האיש שמתרגם את ההמצאות של הישראלים למיליארדי דולרים

קמפוס מכון ויצמן משדר מיד תחושה של שפע לנכנס בשעריו. גם החוקרים העובדים במכון מדווחים על תחושה של פינוק יחסי. שומעים שם יחסית מעט על משבר התקציב באקדמיה. "קחו מה שצריך - ציוד, מקום ושקט נפשי - ותחקרו", זהו המסר לחוקרים.

חלק משמעותי מתקציב המכון, העומד על 1.8 מיליון שקל, מגיע מ"ידע", חברת המסחור שלו, אשר הופכת את המצאות המכון לפטנטים וגובה תמלוגים בעבור השימוש בהם. הכנסות המכון מ"ידע" מוערכות ב-50-100 מיליון דולר בשנה, כ-10%-20% מתקציב המכון. "ידע" יוצאת דופן בהכנסותיה בין חברות המסחור בישראל, ואפילו בעולם. "אנחנו חברת המסחור עם ההכנסות הכי גבוהות בעולם פר חוקר", אומר מנכ"ל החברה, אמיר נייברג, בראיון נדיר. "מוצרים שבבסיסם טכנולוגיה שלנו נמכרים בעולם בכ-15 מיליארד דולר בשנה".

נייברג מתראיין אחרי שנים של שקט מצד החברה שהוא מנהל. נראה כי החשאיות נובעת מחוסר רצון ליצור קנאה וצרות עין, אולי חוסר רצון להציג לממשלות ולתורמים פוטנציאליים מצג שלפיו המכון יכול להסתדר בלי תמיכתם. ייתכן גם כי ההצנעה של ההכנסות מהמדע היישומי תואמת את הגישה הכללית של המכון, כאילו כל המדע היישומי כולו הוא רק תופעת לוואי - חביבה אבל לא חשובה - של המדע בסיסי, שהוא ייעוד המכון.

יהיו אשר יהיו הסיבות לשקט ארוך השנים, כעת חלה הפשרה וידע ונייברג מוכנים להיחשף בראשונה, גם אם לא להתפשט לגמרי מן הבחינה הפיננסית.

אבל אל מול ההצלחה האדירה של העבר עולה השאלה - האם המכון יכול לשמור על מעמדו בעולם גם בעתיד? נייברג עצמו מודה שזהו אתגר: "פעם המסחור הישראלי היה חדשני מאוד ופורץ דרך (מבחינת זיהוי אקטיבי של טכנולוגיות בתוך מכוני המחקר, שיתוף החוקרים בתהליך, רישום נרחב של פטנטים, ייזום פרואקטיבי, קשר עם חברות - ג.ו.), אבל מאז למדו בכל העולם את המודל שלנו. כעת מיישמים אותו, אבל בתמיכה ממשלתית ותקציבית נדיבה יותר. ארה"ב עובדת חזק מאוד, וגם במזרח - בסין, בסינגפור ובהונג קונג". כך שאם רוצים לשמר את היתרון, צריכה גם המדינה להירתם.

לפני שנביט אל העתיד, נעים להיזכר במוצרים שהביאו את ידע אל תהילתה. ראשון במעלה, הקופקסון, התרופה לטיפול בטרשת הנפוצה רבת המכר של טבע. מכון ויצמן רקח פה עסקה יוצאת דופן בכמה מובנים: ההסכם נחתם מאוחר יחסית בתהליך הפיתוח של הקופקסון, לאחר שהמוצר עבר הוכחת היתכנות בבני אדם; לכן נתח נכבד מן העוגה נשאר בידי המכון. לא רבים יודעים זאת, אבל בשלב מסוים הוחזרה הטכנולוגיה מטבע למכון ויצמן, והמכון המשיך לקדם אותה, וכשטבע ביקשה שוב לרכוש את המוצר - המחיר עלה.

