ניתוח "גלובס": מפת האינטרסים הסבוכה של אל-על

"נוכח ההתקדמות האיטית במו"מ להסכם קיבוצי חדש בין אל-על לבין עובדיה, וכיוון שחתימה על הסכם קיבוצי לשביעות-רצונה של קרן פימי הוא מתנאי סגירת עסקת ההשקעה, מעריכה פימי כי קלושים הסיכויים שעסקת ההשקעה תוכל להתבצע במועד הקבוע בהסכם ההשקעה. כדי לתת סיכוי לאפשרות סגירה העסקה, מאריכה פימי את ההסכם".

האיום הבלתי מרומז המקופל במכתב ששיגרה קרן הפרייבט אקוויטי פימי בתחילת השבוע להנהלת אל-על ולעובדיה, ולפיו אם המגעים ביניהם לחתימת הסכם עבודה חדש בחברה לא יואצו היא תיסוג מכוונתה להשקיע בחברה, הציפו את מורכבות החתימה על הסדר כזה.

מפת האינטרסים סביב חברת התעופה הגדולה בישראל, שמעסיקה כ-5,800 עובדים, היא סבוכה ומורכבת מגורמים בעלי אינטרסים שונים - החל מבעלת השליטה הנוכחית, קבוצת כנפיים של משפחת בורוביץ'-מוזס, דרך הנהלת אל-על שבראשות אליעזר שקדי, וועד העובדים של החברה שבראשו עומד אשר אדרי, וכלה בקרן הפרייבט אקוויטי שמוביל ישי דוידי ושאמורה להיכנס לגרעין השליטה באל-על ולנסות לחלצה ממצבה הקשה.

העובדים

האם אתם תסכימו לפגיעה בתנאי ההעסקה במקום עבודתכם, בתמורה למהלך שיחזק את החברה שבה אתם עובדים? מן הסתם, במהלך עסקים רגיל אף אחד לא מוכן שיפגעו בשכר ובתנאי ההעסקה שלו. מתי כן תהיה לכך הסכמה? רק כשיהיה חשש ממשי לקיום החברה, ויהיה עדיף להישאר עם עבודה בתנאים פחות טובים, מאשר בלי עבודה כלל.

בינתיים, התחושה באל-על היא לא כזו. למרות הפסד של 68 מיליון דולר בשנתיים האחרונות ואיום השמיים הפתוחים, שעתיד להתממש בשנה הבאה, בעלי המניות והנהלת החברה לא הצליחו להעביר לוועד העובדים את המסר כי אם פימי לא תשקיע בחברה, מצבה עלול להידרדר. יכול להיות שאל-על תוכל להחזיק מעמד בלי הזרמת עשרות מיליוני הדולרים של פימי, אבל המשימה תהיה קשה מאוד.

מבחינת העובדים, הכניסה של פימי לחברה היא רצויה, אך לא בכל מחיר. עקב כך, ישנם נושאים שהעובדים אפילו לא מוכנים שיעלו על שולחן המו"מ, והמרכזי שבהם הוא פגיעה בשכרם והפחתת תשלומים נלווים, שמגיעים כיום לעובדים בגין שעות נוספות, גילומי מס על כרטיסי טיסה, החזקת רכב ועוד. המקומות שבהם הוועד מוכן להתגמש הוא בהכנת תוכנית פרישה מוקדמת לעובדים ושינוי תנאי העבודה השוטפים בכל מגזר ומגזר, כמו קיצור שהיית צוותי האוויר ביעדי צפון אמריקה.

אחד המגזרים הבולטים בוועד הוא הטייסים ואנשי צוות האוויר, שמספרם באל הוא כ-500 איש. ככל הידוע, יחסי הטייסים והנהלת החברה התאפיינו בשנים האחרונות במתח גבוה, אך דווקא במגזר זה המו"מ נמצא במצב מתקדם וטייסי החברה מוכנים לבצע חיסכון גדול, שכולל גם הפחתת שכר לתקופה מסוימת. מעבר לזאת, הסכם העבודה שיש לטייסים הוא מורכב מאוד, והם מוכנים בשלב מאוחר יותר לדון על גיבוש חוזה עבודה שונה, שייתן לחברה גמישות ניהולית רחבה יותר.

ההנהלה

ועד העובדים הבהיר כבר בתחילת המו"מ כי לא יהיה מוכן להסכים לוויתורים בהסכם העבודה הקיבוצי החדש, בלי שתהיה התייעלות גם בשורות ההנהלה של אל-על. הדרישה הבעייתית היא הפחתת מספר הסמנכ"לים וראשי האגפים בחברה, תוך הורדה משמעותית בשכרם ואופן התגמול שלהם.

בשנים 2005-2012 הסתכמה עלות השכר המצטברת של חמשת בכירי החברה ב-125 מיליון שקל - כמעט מחצית משווי השוק הנוכחי שבו נסחרת החברה. העובדים דורשים שהוצאות השכר של בכירי החברה יחזרו לרמה שבה היו טרם הפרטתה (כ-3 מיליון שקל לשנה). אלא שגם אם זה יקרה, מי שייוותר בהנהלת החברה לא יהיה נקי מדאגות: לאחר כניסתה של פימי יש סבירות שמי שיישאר, יוחלף על-ידי אנשים שתביא הקרן.

עקב כך, האינטרס המובהק של חלק מחברי ההנהלה הוא לטרפד כל הסכם שיכניס את פימי לחברה. זאת, בניגוד לבעלי השליטה בחברה, שמייחלים לכניסתה של הקרן, לאחר שתקופה ארוכה לא הצליחו למצוא משקיע אחר שיסכים להיכנס לגרעין השליטה באל-על.

קרן פימי

לא בכדי התנתה הקרן את כניסתה להשקעה באל-על בחתימה על הסכם עבודה קיבוצי חדש בחברה. אל-על היא חברה בעלת פרופיל תקשורתי גבוה, ודוידי לא רצה להצטייר בתקשורת כאדם שפוגע בתנאי העובדים, אם היה מבצע מהלך קיצוצים לאחר כניסתו לחברה.

אבל זו לא הסיבה היחידה לכך שפימי התנתה את השקעתה בחתימה על הסכם חדש. אל-על היא חברה תפעולית, ורוב ההוצאות שלה, מלבד דלק, הן קבועות. חתימה על הסכר קיבוצי שכולל הפחתת שכר, הולך ישירות לשורת הרווח, כך שלמעשה נכנסת פימי לחברה שחלק משמעותי מתהליך ההשבחה שלה כבר בוצע.

לכן, מבחינת פימי חתימה על הסכם קיבוצי חדש פירושה כניסה לאל-על בתנאים טובים מאוד, ודאי לאחר שיעד אחד כבר הושג - השתתפות הממשלה באופן כמעט מלא בהוצאות הביטחון של החברה. השתתפות זו שקולה הייתה בשנת 2012 לתוספת נקייה של כ-30 מיליון דולר לרווח הנקי של החברה, כך שנקודת הפתיחה של דוידי כבר תהיה גבוהה בהרבה ביחס לעבר.

אלא שכפי שהדברים נראים כעת, הכניסה של פימי לגרעין השליטה באל-על היא תיאורטית בלבד.

ההנהלה אינה מסכימה לחלק גדול מדרישות העובדים, שמצידם לא מוכנים לקבל את תכתיבי ההנהלה, כך שהסיכוי שבסופו של דבר ייחתם הסכם קיבוצי לשביעות-רצונה של פימי, גם לאחר ההארכה שנתנה, נמוך מאוד.