רוץ, צבי בר, רוץ

"אנחנו סבורים כי מבחינה ציבורית לא מתקבל על הדעת בשלב הזה שראש המועצה ימשיך לכהן בתפקידו"; לגבי הנקודה השנייה: "אנחנו מציעים שתהיה התחייבות שלא יתמודד לבחירות הבאות". זאת התוצאה שאליה הגיעו אתמול (א') שופטי בג"ץ בעתירה נגד צבי בר, ראש עיריית רמת-גן.

למה ההבחנה בין המשך כהונה לבין התמודדות? האם המשך כהונה פחות חשוב מהשתתפות בבחירות? אם בכלל, אז נראה כי ההיפך הוא הנכון. לאפשר לבעלים של כתב אישום כה חמור לשוב לתפקידו זה, בוודאי תיאורטית, זה כמו להחזיר קופאי שגנב לחזור לתפקידו כקופאי. וזה מבלי לדבר על ההיבט המוסרי-שלטוני.

לעומת זאת, השופטים הציעו שבר לא יהיה מועמד בבחירות לרשויות המקומיות. למה? כדי למנוע ממנו מלזכות בתקופת כהונה נוספת. מצד אחד, הם לא מצאו לנכון למנוע את חזרתו עכשיו; מצד שני, הם דורשים שלא יחזור דרך דלת הבחירות.

למה? אם אין בעיה שבר יחזור לתפקידו עכשיו, אז למה יש בעיה שיחזור אחר-כך? אם בכלל, אז בבחירות הבאות יוכלו תושבי רמת-גן להחליט מתוך ידיעה על כתב האישום, מה שלא עמד לרשותם בבחירות הקודמות.

אין דמוקרטיה ללא פשרות

יש כאן גם פגיעה בטוהר הדמוקרטיה. לא רק משום שכל אדם רשאי להציג מועמדות, אלא גם מפני שכל אדם זכאי לבחור את מי שבא לו. כאשר מונעים מנאשם בפלילים לרוץ, למעשה מטילים ספק בשיקול-הדעת של הבוחר. אולי אפילו ביושרו. אומרים, למעשה: אנחנו לא סומכים על הבוחר שהוא יודע להבחין בין מועמד ראוי לבין מי שאינו כזה. או לחילופין, אם הבוחר מסוגל להבחין, אז לא תמיד אכפת לו אם המועמד ישר או מושחת. לכן, אנחנו, השופטים, לא נאפשר לבוחר את האופציה הזאת.

השיקול הזה, כמובן, נכון. לא בכל מדינה אפשר להחיל כללים של דמוקרטיה ללא פשרות. בטח לא בישראל, שבה יש ציבור לא קטן של "הוא זכאי, הוא זכאי". ולא רק אצל החרדים. מה שאומר שלפעמים, במקומות ונסיבות מסוימות, צריך להגן על הדמוקרטיה מפני הבוחרים. וכמובן, גם מפני הנבחרים.

למה שלא ירוץ?

בר כבר הודיע כי לא ירוץ לכהונה נוספת. הוא עשה זאת בלחץ השופטים. לדעתי, לחץ בלתי הוגן. אני מסתמך בעניין זה על דברי השופטים עצמם. אם בר יכול לחזור לעירייה, ולא משנה לאיזו תקופה, אז לו אני בר - הייתי טוען כי אין מניעה שאלך לבחירות. בוודאי כאשר הבוחר מכיר את כתב האישום ויוכל לשקול אותו בבואו אל הקלפי.

בשביל תוצאה כזאת היה צורך ב-7 שופטים? אם כבר מרכיבים בית משפט כה מכובד, היה מצופה שתצא ממנו החלטה ברורה, שתוכל לשמש כהלכה מחייבת. במקומה קיבלנו נוסחה בלתי הגיונית ונעדרת עקביות.