור רב, התפרסם דוח מינהל הכנסות המדינה ל-2011, שכלל דיווח חלקי מאוד בדבר הטבות המס שניתנו לחברות הענק. מהדוח עלה כי בין השנים 2003-2010, נרשמה עלייה חדה בהטבות מס לפי חוק עידוד השקעות הון, מ-2.3 מיליארד שקל ב-2003 ל-5.6 מילארד שקל ב-2010.

עוד התברר מהדוח כי בשנים הללו חל גידול נומינלי של 470% (מ-3.2 מיליארד שקל ב-2003 ל-18.2 מיליארד ב-2010) בהכנסה העסקית של 4 החברות הגדולות - טבע, אינטל, כיל וצ'ק פוינט - שהן גם הנהנות הגדולות מ-70% מהטבות המס. זאת, ביחס לגידול בהכנסות העסקיות בשיעור של 29% בלבד בכל 600-700 החברות המוטבות האחרות (מ-7.7 מיליארד שקל ב-2003 ל-10 מיליארד ב-2010).

למחרת, ב-5 במאי, נחשף ב"גלובס" כי הטבות המס בהיקף 5.6 מיליארד שקל שמינהל הכנסות המדינה דיווח עליהן, הם "כסף קטן" ביחס למה שקרה מאז ומה שיהיה כאן בשנים הקרובות.

כפי שפורסם אז, כבר השנה צפויה ההטבה שהמדינה מעניקה להגיע ל-7-8 מיליארד שקל, ובשנה-שנתיים שלאחר מכן, היא צפויה לזנק ל-12-14 מיליארד שקל בכל שנה.

מדובר בצפי לעלייה של 20%-25% בגובה ההטבה הכוללת בכל שנה, עד לסיום סופי של כל הפרויקטים, בעיקר של החברות הגדולות, בתוך 10 או 15 שנים, שנקבע לפי משטר חוק עידוד השקעות הון הישן, לפני כניסתו לתוקף של החוק החדש ב-2011.

"אם מישהו לא יעצור את זה עכשיו, מיד, ולא ישנה מיידית גם את גובה המס שנקבע בתיקון לחוק החדש, שגם הוא מסתבר כלא ראוי ביחס לגובה מס החברות הנהוג כיום, תהיה פה בשנים הבאות בעיית הכנסות קשה ביותר", נכתב "בגלובס".

בכתבה שהתפרסמה בעיתון למחרת נחשף כי החברות הגדולות במשק - טבע, אינטל, כיל וצ'ק פוינט - קיבלו ב-2010 הטבות מס מהמדינה בסך של כ-3.88 מיליארד שקל - כ-70% מכלל הטבות המס שניתנו באותה שנה במסגרת חוק עידוד השקעות הון.

בתגובה לדוח של מינהל הכנסות המדינה, אמר ל"גלובס" מנכ"ל האוצר לשעבר, פרופ' אבי בן-בסט מהאוניברסיטה העברית, כי "אין להעלות על הדעת שטבע, אינטל, כיל וצ'ק פוינט לא ישתתפו בנטל".

לדבריו, "המשק מצוי היום במצוקה תקציבית חמורה, המתבטאת בגירעון ענק בתקציב. אין ספק שיש להוריד את הגירעון במידה רבה, אך אין להעלות על הדעת שחברות אלה לא ישתתפו בנטל שיושת בקרוב על הציבור".

בן-בסט גם התקומם על כך שבעוד תקציב המענקים במסגרת החוק מוגבל ובר שליטה, הטבות המס אינן מוגבלות ותלויות ברווחי החברות הזכאיות. "מאחר שאין מגבלת תקציב להטבות המס, הן גדלו במידה ניכרת בשנים האחרונות, וב-2010 הסתכמו ב-5.6 מיליארד שקל. ב-2010 נטלו 4 החברות הגדולות 70% מסך הטבות המס. זאת ועוד, מחוזות הפיתוח נהנו רק מ-28% מעוגת ההטבות.

"נתונים אלה מעידים כי הטבות המס אכן יוצרות אפליה חמורה בין חברות, אך גם מעצימות מאוד את אי-השיוויון בין פרטים במשק. אין ספק כי בעלי החברות נהנים מסובסידיה עצומה, וזו מתבטאת בסופו של דבר בצורך לגבות יותר מסים מאחרים, או לספק פחות שירותים לאזרחים".