חופשה בישראל? לעשירים בלבד

הדברים שאמר שר התיירות עוזי לנדאו בראיון שנתן החודש (2.7.13) ל"גלובס", שלפיהם - "אם דורשים ממני מחיר גבוה, לא אנפוש פה", וכי "מה שקורה היום זה שמי שאין לו כסף נשאר בבית; מי שיכול להרשות לעצמו קצת יותר עושה קמפינג; ומי שיכול להרשות לעצמו יותר נוסע לקפריסין ועוד יותר לפריז; ומי שיש לו באמת הרבה כסף נשאר לנפוש בארץ" - מעוררים תחושת אי-נוחות קשה.

מדובר בקו חשיבה בעייתי שהוא בבחינת זריית מלח על הפצעים של רבים בציבור הרחב, אשר היו מצפים מן השר הממונה על התיירות בישראל לייצר עבורם אפשרויות נופש בארץ במחירים סבירים, ולא לשמוע את נציג הממשלה הבכיר המופקד על עידוד התיירות במדינה, מרים ידיים והופך למנטור צרכנות ו/או מדריך טיולים גלובלי.

כולנו מכירים את מצוקת המשפחות הצעירות בחודש אוגוסט. הילדים סיימו זה מכבר את הפעילות בקייטנות אשר עלו אף הן ממון רב, וכעת נותר חודש שלם לנסות ולמלא את זמנם, בו בזמן שמלאי ימי החופשה המגיע להורים מדולדל.

זהו פרק הזמן שבו משפחות בעולם ובארץ בוחנות יציאה לחופשה משפחתית שנתית, שהיא פתרון להיעדר מסגרת לילדים - וגם דרך חשובה וראויה לגיבוש משפחתי ולמילוי המצברים של ההורים, כדי שיתמודדו טוב יותר עם אתגרי היום-יום הגוברים.

מבחינה חברתית, העובדה שכל מי שיכולים להרשות לעצמם יוצאים לנופש בארץ ובחו"ל, גוררת תחושת תסכול וייסורי מצפון אצל ההורים אשר אינם יכולים להרשות לעצמם חופשה במחירי השוק הנתונים.

ישראלים רבים תרים ומחפשים ברשת האינטרנט ובעיתונים אחר פתרון נופש. הם מקווים שאולי כך הם יזכו בפיס של החופשות וימצאו במקרה חופשה ישראלית במחיר סביר. אולם ברוב המקרים מאמצים אלה מעלים חרס כי רבים נמצאים באותה מצוקה.

לא מדובר באזרחים עצלים ומפונקים, אלא בלבה של החברה הישראלית העובדת ומשתכרת, שכבת אוכלוסייה הנושאת במרבית נטל המס במדינה והמילואים, אשר בסך-הכול מבקשת חופשה במחיר הוגן.

מבחינה זאת, מצבם של העובדים בחברות ממשלתיות מסוימות, במקומות מסוימים בשירות הציבורי ובחברות פרטיות גדולות ספציפיות, טוב הרבה יותר, כי הם זוכים פעמים רבות לתעריפים משופרים אשר אינם דומים לתעריפים שאותם משלם הציבור הרחב.

עובדים אחרים במשק, שאין מאחוריהם מעסיק חזק ונדיב, נפגעים באופן פרדוקסלי מתופעה זו, שכן מיעוט החדרים אשר נותרו במלונות לציבור הרחב מצטמצם עוד יותר, ומחירי החדרים הנותרים מאמירים.

סריקה של היצע החדרים בבתי-המלון והצימרים בישראל בחודש אוגוסט מלמדת כי חופשה בארץ הפכה כבר מזמן למוצר לעשירים בלבד. שבוע נופש במלון תעלה לישראלי הממוצע סכומים דמיוניים, השקולים ברוב המקרים להכנסה חודשית של משפחה ישראלית ממוצעת.

מי שבוחן באמצעות אתרי האינטרנט מחירי בתי-מלון בעולם באותו פרק זמן, מגלה כי ניתן לשכור חדר במלון אירופי או דירת סטודיו נאה ב-400-500 שקל ללילה; ואילו בישראל, במחירים האלה תוכל משפחה ישראלית ללון באוהל בחניון קמפינג. מחירי הטיסות והצורך לשכור רכב בחו"ל לא מאפשרים לישראלי ליהנות מחופשה במחירים הגיוניים.

לנפוש במחירים שווים לכל כיס

עם זאת, מסקר הלמ"ס - שבדק 342 בתי-מלון בארץ, הכוללים 45 אלף חדרים - עולה כי מחזור ההכנסות של בתי-המלון ב-2012 היה 8.7 מיליארד שקל; והרווח התפעולי - לפני הוצאות מימון ופחת - צמח אשתקד ב-11% ל-1.8 מיליארד שקל.

קרי, על אף המחירים היקרים והמופקעים, ישראלים רבים יוצאים לחופשות בארץ. למשפחות צעירות רבות יש תחושה ש"כולם יוצאים לנופש, ורק אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, לא ביוון ואפילו לא בטבריה".

בארץ קיים מחסור של 15אלף חדרי אירוח, אולם על מנת שאלה אכן יקומו בשנים הקרובות, נדרשת ממשלת ישראל לגבש קבינט תיירותי המשותף לנציגי משרד התיירות, משרד האוצר והרשויות המקומיות.

תפקיד הקבינט התיירותי יהיה להביא בזמן מוגבל תוכנית אופרטיבית שתסלול את הדרך המהירה לשינוי תוכניות-בניין-עיר, תקצר תורים ברשויות התכנון, תסייע להעמדת ביטחונות וקבלת מימון ליזמי מלונאות ועוד צעדים חיוניים רבים.

המלונאים בישראל מתלוננים זה שנים - ובצדק - על רגולציה מכבידה הדורשת מהם תקני כוח-אדם מיותרים ויקרים, וראוי לפעול ולסייע להם בנדון, על מנת להפוך מוקדם ככל האפשר את החופשה בישראל מחלום למציאות.

בדרך זו הממשלה תרוויח גידול במספר המועסקים במשק, הכנסות גדולות יותר מתיירות פנים וחוץ - והעיקר, אולי בעוד שנים ספורות הציבור יוכל לשוב ולנפוש בארצו במחירים שווים לכל כיס.

* הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון.