הממשלה - ספקולנטית נדל"ן

שר האוצר יאיר לפיד הפליג השבוע בשבחו של אורי שני, שאותו הוא רוצה למנות לתפקיד בכיר בתחום הדיור. "מינויו חיוני להצלחת המהלך להוזלת מחירי הדיור", אמר לפיד. במקביל, הציג השר לשעבר משה כחלון במכללת נתניה את נבחרת החלומות שלו, שתפעל מחוץ לממשלה כדי לשרת אותה מטרה (שזה אומר עוד ראיונות ועוד דוחות ועוד חוברות עבות כרס, שישרתו מטרה עוד יותר רחבה: לשמור על כחלון בתודעת הציבור עד להתמודדות אפשרית שלו בבחירות הבאות על ראשות הליכוד או מפלגה אחרת).

אז ככה: לא ממש צריך את אורי שני ולא ממש צריך את נבחרת החלומות של כחלון. צריך להפנות את כ-ו-ל-ם לדוח הכספי של ממשלת ישראל. מדובר בדוח מרתק במגוון תחומים, עתיר מספרים, שמספק את התמונה הטובה ביותר על מצבה הפיננסי של המדינה. הדוח מספק, למשל, הצצה להתחייבויות הפנסיה התקציבית, ומהשנה אפשר לראות גם את ההתפלגות השנתית של ההתחייבויות הללו. אפשר לראות גם את החובות לרשות המסים (אל תיפלו מהכיסא: כ-46 מיליארד שקל חייבים אזרחים ותאגידים לרשות המסים נכון לסוף 2012. בין אם המספרים האלה מייצגים שומות מוגזמות ובין אם לאו, זה די מדהים. אפשר לסתום את כל הבור התקציבי עם החובות הללו).

בשנתיים האחרונות הכניס משרד החשב הכללי, בראשותה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, שינוי מרענן נוסף בדוח: שווי הקרקעות שבידי הממשלה. לפני שניגש למספרים, קצת רקע: מינהל מקרקעי ישראל הוא הגוף המנהל על פי חוק את קרקעות המדינה, קרקעות קרן קיימת לישראל וקרקעות רשות הפיתוח, המהוות כ-93% משטח המדינה. הוא עושה זאת בהתאם למדיניות שקובעת או אמורה לקבוע מועצת מקרקעי ישראל, שבראשה עומד שר הבינוי והשיכון.

תחומי הפעילות המרכזיים של המינהל הם: ניהול מלאי הקרקעות, יצירת עתודות לקרקע בבעלות ציבורית למטרות לאומיות, שיווק קרקעות והקצאתן לייעודים שונים, טיפול בחוכרים ומשתכנים ופיקוח על שימושי קרקע שונים.

ועכשיו למספרים: משרד החשכ"ל פילח את הקרקעות שבידי הממשלה לשתי קבוצות, בהתאם לזכות הקניינית שלה: קרקעות שהזכויות בהן נמסרו (הוחכרו) לגורמים אחרים ("קרקעות תפוסות" בהגדרת הדוח) וקרקעות שעיקר הזכויות בהן טרם הועברו (הוחכרו) לגורם אחר והן בידי הממשלה ("קרקעות פנויות"). הקרקעות התפוסות הן כ-26% מכלל הקרקעות. השאר (74%) הן קרקעות פנויות.

הערכת השווי, שהתבססה על כל מיני הנחות, כולל מחירים ממוצעים בעסקאות דומות שנעשו למשל בקרקעות הפנויות, הגיעה למספר הבא (ראו טבלה): כ-290 מיליארד שקל (!). כעת השאלה המתבקשת היא כיצד מעבירים את ה"עושר" האדיר הזה לאזרחים. למעשה אלה נכסים ציבוריים שהפרטתם והעברתם לכאורה ישירות לידי האזרחים יכולות בהחלט לפתור את בעיית הדיור.

