ורשה סטייל: קבלו הצצה לפולין העכשווית, הבליינית והתוססת

עמדנו בכיכר דה גול, בהצטלבות הרחובות ירוזולימסקי ונובי שוויאט (ירושלים פינת העולם החדש) בוורשה, מוקפים באלפי בליינים, בעיקר צעירות וצעירים. הם שטפו את הסמטאות, ישבו בברים קטנים ואינטימיים, שתו בירה, הורידו שוטים, כרסמו פריטקי (צ'יפס בפולנית) ופיצה ודפקו הופעות שחבל על הזמן.

לא בכוונה נפלנו בשישי בערב לתוך סצנה מסחררת של חיי הלילה של ורשה, שלא הייתה מביישת את תל אביב ואת ברלין. אך למרות הצפיפות, עשרות סוגי הבירות שזרמו בברזים וריבוי כוסיות הוודקה והקוקטיילים, האווירה הייתה עממית ולא מאיימת.

מוקדם יותר באותו ערב ישבנו בקפה/בר Kulturalna שבארמון התרבות והמדע על גבינות, נקניקים וג'בטה, ולגמנו בירה בגובה של 234 מטרים. ארמון התרבות הוא אולי הבניין הגבוה ביותר בורשה וציון דרך שאי-אפשר לפספס. הוא נתרם לעם הפולני על-ידי סטלין בכבודו ובעצמו כסמל ל"סולידריות" בין העמים, והוא דוגמה טובה לסגנון "האדריכלות הסוציאליסטית" הבומבסטית. כיום פועלים בו שלושה תיאטראות, בתי קולנוע, קלאב מיראז' המפורסם - שהוא מועדון לילה בטעם של פעם, משרדים ולשכת התיירות. ביום יפה שווה לעלות במעלית למרפסת התצפית שבקומה ה-30.

התבוננתי בצעירים שגדשו באותו ערב את קפה קולטורלנה, בני הדור שלא ידע את המלחמה ההיא, את הזוועות של הנאצים ואת שנות הקומוניזם של הדוב הרוסי. בעיניי הם מייצגים את הפולנים החדשים, ברובם מסבירי פנים ודוברי אנגלית, ואת צדה הקליל, הבלייני והדינמי של ורשה של המאה ה-21, שרוצה לחיות טוב ולהיות חלק מאירופה השפויה, הנהנתנית.

איך משתלב התייר הישראלי באנרגיות החדשות של העיר, שרוחות העבר מנשבות בה מכל עבר? בדיוק כמו שהוא עושה בברלין. זה מורכב? בוודאי. מרתק וראוי? לגמרי.

מוזיאון השאלות האמיצות

חיי הלילה של ורשה הם ללא תחרות בפולין, ומגוונים מאוד. מי שרוצה לטעום משהו מעט חתרני, שווה לו להיכנס ל-Pardon To Tu שבכיכר גז'בובסקי (Plac Grzybowski) 12/16, בר ומועדון ג'ז, הנחשב לטוב מסוגו בוורשה. הגענו לשם בחמישי בערב, ישר להופעה של להקה שחבריה ניגנו ושרו מוזיקה משובחת שנעה בין אתני לאלטרנטיבי ולבלוז. המקום נפתח לפני כשנתיים, ושלוש פעמים בשבוע מנגנים בו גם רוק ומוזיקה אלקטרונית.

הקהל ברובו מקומי, יש כניסה גם לכלבים מתורבתים. בזכות המיקום המרכזי מגיעים גם תיירים והאווירה מאוד לא רשמית. מנהלת אותו מגדלנה דודק, צעירה חביבה ומשכילה. על הדלפק, לצד מבחר הבירות והפוקצ'ה המצוינת, היה מונח ספר עיון על התלמוד. על שידת הספרים ותקליטי הוויניל ניצבה חנוכייה. "הרי אנחנו נמצאים באזור היהודי של ורשה. כאן היו בית כנסת, תיאטרון יידיש ומוסדות קהילה", אומרת מגדלנה.

בורשה, כמו בברלין ובמקומות אחרים במזרח אירופה ובמרכזה, יש עניין רב בתרבות ובפולקלור יהודיים. כך למשל יתקיים בורשה, בין 24 באוגוסט ל-1 בספטמבר, פסטיבל לתרבות יהודית, עם קונצרטים, הצגות, מופעי כליזמרים ועוד.

המוזיאון לתולדות יהודי פולין הוא עוד ציון דרך, חדש ועכשווי (נפתח באפריל 2013), להתמודדות של הפולנים בשנים האחרונות עם ההיסטוריה היהודית. הם לא מסתירים את תסכולם מכך שפולין מוצגת למבקר היהודי רק כאתר השמדה, ולא כמקום שבו התפתחה ושגשגה תרבות יהודית עשירה לאורך 900 שנים.

