רק תן לי כבר להתגרש ממך

א' מרמת-גן רצתה מאד להתגרש מבעלה, ולשם כך כנראה הסכימה להגיע לפשרות שונות, ביניהם גם על גובה המזונות שישלם לה הבעל עבור בנם הקטין. כך, בשנת 2003 בני הזוג חתמו על הסכם גירושים, שאושר בבית המשפט, במסגרתו התחייב הבעל לשלם עבור מזונות הילד סך של 1,600 שקל בלבד, הכוללים את חלקו של האב בכל צרכיו של הילד, לרבות השתתפותו בעלות שכר הדירה, החוגים, הצהרון וכו'. לאור ההצמדה למדד, מזונות הילד עומדים כיום על סך של 1,850 שקל בחודש.

יש להניח כי באותה עת האב שמח מאד בחלקו, באשר עלה בידיו להגיע להסכם על תשלום מזונות כה נמוך, אך לאחר מספר שנים האם הגישה תביעה להגדלת המזונות שמחקה על החיוך מפניו, שכן סכום המזונות הנתבע עמד על סך של למעלה מ-5,000 שקל בחודש.

באופן כללי, ההלכה המשפטית אינה רואה בעין יפה תביעות להגדלת או הקטנת מזונות שנקבעו בהסכם, מכמה סיבות: ראשית, אם תביעות כאלה יתקבלו חדשות לבקרים, ההסכמים יאבדו מערכם, והציבור יימנע מחתימה על הסכמים בניגוד לאינטרס הציבורי.

כמו כן, פעמים רבות ההסכמות השונות בהסכמי הגירושים כרוכות ותלויות זו בזו, וכך למשל ייתכן שבן זוג יתפשר על גובה מזונות בתמורה לקבלת חלק גדול יותר ברכוש, ובידוד של אלמנט אחד מהסכם כולל עלול לעוות את הצדק.

מסיבות אלה הפסיקה המשפטית בדרך-כלל דורשת ממגיש התביעה לשינוי גובה המזונות להוכיח כי מאז שנחתם ההסכם חל איזה שהוא שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של גובה המזונות עליהם הוסכם. דרישה זאת אינה קיימת כאשר גובה המזונות נמוך באופן חריג במיוחד, אף מהמינימום הקבוע בפסיקה.

בפסק דין חדש שהתפרסם השבוע, בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן כינה את הסך ההכרחי למזונות "קו פרשת המים", והבהיר כי כאשר אדם מתחייב בהסכם לסכום מזונות הנמוך מהסך ההכרחי, הריהו מציב את עצמו בסיכון מתמיד של חשיפה לדרישה להגדלת סך המזונות, גם מבלי שהנטל להוכיח עילה לכך יכביד על הצד התובע.

על-פי החזקה המשפטית, כל ילד זכאי לקבל לפחות את הסכום שנקבע כ"מזונות הכרחיים", ללא הבדל דת, גזע או מין, ואימו של הילד אף אינה צריכה להביא ראיות כמו קבלות כדי להוכיח כי הוצאותיה על הילד הגיעו בפועל לסכום המינימלי הקבוע.

לכן, כאשר סכום המזונות נמוך מן המינימום, נטל ההוכחה למעשה מתהפך, ועל אף שהאם היא התובעת, האב הוא זה שיצטרך להוכיח הצדק אובייקטיבי ומשמעותי בכדי להצדיק את הסטייה מסכום המינימום כלפי מטה.

לעומת זאת, אם סכום המזונות הקבוע בהסכם היה עומד על המינימום או גבוה מכך, הייתה זאת האם אשר הייתה צריכה לשכנע את בית המשפט שיש סיבה אמיתית להגדילם כעת בניגוד למוסכם.

מהו אם כן אותו מספר קסם המהווה את "קו פרשת המים", אשר סכום מזונות הנמוך ממנו משנה את גישת הפסיקה לחובת האב?

סכום המזונות ההכרחיים מורכב מכמה רכיבים: ראשית, סכום בסיס אשר אמור לכסות את השתתפות האב בהוצאות השוטפות של הקטין לרבות מזון, ביגוד וכו'. סכום זה נע בין 1,250 שקל ל-1,350 שקל לילד, אך כאשר יש מספר אחים, סכום זה יכול להיות מעט נמוך יותר.

על כך יש להוסיף השתתפות בעלות המשכנתא או שכר הדירה אם יש כאלה, בסך 30% עבור קטין אחד, 40% לשני קטינים ו-50% למעלה משני קטינים, וכן חלק יחסי דומה בהוצאות אחזקת המדור, קרי חשמל, מים ארנונה וכו'.

רכיב שלישי שנוסף לסכום המזונות הבסיסי הוא מחצית הוצאות רפואיות חריגות הדרושות לקטין (שאינן נכללות בסל הבריאות) וכן מחצית הוצאות חינוך חריגות וחיוניות, כמו צהרון חוג ושיעורים פרטיים.

לאור סכומי המינימום כמפורט, ברור על פניו כי סכום של 1,600 שקל, קרי סך של 350 שקל מעבר לסכום הבסיס, אינו יכול לכסות את השתתפותו של האב בשכר הדירה ובהוצאות הרפואה והחינוך, ולכן מדובר במזונות המקפחים את הקטין.

מאחר שהאב לא הוכיח נסיבות יוצאות דופן הקשורות ליכולת השתכרותו או לרכושו, אשר שיש בהן כדי להסביר מדוע לא היה בידיו לשלם לפחות את סכום המינימום הנדרש עבור הקטין בעת חתימת הסכם הגירושים, תביעתה של האם התקבלה, ובמקום סכום של 1,600 שקל לחודש כולל הכול, האב חויב כעת לשלם סך של 2,200 שקל לחודש ובנוסף מחצית הוצאות רפואיות חריגות, לרבות אורתודנטיה, ומחצית הוצאות חינוך חריגות לרבות שיעורים פרטיים במקצועות לשון, מתמטיקה ואנגלית.

השאלה הקשה העולה מפסק הדין היא מדוע בית המשפט מאשר מלכתחילה הסכמי גירושים שכבר על פניהם מקפחים את הקטין בצורה כה ברורה, ללא מתן הסבר מתקבל על הדעת?

כאשר בית המשפט מאשר הסכם שבו סכום המזונות נמוך מן המינימום, הוא בוודאי מבין ברמה גבוהה למדי של ודאות כי בדרך-כלל האם מתפשרת על המזונות המגיעים לקטין בשל הלחץ להיוותר עגונה, וכי תוגש בהמשך הדרך תביעה להגדלת המזונות, שדינה להתקבל למעט במקרים חריגים. בהיעדר סעד אחר שבית המשפט יכול להגיש לאם כדי לפתור את בעיית העגינות, הוא כנראה בוחר להעלים עין.

יהא בכך לקח ותמרור אזהרה לאבות שחושבים שהסכם על מזונות נמוכים באופן חריג יעמוד לטובתם: תפסת מרובה - לא תפסת.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".