או.קיי, התיאוריה הזאת כמובן פשטנית ונאיבית מדי. לא רק שהמינהל לא מעביר את ה"עושר" הזה לאזרחים, הוא מביא להתרוששתם. איך? המינהל הפך לספסר הקרקעות הגדול ביותר במדינת ישראל. הכול לכאורה בהתאם לחוקי הכלכלה היבשים ולחוקי ההיצע והביקוש היבשים. כשהריבית אפסית, משקיעים נדחפים לאלטרנטיבות כמו קרקעות, דירות וכדומה ומעלים את מחיריהן.

במקום לווסת את החגיגה הזאת, המינהל משתתף בה ומשתף איתה פעולה, כלומר, הוא מוכר קרקעות ביוקר ליזמים, שבתורם מגלגלים את מחיר הקרקע לצרכנים, מוסיפים את הרווח שלהם (קטן או גדול), והופ - מחירי הדירות קופצים. הוסיפו לכך את שרשרת המיסוי - מס רכישה, מסי שבח, מע"מ, היטלים שונים ומשונים של העיריות - ותגיעו למסקנה הברורה מאליה: למדינת ישראל, מאכער הנדל"ן הגדול במדינה, יש הרווח הכי גדול והמשקל הכי כבד במחירה של כל דירה בישראל, ויש לה גם האינטרס הכי גדול בבועת הנדל"ן הישראלית.

לו רצתה, המדינה הייתה יכולה לווסת את הביקושים, לשחרר את הפקקים ולהוריד את מחירי הקרקע, בכל מיני דרכים (למשל דיור בר השגה וכל הפטנטים המוצעים האחרים בשלל ניירות העמדה שהתגלגלו במסדרונות הממשל בשנים האחרונות). אבל מדינת ישראל לא בחרה באפשרות הזאת. היא החליטה להיות הברוקר, הספקולנט וסוחט המסים מס' 1 בשוק הנדל"ן.

 קרקעות

הסנגורים של טבע

פופוליסטים, דמגוגים, חסרי אחריות, התחרפנתם! זו הייתה התגובה האוטומטית של שכירי העט של תאגידי הענק, במיוחד טבע, ומשרתיהם הנאמנים לאורך כל המאבק של "גלובס" לחשיפת הטבות המס של התאגידים הגדולים - מאבק שנשא השבוע פרי באופן חלקי וחשף לעיני כול את המספרים המדהימים.

הטיחו בנו: אתם תגרמו לחברות לברוח מכאן, אתם מבריחים משקיעים זרים, אתם לא מבינים שעסקים כמו טבע מייצרים תעסוקה ישירה, תעסוקה עקיפה, מסים מעובדים, מסים מספקים וקבלנים ושאר נותני שירותים ולכן יש לתאגידים הגדולים ערך שלא יסולא בפז לפיתוח ולתרומה המשקית. ובכן, באמת מספיק עם הדמגוגיה.

ל"גלובס" אין דבר וחצי דבר נגד טבע או אינטל או צ'ק פוינט או כל חברה מצליחה אחרת. נהפוך הוא. אמרנו ונאמר בפעם האלף: יזמות, יצירתיות וחדשנות הן הבסיס, המנוע והדלק מאחורי כל משק בריא ומשגשג, אבל מה לכל אלה ולהסתרה שיטתית של נתונים על הטבות מס ענקיות שבאות, בפועל, על חשבון הקופה הציבורית? ומה לכל זה ולתשלומי מסים רצפתיים של טבע, שיעורי מס אפסיים וחסרי תקדים אפילו בעולם, שניתנו לחברה יחידה לאורך שנים? (אינטל וצ'ק פוינט משלמות, אחרי כל ההטבות, הרבה יותר מסים מטבע).

כן, ל"גלובס" אין דבר וחצי דבר נגד ההצלחה של טבע בתחום התרופות, אבל יש לו הרבה נגד הערפל הסמיך שנוצר סביב נתונים שהיו אמורים להיות גלויים כבר מזמן; יש לו הרבה נגד שיעורי מס מגוחכים לחברות מצליחות ויש לו הרבה נגד ההטבות המיותרות לחלוטין לחברה מסוגה של כיל.