שנית, המוצר הגיע לרמה חלומית של מכירות - יותר מ-20 מיליארד דולר לבדו. שלישית, טבע עשתה בראשונה עסקת רכישה של מוצר שאינו גנרי, ולכן אולי הייתה קשוחה פחות במו"מ (העניין אפילו הגיע בדיעבד לבוררות בבית משפט, שבה זכה המכון). "אני לא חושב שטבע מצטערת על העסקה הזו", אומר נייברג ביובש לגבי המוצר שבנה את חברת הענק הישראלית למה שהיא היום. הפטנט אמור לפוג בעוד כשנתיים. על פי הערכות, ידע הרוויחה 8%-9% מהכנסות הקופקסון, כלומר רשמה הכנסות של כ-2 מיליארד דולר.

מוצר גדול שני היה רביף: מוצר לטיפול בטרשת נפוצה שמכון ויצמן וחברת סרונו (שנרכשה מאוחר יותר על ידי חברת מרק הגרמנית) פתחו בחברה המשותפת שהקימו, אינטרפארם. בהמשך מכר המכון את אחזקותיו באינטרפארם בכמה עשרות מיליוני דולרים, והמיר אותן בתמלוגים. רביף נמכר ביותר ממיליארד דולר בשנה, וכנראה שלמכון זרמו כ-2%-3% מהכנסות המוצר בתקופת ההסכם.

סקטור הביומד הישראלי התאכזב כשסרונו החליטה להוציא את מפעלי אינטרפארם מישראל ולייצר את רביף בחו"ל. סרונו (עתה כבר חלק ממרק) הבטיחה כי לאור הצלחת הקשר עם המכון, תקים בישראל מפעלים חדשים, על בסיס מוצרים נוספים שמקורם במכון. עד כה שיתוף הפעולה לא הניב מוצר ענק נוסף, אבל למרק הגרמנית יש בישראל מרכז פיתוח וחממה - תוצר ישיר של הקשר עם המכון.

מוצר שלישי הוא ארביטוקס. זהו מוצר שונה מעט משני האחרים, הואיל וידע מעולם לא מסחרה אותו. התרופה פותחה כולה בחו"ל, בעזרת חוקר שעבד בעבר במכון, פרופ' יוסף שלזינגר, ורק בדיעבד המכון שם לב לכך שאחד הפטנטים הבסיסיים במוצר, מקורו במאמר של חוקרי המכון.

ידע יצאה למלחמה בהובלתו של נייברג, עורך דין במקצועו. "זו הייתה תקופה דרמטית, חוויה אמיתית, כי בדרך כלל ענייני פטנטים לא מגיעים לכדי תביעות בבית המשפט ממש", הוא משחזר.

- רגעים הוליוודיים?

נייברג: "הסיום היה הוליוודי בכל קנה מידה. הם ערערו לאחר שאנחנו זכינו במשפט הראשון, ובמקביל, החל מו"מ לפשרה. ביומיים לפני שהחל משפט הערעור, ממש ישנו במכון. היה לנו תור לבית המשפט לערעורים ורצינו לסגור את הפשרה לפני שהמשפט יתחיל. בסוף הגיע הרגע והתחננו שיזיזו לנו את התור. אמרו לנו: 'זה בית משפט לערעורים, לא עושים דברים כאלה'. בסופו של דבר הצלחנו לדחות את הדיון בשעתיים וככה, כשאנחנו כבר על מדרגות בית המשפט, הסיפור נגמר".

- לא השקעתם כסף בפיתוח התרופה עצמה, ובכל זאת נכנס הרבה כסף למכון. זה הוגן?

"בואי נגיד שבמשפט הזה, המזל היה עם הטובים".

שניים מהחוקרים שפיתחו את הפטנט, ד"ר אתי פיראק ופרופ' מיכאל סלע, דיברו בעבר עם "גלובס" על "גניבת" הפטנט מהמכון. נייברג מקפיד להיות מדויק משפטית: "לא טענו במשפט שהפטנט נלקח מאתנו לא כדין. הייתה רשלנות בתיעוד מקור הגילוי, והיא תוקנה. היחסים עם שלזינגר תקינים כיום".