המוזיאון, שניצב במקום שבו עמד הגטו, בדיוק מול האנדרטה המונומנטלית למורדי גטו ורשה, נפתח רשמית ב-19 באפריל השנה, בתאריך הסמלי של שבעים שנה לתחילת ההתקוממות בגטו ורשה. הוא שוכן ברחוב אנילביץ' (Anielewicza) 6, במבנה יוצא דופן שתוכנן בזכוכית ובאבן בידי האדריכלים הפינים ריינר מהלמקי ואילמרי להדלמה.

מוזיאון השאלות האמיצות, כפי שהוא מכונה על-ידי מנהליו, הוקם ביוזמת ממשלת פולין ובתמיכתה, וכן בעזרת תרומות מארצות הברית ומאירופה. אף שהמבנה מרשים ומרגש ופתוח לקהל, עדיין אין בו כמעט מוצגים, ונראה שייקח עוד כשנה עד לכינונה של תצוגת הקבע.

אם ממשיכים צפונה על רחוב כרמליצקה מגיעים לאומשלאגפלאץ (Umszlagplac), הכיכר המצמררת של השילוחים למחנות. כשעומדים כאן כל מילה מיותרת, אבל מי שמגיע כיום לורשה מגלה גם עיר אחרת, יפה, תוססת ורבת פנים.

מי אתה, הגרף פוטוצקי?

את הביקור בורשה התחלנו בארמון וילאנוב (Palac w Wilanowie), הנמצא במרחק של 11 קילומטרים ממרכז העיר. נסענו על הדרך המלכותית המובילה מהעיר העתיקה לוילאנוב. הדרך מנוקדת בציוני דרך היסטוריים ובבניינים מפורסמים, כמו ארמון המלוכה, קבר החייל האלמוני, פסלו של אדם מיצקביץ', משוררה הלאומי של פולין, מלון בריסטול המפואר, אוניברסיטת ורשה ועוד.

ארמון וילאנוב, שנבנה במאה ה-17 בסגנון הבארוק, נחשב לגרסה הפולנית של ארמון ורסאי. הוא נקנה ב-1676 על-ידי מלך פולין יאן סובייסקי ה-3, ומאוחר יותר על-ידי סטניסלב פוטוצקי, ממשפחת האצילים הפולנית המהוללת ורבת הנכסים. בשנות ה-50 וה-60 לא היה ילד בישראל שלא הכיר את המשפט המיתולוגי, "מי אתה חושב שאתה, הגרף פוטוצקי?".

טיילנו בגני הארמון היפהפה, שבדרך מקרה לא נהרס בהפצצות שהחריבו את ורשה כמעט עד היסוד במלחמת העולם השנייה. חשבתי, מה רע בעצם בלהיות הגרף פוטוצקי ולחיות בבונבוניירה של ארמון, בין עצי מגנוליה ואדר, טיליה וערבה.

חזרנו למרכז העיר. ישבנו באחד מסניפי coffeeheaven, רשת של בתי קפה באירופה שבסיסה בפולין ומגישים בה קפה טעים, כריכים ומיני מאפה. נאמנה למוצאי הפולני, הזמנתי קפה קר בטעם דובדבנים, נחמד ומיוחד. בתי קפה וברים הם כיום להיט גדול בורשה. גם מסעדות אסייתיות הן טרנד, אבל אני התנפלתי על כל פירוגרניה, מסעדה שבה מגישים פירוגי (pierogi) - אותם כיסוני בצק ממולאים בגבינה במחית תפוחי אדמה עם בצל מטוגן, או בשלל מילויים אחרים, כמו בשר, תרד או דובדבנים. אם יש מאכל ילדות שאני מוכנה להרוג בשבילו, אלה הם הפירוגי. מבשלים אותם בזמן אמת במים רותחים, והם מוגשים מהבילים.

גם מרק ז'ור (Zur) חמצמץ, המוגש בתוך כיכר לחם שיפון פריך ומתפצפץ בפה, הוא מאכל תאווה מסורתי. מחירה של מנת פירוגי דשנה נע בין 10 ל-20 זלוטי (24-12 שקלים) וארוחה משביעה במסעדה עממית עולה כ-30 זלוטי (כ-36 שקלים).

בכלל, ורשה היא עיר זולה למדי, גם לשוחרי קניות ומותגים. יש בה מרכזי קניות מפוארים, כמו קניון זלוטי טראסה (Zlote Tarasy, מרפסות הזהב) החדיש והאופנתי, קניון ארקדיה (Arkadia) ואחרים, והמוני פולנים ותיירים עושים בהם שופינג. בשדה התעופה של ורשה שמעתי שתי ישראליות שהחליפו מידע על חנויות נעליים שוות במרכז העיר.

נסיעה בזמן, קדימה ואחורה

כשמטיילים בורשה יש תחושה של מרחבים ירוקים, גדולים ומוצלים. פארק ואז'נייקי הענק, הנמצא במרחק הליכה קצר ממרכז העיר דרומה, נחשב לאחד היפים באירופה, ונראה כולו כיער ירוק עם עצים יפהפיים, פרחים, סנאים ובריכות. על אי מלאכותי שוכן "הארמון על המים", ששימש כמעונו הפרטי של מלכה האחרון של פולין.