אמנם די טבעי לראות את להקת רואי החשבון ועורכי הדין והלוביסטים והיחצ"נים של טבע מנסים לגונן על החברה ולהדוף את הביקורת נגדה בטיעוני סרק ובאיומים מיותרים, אבל זה גם עצוב ומדהים בכל פעם מחדש. אנשים שמקבלים את הצ'ק הנכון מדי חודש מפתחים זהות טוטאלית, אקטיבית, מחבקת ומתחנפת עד בלי קץ עם כותבי הצ'ק, עד כדי כך שהם איבדו כל בושה, כל ערכים וכל היגיון.

מה, הם באמת חושבים שטבע זכאית לאפס אחוז מס? מה, הם באמת חושבים שמדינה יכולה לצאת בקמפיין נגד אזרחים המתחמקים ממס ובמקביל לאפשר לחברה יחידה, מוצלחת ככל שתהיה, לא לשלם מס בחסות החוק? מה הם חושבים, לעזאזל? שהמדינה היא של אבא שלהם? שמגיע להם הכול מכל טוב? מה, האם טבע היא העסק היחיד שמייצר תעסוקה ומסים עקיפים? הרי כל עסק, קטן כגדול, תורם גם הוא למשק בעקיפין, אבל אף אחד מהעסקים הללו אינם משלמים אפס אחוז מס. ואיפה בדיוק פותח הקופקסון, התרופה מניבת הרווח הגדול של טבע? במכון ויצמן, מוסד ציבורי עם תקצוב ממשלתי. והאם חברות מגיעות לכאן ומשקיעות כאן אך ורק בגלל הטבות המס? ודאי שלא. הן מגיעות לכאן גם ובעיקר בגלל ההון האנושי, ש"פותח" במוסדות החינוך הישראליים, חלקם עתירי תקצוב ממשלתי.

למען כל החנפנים, נושאי הכלים והדמגוגים, החלטנו להביא פה שוב כמה עובדות, כי אי אפשר להילחם בדמגוגיה באמצעות דמגוגיה וסיסמאות נוספות, אלא רק באמצעות עובדות, עובדות ועוד עובדות:

הסיבה העיקרית לגידול הדרמטי בהטבות המס לתאגידי הענק נעוצה בתיקון 60 לחוק שנחקק ב-2005. במסגרת התיקונים לחוק נקבע בין היתר "המסלול הירוק", המאפשר לחברות לקבל הטבות מס בלי לבקש כל אישור מקדמי ממרכז ההשקעות, כפי שהיה נהוג עד אז (כלומר, הבדיקה מתבצעת למעשה בדיעבד, עם קבלת השומות). באותה עת גם נקבע בחוק "המסלול האסטרטגי" שממנו נהנית טבע, עם 0 (אפס!) אחוז מס.

מנהל רשות המסים בעת התיקון: איתן רוב; הרוח החיה מאחורי התיקון בחוק ברשות המסים: אוסקר אבו-רזאק, סמנכ"ל רשות המסים אז ולימים בכיר במחלקת המיסוי של קסלמן וקסלמן, פירמת ראיית החשבון מהגדולות בישראל, ובין היתר רואי החשבון של טבע. שר האוצר אז: מר בנימין נתניהו, שבאותה עת גם בישל לנו עם להקת המעודדים בתקשורת את ועדת בכר ה"מופלאה", שגרמה נזק של מיליארדי שקלים לפחות לצרכנים (תספורות ועליית דמי ניהול), בדיוק כמו התיקונים לחוק עידוד השקעות הון, שהעניקו הטבות מס במיליארדים למספר חברות מצומצם, בלי תקרות ובלי ניתוח כמותי כלשהי של ההטבות ומשמעותן. נתניהו, בפרספקטיבה של זמן, אחראי לא רק על תספורות הענק בשוק ההון, הגדולות ביותר בהיסטוריה הפיננסית של ישראל, אלא גם לתספורת המס של טבע, הגדולה ביותר שנעשתה כאן (טבע הייתה זכאית להטבת מס כלשהי, אבל לא אפס; היא הייתה מקימה את מפעלי הקופקסון גם עם 10% מס, כך שהמדינה איבדה כ-3-5 מיליארד שקל).