- הייתכן שבעולם קיימות עוד תרופות כאלה שפותחו בטעות על בסיס פיתוחים של המכון, ויש בהן פוטנציאל חבוי לבוננזה באמצעות תביעה?

"קשה לי להאמין. חוק הפטנטים כיום שונה, וגם יש יותר שקיפות בפיתוח תרופות. חשוב לי לציין, שכשקיבלנו אישור מתוקף המשפט כי הפטנט הבסיסי לייצור המוצר הוא שלנו, הבנו שהוא יכול להוות את הבסיס גם למוצרים נוספים, וקיבלנו החלטה מודעת שלא לצאת למסע ציד ולא למנוע ממוצרים נוספים להגיע לשוק. לכן נתנו רישיון בדיעבד גם ל-Vectibix של אמג'ן, תרופה שנמכרת בכמה עשרות מיליוני דולרים בשנה ומשלמת לנו תמלוגים. מעטים יודעים שגם במוצר הזה יש טכנולוגיה של המכון".

שני מוצרים רבי מכר נוספים שבבסיסם טכנולוגיה של המכון הם תרופת האנברל של אמג'ן, הנמכרת ב-4 מיליארד דולר בשנה, ופותחה על בסיס גילויים של צוות בראשות פרופ' דוד וולך מהמכון, וכן שיטת הצפנה בבסיס הטכנולוגיה של חברת NDS (שסיסקו רכשה ב-5 מיליארד דולר), שפיתח פרופ' עדי שמיר.

חוקרת אחת שגילוייה לא הניבו הכנסות אדירות היא פרופ' עדה יונת, הנובליסטית היחידה של המכון עד כה. עם זכייתה אמר נייברג ל"גלובס" כי מכון ויצמן קיבל החלטה ערכית, שלא למסחר את הידע הזה לחברת תרופות אחת, אלא להציע אותו במחיר הוגן לכל חברת התרופות.

תמלוגים בלבד

"מה שיפה בידע הוא שיש לנו את אותה הנוסחה באופן עקבי במשך השנים", אומר נייברג. הכוונה היא שידע אינה מחזיקה מניות בחברות, אלא מבקשת אך ורק תמלוגים. כך, אם המוצרים מצליחים, חלקה מובטח ואינו מדלדל עם השנים. אם המוצרים אינם מצליחים, ידע לא תקבל כלום, אבל זה מתאים מאוד לתפיסה של המכון: המדע הבסיסי בסופו של דבר ינצח.

אין זה אומר שהמכון אינו שומר על קשר רציף וקבוע עם החברות (ראו מסגרת). "לא התפתינו למודלים חלופיים, כמו למשל גיוס קרן הון סיכון שתתמוך במיזמים שלנו מבית (כך נהגה חברת יישום של האוניברסיטה העברית - ג.ו.), ולא להקמה של צבר חברות והנפקתן בבורסה (כך עשתה הדסית, חברת המסחור של בית החולים הדסה - ג.ו)". יש שיטענו שידע קצת "מפונקת" במישור הזה, שכן כיום קשה למסחר מוצרים בשלבים מוקדמים לחברות תרופות גדולות או אפילו לחברות סטארט-אפ. ההחלטה לא לקדם מוצרים בהשקעה עצמאית, פירושה כי חלק מן ההמצאות הטובות לא ימוסחרו כלל.

נייברג מודע לבעייתיות. "למרות שיש לנו קשרים מעולים על כל החברות הרב-לאומיות, אנחנו צריכים כיום להתאמץ יותר מאשר בעבר לתפוס את תשומת הלב שלהן, כי הן מוצפות במיזמים טובים מכל העולם", אומר מנכ"ל ידע. ובכל זאת הוא דבק בגישה שלו, גישת התמלוגים בלבד. "בשלב שבו אנחנו מוציאים את המוצרים שלנו למסחור, קשה לנו להמר מאיזה מהם יגיע הכסף. זה ממש עניין של מזל, של מגוון אדיר של גורמים שאינם תלויים בנו. לכן אנחנו לא רוצים להמר ולהשקיע את הכסף שלנו או שגייסנו, דווקא במספר מצומצם של חברות".