בכניסה לפארק ניצבת האנדרטה המפורסמת לפרדריק שופן (הפסל המקורי נהרס על-ידי הנאצים, והנוכחי הוא שחזור) בסגנון אר דקו, המציגה את המלחין יושב בצל ספק עץ ערבה ספק נבל. אף שרק עשרים מ-39 שנותיו הקצרות עברו עליו בפולין, והשאר בפריז ובוינה, שופן נחשב למלחינה הלאומי של פולין. בימי ראשון במשך חודשי הקיץ נערכים בפארק קונצרטים שונים, ובמרכז ורשה פזורים ספסלי מולטי מדיה מוזיקליים המשמיעים בלחיצת כפתור קטעי מוזיקה משלו.

היינו בדרכנו לסטארה מיאסטו (Stare Miasto), העיר העתיקה של ורשה, ששוחזרה ביד אמן מתוך ההריסות, נמצאת ברשימת אתרי מורשת של אונסק"ו ומהווה אחת מהאטרקציות התיירותיות המרכזיות של ורשה. ליד הנהג ישב קז'ימיז', פולני מהדור הישן והמדריך שלנו לאותו יום. "חשבתי שאדוני מכיר את ורשה", עקץ את הנהג בנימוס מושחז, כשזה פספס את הפנייה, שלא באשמתו. "אדוני עושה רושם רע מאוד על האורחים שלנו". התאפקתי לא לגעות בצחוק. כמה שזה הזכיר לי את ההוויה הפולנית של ילדותי.

במרחק הליכה מהעיר העתיקה, על רחוב דוברה (ul. Dobra), שוכן מבנה חדשני ויוצא דופן, הבולט למרחוק בירוק, בסגול ובזכוכית. זהו בניין הספרייה של אוניברסיטת ורשה, שנבנה לפני למעלה מעשר שנים ונבחר פעם אחר פעם על-ידי תושבי העיר כמקום האהוב עליהם ביותר. בקומת הקרקע יש קפיטריה, קיר טיפוס ובאולינג, אבל האטרקציה העיקרית היא הגן שעל הגג, מהגדולים מסוגו באירופה (כאלפיים מטרים רבועים), עם צמחייה מגוונת, מזרקה, מפל, שבילים, ספסלים ועם נוף נהדר של העיר ושל הנהר.

בעוד שחלקים גדולים משטחה של פולין נותרו חקלאיים, וחלק לא קטן מאוכלוסייתה מתגורר עדיין בכפרים, ורשה יודעת תנופת בנייה רצינית בשנים האחרונות. "הג'ובים הכי טובים כיום בורשה הם בתחום הנדסת הבניין והתשתיות", סיפר מקס, אחד ממלווינו הפולנים.

הוא הוביל אותנו לפארק קטן על-שם פרוס (Prus), מול כיכר פילסוצקי. מוצגת שם דרך קבע תערוכת חוצות קטנה ומרגשת, "צבעי ההרס" (The colors of ruin) שמה, של תצלומים מעובדים מורשה של לפני מלחמת העולם השנייה, מיד לאחריה וכיום. קשה להאמין שזו אותה העיר.

בכלל, ביקור בורשה הוא כמו נסיעה בזמן, קדימה ואחורה. בשוק הפשפשים Bazar Na Kole שפעיל בימי שבת וראשון, זה בעיקר אחורה. כאן, ברחוב אובוזובה (ul. Obozowa), זו ממלכתם של הפולנים של פעם, אולד בויז שמוכרים ענתיקות ואלטע זאכען מכל מין, כאלה שבעטנו בהם כשהיינו צעירים והיום אנחנו מתגעגעים אליהם: סרביסים מפורצלן של הסבתא, אורלוגינים, תקליטי ויניל בזלוטי אחד, כלי נגינה מצ'וקמקים, מטחנות בשר ידניות, כפות וסכינים ומזלגות, גביעי ליקר מקריסטל, וראיתי גם חנוכייה ושופר בצד סכין עם סמל של האס.אס, וסרט זרוע של קאפו, שלא נשכח איפה אנחנו. אבל לך דע מה מקורי ומה מזויף.

הכתבת הייתה אורחת של חברת איסתא

מידע מעשי

מחירים: ורשה אינה עיר יקרה. כרטיס יומי משולב לרכבת, לחשמלית ולאוטובוס עולה 15 זלוטי (18 שקלים); ב-30-40 שקלים אפשר לאכול לשובע במסעדה עממית. ספל קפוצ'ינו גדול עולה כ-7 שקלים, כוס בירה בין 6 ל-14.

מחירי חבילות: יש חבילות רבות של חברות שונות. איסתא משווקת טיסה פלוס מלון 5 כוכבים (המחיר לאדם בחדר זוגי): בין 670 ל-705 דולרים; מלון ארבעה כוכבים: בין 500 ל-739 דולרים.

מוזיאונים שחבל לפספס:

מוזיאון שופן, רחוב אוקולניק ul.Okolnik) 20). הוא שוכן במבנה היסטורי בארמון אוסטרוגסקי, אך תצוגת המולטימדיה שבו מודרנית ומצוינת.