אולסי פרי מחכה לטלפון

בני אדם חושבים בתבניות: שמאל מול ימין, רעים מול טובים, חכמים מול טיפשים. על-פי רוב, חשיבה כזאת גורמת לפספוס של הרבה ניואנסים חשובים בהתנהגות אנושית ובהבנת העולם בכלל, אבל היא מקלה עלינו לעכל את המציאות המורכבת. מכבי ת"א, ארגון שמורכב מבני אדם (קל לשכוח, אבל גם שמעון מזרחי הוא כזה), חושבת גם היא בתבניות מדי קיץ - בעיקר בקיצים שבהם היא מוכת טראומה, אחרי כישלון מקצועי.

אחרי הפסד האליפות ב-2008, היא החתימה מאמן ושחקנים שגברו עליה בליגה המקומית, והתרסקה (קונספציית "אם אינך יכול להביס אותם"); אחרי הפסד האליפות ב-2010, היא זרקה את המאמן הזחוח ואת כוכביו המפונקים, ובנתה קבוצה שאמורה הייתה להבליט כוכבים מקומיים כגון ליאור אליהו (קונספציית "הצביון הישראלי"); אחרי ההדחה ברבע גמר היורוליג ב-2012, ובעקבות הטינה המצטברת בין משפחת פדרמן לבין דייויד בלאט, לקחה ההנהלה על עצמה נתח גדול יותר בבניית הקבוצה, וייבאה שחקנים מפתיעים כריקי היקמן בתחילת העונה ודארקו פלאניניץ' במהלכה (קונספציית "מחלקת הסקאוטינג").

הקונספציה של קיץ 2013 מעט מורכבת, אבל ניתן להכתיר אותה בכותרת "נוסטלגיה".

***

התרפקות על העבר היא בדרך כלל המוצא של אנשים או חברות במשבר, שמתקשות לראות תקווה לעתיד טוב יותר ובוחרות להתנחם בחיקו של המוכר. זהו מצבה של מכבי ת"א כרגע. היא תקועה בלימבו מתסכל ביורוליג: השמועות על קריסתן של הקבוצות היווניות היו מוקדמות, לאור החתימה המחודשת של דיאמנטידיס וספאנוליס באימפריות מאתונה; ברצלונה וריאל לא הולכות לשום מקום, וכך גם צסק"א; פנרבחצ'ה השכילה להחתים את הטוב במאמני היבשת, ז'ליקו אוברדוביץ'. גם בעונה הבאה תהיה מכבי מועמדת לטופ-8 של אירופה, בזכות המסורת, אבל תקציבה הבינוני בשילוב המגבלות האובייקטיביות (בניגוד לאולימפיאקוס, לא עומדים לרשותה כישרונות מקומיים) מרחיק אותה מהאפשרות לאיים על התואר.

זה לגיטימי לחלוטין לשמור על שפיות כלכלית, אגב. מכבי היא קבוצה פרטית, ובעליה זכאים להחליט אם ברצונם להביא כסף מהבית כדי לממן הרפתקאות ספורטיביות. למעשה, חלקם לא יכולים להביא כרגע כסף מהבית גם אם ירצו. הבעיה היא שכדי למלא את ההיכל בעשרת אלפים מנויים יש לספק אשליה שהגביע הנכסף בכל זאת בהישג יד. הרי ניקולה וויצ'יץ', מנהל הקבוצה החדש, הניף גביע כזה. סופוקליס שחורציאניטיס הביא את מכבי למרחק נגיעה מהגביע בעונתו הראשונה בקבוצה. האחרון הוא גם דמות אהודה וגדולה מהחיים, מושא לחיקויים ב"ארץ נהדרת" ואדם שגם ישראלים שלא מבינים דבר בספורט שמעו עליו. בעידן שבו מכבי נלחמת על רייטינג לא מול הפועל אלא מול "האח הגדול", אין לזלזל בכך. גם הניסיון להחזיר את שאראס, שכשל, נועד ככל הנראה למטרות מקצועיות ושיווקיות כאחד.

אלא שיותר מכל, מכבי הולכת הקיץ על בטוח. בשלבי ההכרעה בליגה הישראלית היא תוכל לתת את הכדור לשחורציאניטיס בצבע ולסמוך על שתי נקודות בטוחות. טייריס רייס הוא שדרוג לעומת דייויד לוגאן בקו האחורי, ואמור לשפר את היצירתיות ואת יכולת החדירה. יותם הלפרין האנמי, אם יחתום, יספק תעודת ביטוח למקרה שיוגב אוחיון ייאלץ לעזוב לקובאן, ויחליף את ליאור אליהו במשבצת הישראלי הצבר, שנועדה לרצות את הנודניקים שמתלוננים על צביונה של הקבוצה. ואחרי קיץ שבו פספסה את אלכס טיוס עקב חסכנות מופלגת, מכבי מצרפת במחיר מבצע את שחקן הפנים הישראלי הטוב ביותר. הקבוצה קרסה בתום העונה שעברה בעיקר מפני שהספסל שלה לא תפקד, אבל הפעם קשה להאמין שכך יקרה: לשון ג'יימס בעל רגלי הכלונסאות יש שני מחליפים לגיטימיים והקו האחורי עמוס בשחקנים מנוסים. אין זכר לפלאניניצ'ים למיניהם, שנזרקים למים העמוקים היישר מתחתית הליגה האדריאטית.

***

מנגד, כשהולכים על בטוח, לעתים קרובות התוצאה בינונית. שחורציאניטיס לא יפתור את בעיית הסנטימטרים הקבועה בעונות האחרונות. הקו האחורי התחזק בשני שחקנים מההרכב הפותח של באיירן מינכן, רק שלמרבה הצער אין מדובר בקאנונים ברמתם של שווינשטייגר ומולר. מכבי הזדרזה, ואולי נחפזה, להשלים את הסגל כמעט כליל, פרט לשחקן שאמור לחתום בעמדה מספר 4, ולא חיכתה להזדמנויות בדמות שחקנים שייחתכו מה-NBA.

התוצאה היא שגם העונה לא יהיה לצהובים עוגן התקפי מסדר הגודל של ספאנוליס, דיאמנטידיס, נבארו, רודי פרננדז, ג'ייסי קרול או ג'רמי פארגו.

העונה האחרונה שברה את הקונספציה שיש צורך במאמן גדול כדי לזכות ביורוליג, כשספאנוליס סיפק תואר לברצוקאס האלמוני. המאמן של מכבי טוב יותר באופן משמעותי, אבל לא עומדים לרשותו שחקנים שלוקחים גביעים. ולא, גם אחרי הפסד אליפות, דאבל ישראלי לא נחשב.