זה לא אומר שידע אינה מחפשת שיטות יצירתיות כך למשל, הקימה ידע עם חברת ההשקעות בביוטק כלל תעשיות ביוטכנולוגיה (כת"ב) מיזם, שלפיו כת"ב תקבל גישה ישירה למדענים של המכון ותזהה מיזמים שיכולים להתאים לה. עד עתה, השת"פ לא הניב הקמה של חברה. "כנראה בגלל שינויים פנימיים ושינויי אסטרטגיה אצלם", אומר נייברג. "אבל לא מן הנמנע שנעשה דברים יחד בהמשך. יש לנו הסכם דומה גם עם Ab-vi, חברת התרופות שפוצלה מאבוט. כבר יש התחלת עבודה, אבל עוד אין מוצרים בפיתוח". כמו כן ישנו השת"פ המתמשך עם סרונו.

עתה מצפה ידע להקמת חממת הביוטק, אשר תוכל לקדם מיזמים שיוצאים מן האוניברסיטאות ומכוני המחקר. "אני מצר על כך שבישראל אף פעם לא היה חיבור אמיתי בתמיכה ממשלתית לאורך כל שלבי הפעילות", אומר נייברג. "הייתה קרן הורביץ לתמיכה במחקר יישומי, שקרסה בעקבות פרשת מיידוף, ואז עברו כמה שנים עד שהגיע פרויקט קמין, לתמיכה במחקר יישומי, והוקמה גם קרן הון הסיכון בתמיכה ממשלתית, אורבימד. אבל בין מחקר לבין פרויקט המתאים לאורבימד, יש פער. כעת המדינה מקימה חממת ביוטק, אבל זה לוקח זמן. דרוש יותר תיאום כדי שכל הגורמים יפעלו יחד".

- החברות לא אמורות להסתדר לבד בשלב כלשהו?

"הן אמורות, אבל אין להן סיכוי. גם התחרות על כספי הון הסיכון - כולל הקרנות של החברות הרב-לאומיות - אדירה".

ידע ידועה כקשוחה משפטית. יש אף הטוענים כי מרוב שידע חושבת בכובע המשפטי, היא נפגעת בצד העסקי. נייברג: "אני מכיר את הטענה שאנחנו נוקשים. אני לא חושב שהיא נכונה. עבודתנו אכן מבוססת על ניהול הפטנטים ובכך יש נופך משפטי. אבל הכול בראייה עסקית, אין כאן שלטון עורכי הדין. להיפך, החוזק שלנו הוא בכך שעורכי הדין שלנו מבינים מדע ועסקים".

- הפטנטים על המוצרים המובילים שלכם - קופקסון, רביף, ארביטוקס - פקעו או עומדים לפקוע בשנים הקרובות. על אילו מוצרים אתם משליכים יהבכם בשנים הקרובות?

"התרופה לסוכרת של חברת אנדרומדה מקבוצת כת"ב, שמקורה במחקר של פרופ' ירון כהן, נמצאת בשלב III של הניסויים הקליניים. חברה בשם Steba Biotech פיתחה מוצר לטיפול בסרטן הערמונית ונמצאת בשלב III של הניסויים אף היא. בתחום האנרגיה הירוקה - שהוא תחום שעשוי להיות מעניין מאוד בעבורנו בעתיד - הליופוקוס מקבוצת החברה לישראל מצליחה יפה. הם קיבלו השקעה מקבוצה סינית ויתחילו לפרוש מערכות בסין בשנים הקרובות". מעניין לציין כי את תקוותו לעתיד, תולה המכון דווקא בחברות ישראליות. ללא תמיכה ממשלתית, הן יתקשו לעשות זאת.

שפעת, מיקרוסקופים ופוטוסינתזה מלאכותית

כחלק מהביקור במכון ויצמן בחרה ידע להפגיש אותנו עם שלוש חברות המייצגות את הפוטנציאל המגוון של המכון ואת טיב הקשר עם החוקרים.