כל המעורבים בתיקון לחוק טוענים אז והיום שלא ניתן היה לדעת שטבע תיכנס למסלול האסטרטגי שמעניק לה אפס אחוז מס בישראל ושהמטרה הייתה למשוך השקעות זרות ענקיות. ובכן, לטיעונים הללו אין בסיס במציאות. המסלול האסטרטגי קבע שני קריטריונים מרכזיים לקבלת הטבות המס: מחזור מאוחד של לפחות 13 מיליארד שקל והשקעה מינימלית (במכונות, בציוד ובמו"פ) של 600 מיליון שקל. אם מחוקקי החוק היו עושים בדיקה בדוחות טבע המלאים ל-2003, שהיו זמינים בעת הדיונים על התיקון לחוק, הם היו מגלים שהמחזור המאוחד של טבע גבוה מ-13 מיליארד שקל, ושההשקעות שלה באותה שנה הן סביב הרף שנקבע ולבטח היו מגיעות לרף עם השלמת החקיקה. הם היו מגלים גם ששיעורי המס של טבע ב-2003 וב-2004 נעו סביב ה-20% ואף יותר מכך (גם בישראל), והחברה ציינה במפורש בדוחותיה שהעלייה בשיעורי המס בשנת 2003 נבעה מסיום תקופת ההטבות על חלק משמעותי מרווחיה הנוגעים לקופקסון. טבע גם ציינה שהיא מעריכה שהחברה תקבל הטבות חדשות.

המסקנה מכל המידע הזה היא שכל בר דעת, ובמיוחד אלה שגיבשו את החוק ועליהם רובצת האחריות לבדוק את משמעויותיו, היו צריכים להבין שטבע תיכנס למסלול המעניק לה אפס מס, מה גם שלטבע עמדו אז לפחות 10 שנים של הגנה על תרופת הקופקסון, שהתחילה אז להמריא והיא היום מקור הרווח המשמעותי של החברה.

כדאי, שוב, לשים לב: בשנת 2003-2004 טבע שילמה כ-20% מס בישראל (אמנם מס החברות היה אז גבוה יותר והרווחים היו נמוכים יותר, אבל אנחנו מתקשים לזכור אז איומים מצד טבע), וכעת היא משלמת 0%, מה שאומר דבר פשוט: אז זה נראה טבעי לשלם משהו למדינה והיום זה כבר נעשה ממכר לשלם כלום למדינה. מישהו צריך לגמול את טבע מההתמכרות הזאת וקוראים למישהו הזה מדינת ישראל (שזה אומר דבר עוד יותר פשוט: לבטל בחקיקה את הטבות המס במסלולים הישנים שיימשכו לעומק העשור הנוכחי וימשיכו להיות שווים לטבע כ-2 מיליארד שקל בשנה).

יש דבר כזה בחיים "צירוף מקרים", אבל כ"שצירוף מקרים" מצטרף לשרשרת של "צירופי מקרים", שום דבר כבר לא נראה ממש מקרי. יוזמי החקיקה וטבע עצמה כמובן מכחישים בתוקף ש"המסלול האסטרטגי" נתפר למידותיה של טבע בלבד וטוענים שהוא נועד למשוך השקעות עתק לישראל, אבל השורה התחתונה היא שטבע היא הנהנית היחידה ממנו. הכול נעשה, כמובן, לפי הספר: דיונים, חקיקה, אישורים בוועדת הכספים, חוות דעת מקצועיות וכל הבבל"ת הזה.

לאלון חסן יש חזות גברתנית ובריונית וגם מעשיו מדברים בעד עצמם, אבל הבריונים הכי מסוכנים בישראל הם חבורה של אנשים מחויטים, מעונבים, מצוחצחי לשון, שיודעים להתאים לעצמם מערכת חוקים שתפעל עבורם, הכל לפי הספר.

 טבע

eli@globes.co.il