אמנות בעיר האורות: הנה מבחר מהתערוכות המרהיבות שיש לפריז להציע לכם בקיץ

פריז, בירת הרומנטיקה העולמית, מחזיקה בשיא תיירותי עולמי של יותר מ-42 מיליון תיירים בשנה. ובצדק. אולי זה הכפר הגלובלי, אולי המיתון העולמי, או אולי פשוט ההכרה שמיליוני תיירים הם לא מטרד אלא נכס כלכלי ותרבותי רב ערך. כך או כך, הצרפתים למדו אנגלית והם חביבים ומסבירי פנים כפי שלא היו בעשורים קודמים.

ולמרות שהמונומנטים שלה מוכרים כל-כך, העיר מצליחה גם להתחדש ולהפתיע - כשהחדש נטמע בישן באופן מרהיב ומעורר השראה.

למרות היותה אבן שואבת למיליוני בני אדם, מצליחה פריז לשמור על אותה נינוחות בגנים היפהפיים, אותה אווירה אדית-פיאפית בבארים העממיים, ואותה איכות בתערוכות באינספור המוזיאונים. טיפ חשוב: בעוד שביקור בין המוני האדם אצל ה"מונה ליזה" בלובר עלול להיות טראומטי (במיוחד לנוסעים עם ילדים), הביקור במוזיאונים הקטנים והמצוינים ברחבי העיר רגוע יותר, ומבטיח להזרים קצת מיזוג אוויר לגוף והשראה אמנותית למוח. אל תנסו להכיל הכול בבת אחת. מומלץ לבקר בתערוכה (ספציפית), ולא במוזיאון (שלם) - כך תתעייפו פחות ותוכלו להמשיך את היום רעננים ומלאי כוחות, עם טעם של עוד. חשוב לדעת, ילדים ונוער נכנסים בחינם למרבית המוזיאונים. לחלק גדול מהתערוכות המבוקשות ניתן להזמין כרטיסים ליום ושעה ידועים מראש ולחסוך עמידה בתורים ארוכים. בדקו באתרי האינטרנט של המוזיאונים. לפניכם מבחר מתערוכות האמנות והעיצוב הנפלאות שיש לפריז להציע בקיץ הזה.

אמריקני בפריז

רוי ליכטנשטיין

"אני חושב שמה שאני אוהב באמנות מסחרית - בעולם החיצוני, שמושפע מאוד מתיעוש ומפרסום - זה הכוח שלה, האימפקט, כמו גם הכנות והאגרסיביות, אפילו עוינות מסוימת, שמניעות אותה...הפשטות הרבה שמאפיינת אותה, היפר-פשטנות אפילו, מאוד מעניינת אותי, כפי שניתן לראות", כך מצוטט רוי ליכטנשטיין באחד מהסבריו על הבחירה בשפת הקומיקס והפרינט שלקח בהשאלה מעולם הכרזות הפרסומיות והעיתונות המסחרית, והטמיע אותה בעוצמה באמנותו.

תערוכה רטרוספקטיבית, ובה יותר ממאה מעבודותיו של ליכטנשטיין (1923-1997), נפתחה בשבוע שעבר במוזיאון מרכז פומפידו, והיא מוצגת עד ל-4 בנובמבר. התערוכה נודדת לפריז אחרי שהוצגה בפורמט משתנה במכון האמנות של שיקגו, בטייט מודרן בלונדון ובנשיונל גלרי בוושינגטון, אך במהדורה הפריזאית שלה, יש יותר דגש על פיסול ומוצגות בה עבודות שטרם הוצגו. "התערוכה קוראת להיכרות מחדש של הקהל עם אחד מגדולי הפופ-ארט האמריקני, קוראת לו לזהות את ההשפעה והפעולה שלו מעבר לפופ, המעמידה אותו באור חדש, כאחד מראשוני הציירים הפוסט-מודרניסטים", כותבים האוצרים.

מעבודותיו האיקוניות הראשונות בשנות ה-60, המושפעות באופן מובהק מקומיקס, ועד ליצירות מאוחרות - נפרש הדיאלוג המתמשך של ליכטנשטיין עם מאסטרים באמנות המודרנית והקלאסית, כמו פיקאסו, מאטיס ופרננד לז'ר. הסמיכות של תערוכתו לתערוכה מאוסף הקבע במרכז פומפידו, המוצגת שתי קומות למטה, מאפשרת להבחין בהקשרים אלה ואחרים.

הרקע התקופתי שעליו צמח ליכטנשטיין - בין אמני ארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה, עולה אף הוא כתמה בולטת בין היצירות. ליכטנשטיין היה ללא ספק ממגדירי הפופ-ארט, כשה"אמריקניות החדשה", האורבנית, הקפיטליסטית והלא מתחסדת, מתריסה מעבודותיו. באופן מודע, ניסח לעצמו שפה ויזואלית המורכבת מגרפיקה מוכרת ויוצרת הקשרים חוץ-אמנותיים לעבודתו.

מרכז פומפידו: פתוח מדי יום 11:00-21:00, מחיר: 13 אירו www.centrepompidou.fr

לידיעת הנשארים בארץ

תערוכת יצירות מופת של אנדי וורהול, ידידו של ליכטנשטיין ושותפו החשוב למהפכת הפופ-ארט, תיפתח ב-8 באוגוסט במוזיאון תל-אביב. התערוכה, מאוסף משפחת מוגרבי מניו-יורק, תציג מעבודותיו החשובות של וורהול.

לאוהבי האמנות המודרנית, בהשראת אוסף הקבע של מרכז פומפידו, מומלץ לבקר בתערוכה "צבע פראי" שנפתחה השבוע במוזיאון ישראל בירושלים. בתערוכה, מאוסף מרצבכר - יצירות מופת עזות צבע של וסילי קנדינסקי ומבחר עבודות אקספרסיוניסטיות.

ריאליזם גדול מהחיים

רון מואק

האמן רון מואק (Ron Mueck), הוא אמנם מנציגיו הבולטים של הפיסול ההיפר-ריאליסטי, אך נראה כמי שפועל באסכולה משלו. הוא מתמקד בדמויות אדם, אך לא האנטומיה המדויקת אלא דווקא הבחירות הקיצוניות שלו בדמויות ואופן הצגתן, הם החלק המרתק ביותר בעבודתו. מואק מתבונן בבני אדם כילד הרואה את המלך בעירומו. הקמטים, השיער, ההבעות, המבט, תנוחת הראש או היד - טוענים את פסליו בתודעה אנושית עמוקה, בכאב, בבדידות, באימת מוות, או אפילו בשלווה והשלמה, שמלווה זיקנה מאושרת.

מואק (55), יליד אוסטרליה המגורר בלונדון, ממעט להציג בעיקר בשל התהליך הממושך והקפדני הנדרש לייצור פסליו. תערוכת היחיד הגדולה האחרונה שלו הוצגה ב-2005 בפונדסיון קרטייה בפריז וכעת הוא חוזר לאותו מבנה נפלא, מעטפת שקופה של זכוכית וקורות פלדה שתכנן ז'אן נובל, ומציב את יצירותיו החדשות, שחלקן נעשו במיוחד לתערוכה זו.

בתערוכה - בסך הכול שישה פסלים חדשים. הגדול שבהם, בקומת הכניסה מציג זוג זקנים בבגדי ים תחת שמשייה. הסיטואציה יומיומית והעין מקיפה בלי קושי את הסצנה האידילית, שמספקת הזדמנות לראות באור יום (החודר מבעד לחלונות), את גוון העור, השיער המאפיר, הגוף המתעייף ממשא השנים אך יודע למצוא מנוחה ולהתנחם בחיבה הזוגית.

לעומתם, בני הזוג הצעירים בפסל שבקומה למטה נראים קשוחים ומסוכסכים. בתנוחה שיכולה להתפרש כאינטימית ורומנטית, טמונה אלימות כבושה ואולי אף איום, שמותח את השפתיים בין חיוך לבכי, בין התענגות להכנעה.

העבודות של מואק פופולריות במיוחד, עד שהן מסתכנות באובדן ה"רצינות" האמנותית בעין המתבונן. הן זכאיות למבט נוסף בבחירת הנושאים שלו, שאינה בנאלית ובוודאי לא מקרית.

פונדסיון קרטייה: התערוכה מוצגת עד 29 בספטמבר, פתוח מדי יום פרט ליום ב', 11:00-21:00, יום ג' עד 22:00. מחיר: 9.5 אירו. www.fondation.cartier.com

לידיעת הנשארים בארץ

יצירות ציור ריאליסטיות עכשוויות ומעוררות התפעלות תפגשו בתערוכות של סיגל צברי ואלדר פרבר במוזיאון תל-אביב, זוכי פרס שיף לאמנות פיגורטיבית-ריאליסטית, שנפתחו לפני כשבועיים.

פוליטיקה ישנה בעיניים צעירות

קית הרינג

במוזיאון לאמנות מודרנית בפריז מוצגת תערוכת ענק של קית הרינג, אמן שהמילה "פופ-ארט" מתקשה להכילו. הרינג (1958-1990), החל את דרכו כאמן רחוב והיה מראשוני המשלבים בין תרבות המחאה והגרפיטי לעיסוק באמנות "לגיטימית". הוא הגיע לניו-יורק ללמוד ב"סקול אוף ויז'ואל ארט" ועבד כאסיסטנט בגלריה אשר בעליה זיהה את כשרונו המיוחד והזמין אותו להציג תערוכת יחיד לראשונה.

במקום בדי קנבס מתוחים, כמקובל, הרינג בחר כמצע לעבודותיו ביריעות ברזנט של משאיות מטען, על טבעות המתכת שתפורות בשוליהן ומשמשות למתיחה. העבודות המוקדמות הללו הן בין המעולות והמרתקות ביותר בתערוכה. העין הבוסרית והבלתי מתוחכמת של הבחור הצעיר, שעדיין לא רואה בעצמו אמן בעל שליחות ומסרים מורכבים, מעניקה לעבודות כוח תמים ונבואי בו-זמנית.

