מריח לא טוב

פרופ' יעקב פרנקל הוא כלכלן רב-פעלים, שכבש את הפסגות הגבוהות ביותר של הזירה הפיננסית הגלובלית. אין מחלוקת על ידענותו, על ניסיונו, על קשריו. בנוסף, ברזומה שלו מופיעה כבר קדנציה ארוכה כנגיד בנק ישראל.

לכאורה, לא היו צריכים להתעורר מכשולים בדרך למינויו המחודש. אולם המציאות שונה. למרות הכול, הציבוריות הישראלית בכל זאת מתקדמת, עקב בצד אגודל.

בפעם הראשונה שבה מונה פרנקל לתפקיד, לא הייתה בנמצא ועדה המייעצת לממשלה בנוגע לטוהר המידות של מועמדים לתפקידים בכירים, ובקיצור - "ועדת טירקל". היום היא חלק מהנוף הממשלי.

עצם קיומה של ועדה כוועדת טירקל הוא נס קטן בציבוריות הישראלית. דווקא הממשלה, ולא הכנסת, היא זו שמיסדה את עבודתה של ועדה הבוחנת את טוהר המידות של מועמדים לתפקידים בכירים בשירות הציבורי, לא את השאלות הרגילות המקובלות בשיח הציבורי.

אצלנו רגילים שאם היועץ המשפטי לממשלה סגר את תיק החקירה נגד מועמד, בשל חוסר ראיות מספיקות להגשת כתב אישום, ובמקביל הוא מפרסם דוח ציבורי שבו הוא מסביר כי החלטתו להימנע מלהושיב אותך על ספסל הנאשמים התקבלה "על חוט השערה" - זוהי עילה לצאת במחולות, לשנס מותניים לקראת קמפיין הבחירות הבא, ובחלק מהמקרים, כשרף הבושה נעלם באופק - לצאת בהאשמות כלפי מערכת אכיפת החוק.

לא זו תוכנת ההפעלה של ועדת טירקל. המשפט הפלילי מספק רף מינימום להתנהגות אנושית מקובלת. רף טוהר המידות מסמן סטנדרט ערכי ומוסרי אחר, גבוה יותר. משמעותו היא שאדם יכול לחמוק מכתב אישום פלילי, או לעמוד למשפט ולצאת בסופו זכאי - ובכל זאת להימצא בלתי כשיר להתמנות לאחד התפקידים הרגישים, אחרי שהוועדה המשמשת כמסננת בדרך בדקה את כשירותו.

עם זאת, מועמדותו של פרנקל לתפקיד נגיד בנק ישראל מחדדת חלק מהדילמות שבהן נתקלת הוועדה. הוועדה איננה אמורה לשקול היבטים של מקצועיות, ניסיון והתאמה לתפקיד, אלא את היבט טוהר המידות בלבד. את השקלול הסופי אמורה לערוך הממשלה, שבה הדיונים וההחלטות מתקבלות תמיד על בסיס מעמיק ורציונלי.

אולם פרשת מועמדותו של אלוף יואב גלנט לרמטכ"ל חשפה כי הוועדה שוקלת גם היבטים של מקצועיות ואף עורכת את השקלול בעצמה.

ואקום בתחום ההקפדה על טוהר המידות

הבעיה החמורה יותר שבה נתקלת הוועדה היא בדיקת ממצאים עובדתיים. לוועדה אין כלי חקירה משל עצמה. בבואה להסיק מסקנות בתחום טוהר המידות, היא נאלצת להתבסס על ממצאים של מערכת אכיפת החוק - חקירת משטרה, החלטות יועמ"ש, פסקי דין - או על עובדות מוסכמות.

ומה עושים כשהעובדות אינן מוסכמות ומעולם לא הגיעו להליך משפטי? למשל, כשעולות טענות על כך שהמועמד לנגיד הבנק נעצר בנמל תעופה בהונג-קונג, לאחר שבקבוק בושם נמצא בכליו? רף מוסרי גבוה פירושו הסקת מסקנות מחמירות על בסיס עובדות ידועות, לא פסילת אנשים על בסיס שמועות.

כפי שוועדת טירקל פסלה בשעתה את ניצב יעקב גנות לתפקיד המפכ"ל ואישרה אותו לתפקיד נציב שירות בתי הסוהר, כך היא עשויה לפסול את חזרתו של פרנקל לתפקיד, נוכח פרשיות שהתעוררו בין התקופות.

אין צורך להתעכב על פרשת הבושם ההונג-קונגי. דוח היועץ המשפטי לשעבר אליקים רובינשטיין, באשר להטבות הכספיות שנמצאו בכליו של פרנקל ביום כהונתו הראשונה, אמור להספיק לוועדת טירקל, כדי להודות לפרנקל ולעבור למועמד הבא.

קיומה של ועדת טירקל בחלל הממשלי מחדדת את הוואקום השורר בתחום ההקפדה על טוהר המידות אצל שרי הממשלה עצמה.

אי-אפשר להקים ועדת טירקל שתסנן חברי ממשלה, אבל אפשר לכונן, באיחור של שנים, קוד אתי מחייב לשרי הממשלה, שיאפשר את העמדתם לדין משמעתי במקרים המתאימים, ולא ידחק כל פגם בפעולתם למגרש הפלילי ולהכרעת היועץ המשפטי לממשלה.