המשך התערוכה מוקדש לעיסוק של הרינג בפוליטיקה - בהומוסקסואליות, באיידס (המחלה שממנה נפטר), אבל גם במחאות לאומיות, בהתנגדות לקפיטליזם הדורסני, עוד לפני הגלובליזציה, ובמחאה כנגד האפרטהייד בדרום אפריקה, למשל.

הצלחתו של הרינג הציבה אותו כבר בחייו בשורה אחת עם אמני הפופ-ארט הגדולים של שנות ה-80, ליטנשטיין, וורהול, וגם ידידו הצעיר והפרוע ז'אן מישל בסקיאט, שמת ממנת יתר, כמוהו, בגיל צעיר ובשיא תהילתו.

בחלקה האחרון של התערוכה, מופיעות כמה מהעבודות העצובות והמפוכחות של הרינג, שבהן בולט כבר העיסוק במוות ובשבריריות החיים. אחת מהן מוקדשת לבסקיאט ואחרת היא ציור לא גמור, בד לבן, לא גדול דווקא, שקווי מתאר שחורים מתחילים ליצור בו את גריד הדמויות המוכרות כל-כך של הרינג, אשר נקטעות באיבן.

המוזיאון העירוני לאמנות מודרנית: פתוח מדי יום פרט ליום ב', 10:00-18:00, יום ד', ה' עד 22:00. מחיר: 11 אירו. www.mam.paris.fr

לידיעת הנשארים בארץ

תערוכה של קית הרינג קל"ב לא מצאנו, אבל אוהדיו יכולים להצטייד בפרס ניחומים מסדרת חולצות בהדפסי קית הרינג שהוציאה קסטרו בקולקציית הקיץ שלה, בשיתוף עם הקרן על שמו של האמן בניו-יורק.

הטבע כהשראה אינסופית

האחים בורולק

לא רחוק מהלובר המפואר, שוכן המוזיאון לאמנות דקורטיבית, לטקסטיל ולאופנה. חזיתו הצנועה אינה מסגירה את האוצר המצוי בפנים. תצוגת הקבע של המוזיאון מוקדשת לכלים ורהיטים עתיקים המייצגים נאמנה סגנונות תקופתיים ששמותיהם מוכרים לכולנו: לואי ה-14, בארוק, ארט-דקו או ארט-נובו. לצד אלה תמצאו אוסף מעניין וממצה למדי של דוגמאות עיצוב בולטות מהמאה ה-20 - מלה-קורבוזייה ומיס ואן דר רוה ועד לפיליפ סטארק ורון ארד.

בחלל המיועד לתערוכות מתחלפות, מוצגת כעת תערוכה מקיפה מעבודותיהם של האחים בורולק (Ronan and Erwan Bouroullec), גאוות העיצוב הצרפתי העכשווי. השניים, רונן וארוון, בשנות ה-40 לחייהם, עובדים יחד כבר כמעט שני עשורים והם מהשמות הגדולים בצמרת העיצוב היוקרתי והייחודי בעולם. בין החברות שמייצרות את עיצוביהם - ויטרה השווייצרית, קפליני ומוטינה האיטלקיות וקוודראט הדנית. בין החללים המעניינים שעיצבו בעולם נמצאות חנויות הדגל של איסי מיאקי ושל מעצבי על אחרים.

התערוכה, שתימשך עד 1 בספטמבר, מציגה את אחת האהבות הגדולות שלהם: שימוש בטקסטיל למשטחי ענק אופקיים - במרבצים של לבד, ואנכיים - במחיצות רכות ואווריריות המופיעות בחלל לצורך חלוקת שטח עדינה, ללא הפרדה מלאה. ברהיטים ובמחיצות ניכרת ההשראה שהם שואבים מהטבע ובעיקר מעולם הצמחים, שמתבטאת בין היתר בירוק הדומיננטי שלהם וכן במודולריות של מוצרים היכולים להתחבר זה לזה ולהצמיח שלוחות.

את התערוכה, המתפרשת על חלל ענק של כאלף מ"ר, תכננו כתמונת נוף, המשקפת את המחקר הצורני והאיכותי שלהם בתחום העיצוב התעשייתי.

המוזיאון לאמנות דקורטיבית, לטקסטיל ולאופנה: פתוח מדי יום פרט לימי ב', 11:00-18:00 ובימי חמישי עד 21:00. מחיר: 9.5-13 אירו. www.lesartsdecoratifs.fr

לידיעת הנשארים בארץ

מחר (ג'), נפתחת במוזיאון תל-אביב לאמנות תערוכת יחיד של המעצב רון גלעד, מהמעצבים הישראליים המוכרים יותר בחו"ל. גלעד, שעבד וחי בניו-יורק שנים רבות וחזר לארץ לפני כשנה, עובד עם חברות ריהוט ותאורה בינלאומיות מובילות ועם גלריות בולטות לעיצוב בעולם. ב-2011 וב-2012 הציגה גלריה דילמוס במילאנו תערוכות יחיד שלו לרגל שבוע העיצוב הבינלאומי בעיר.

כמו כן, אל תחמיצו את תערוכתו של רון ארד, בכיר המעצבים הישראלים בעולם, המוצגת במוזיאון העיצוב בחולון.