חברת NewCO2 עוסקת בתחום העתיד על פי נייברג - אנרגיה ירוקה. החברה מצאה דרך להפוך פחמן דו-חמצני (CO2) לאנרגיה בעזרת אור השמש, כפי שעושים הצמחים.

מנקודת המבט של בני האדם, CO2 הוא חומר הנמצא בעודף בעולם, אך לא ניתן לסלקו אלא רק לקבור אותו במאגרים תת-קרקעיים, שיכולים להשתחרר בעת רעידת אדמה. "כשיש אחוז גבוה מדי של CO2 באוויר לעומת חמצן, אנשים נחנקים", אומר דוד בניט, מנכ"ל החברה. לדבריו, בעולם המערבי הושקעו בחמש השנים האחרונות 25 מיליארד דולר בסילוק CO2. כאמור, בחברה הופכים אותו לאנרגיה. "40% מאנרגיית השמש הופך לדלק. ישנן חברות נוספות שמנסות להפוך CO2 לדלק, ואולם הניצולת שלהן משמעותית נמוכה משלנו", אומר בניט.

לגבי הקשר עם המכון, מנכ"ל NewCO2 מספר כי הטכנולוגיה עברה לחברה לאחר שהודגמה היתכנותה עוד בתוך המכון. החברה פועלת ממשרדים במרחק דקת ספורות מהמכון, ופרופ' יעקב קרני מייעץ לחברה. בניט מתעקש לפגוש את נייברג וצוותו אחת לרבעון לפחות, כדי לעדכן אותם בהתפתחויות. "סטארט-אפ הוא יצור שברירי, עם יכולת מוגבלת לספוג תקלות, וצריך למנוע הפתעות מהשותפים שלך", הוא מסביר. עד כה הושקעו בחברה 9 מיליון דולר, והיא נמצאת בשלב המרת הדגם למוצר תעשייתי.

לחברת אידאה, העוסקת בפיתוח וייצור של מערכות אלקטרו-אופטיות, יש שת"פ עם ידע סביב מערכת לתחום המעבדות הביולוגיות, המאפשרת צפייה בדגימות מעבדה ומניפולציה אוטומטית שלהן. סביב מוצר זה הוקמה חברת אידאה ביו-מדיקל ב-2007. הקשר עם המכון מתמשך; "אנחנו כל הזמן פונים אל אמיר כדי לבקש ממנו ידע שאנחנו צריכים", אומר מנכ"ל החברה, שלמה תורג'מן. "המכון גם עודד אותנו להגיש בקשות למענקי מחקר מתוכנית המסגרת של האיחוד האירופי, וקיבלנו 2 מיליון אירו".

חברת ביונדווקס, המפתחת חיסון יחיד לכל סוגי השפעת על בסיס מחקריה של פרום' רות ארנון שהמציאה גם את הקופקסון, נסחרת בבורסה בתל אביב; החברה עשויה להפוך זכייה נוספת בפיס בעבור מכון ויצמן, אם תגיע לשוק. ד"ר תמי בן ידידיה, שעשתה את הדוקטורט שלה אצל ארנון ושתיהן חקרו את התחום שבו פועלת ביונדווקס, היא כיום המדענית הראשית בחברה זו, כך שהקשר נשמר בקלות. "רותי לא עובדת כאן, אבל זה עדיין במידה רבה הבייבי שלה", אומרת בן ידידיה. מנכ"ל ומייסד ביונסוקס, רון בבקוב, הגיע למכון ויצמן ב-2002 כיזם חדור מוטיבציה אבל ללא הון רב מאחוריו, וחיפש טכנולוגיות בולטות שסביבן יוכל להקים חברה. "המכון פתח לפני את הדלת והציג לי בסבלנות את הטכנולוגיות השונות; התייחסו אלי כמו לחברת פארמה גדולה. הם אפילו הסכימו לבצע על חשבונם כמה ניסויים קטנים, שאותם זיהיתי כפער בין המצב של הטכנולוגיה לבין הרגע שבו תהיה בשלה להפוך לחברה", מספר בבקוב.

"כשהגיעה הזדמנות לגיוס, הייתה נכונות בידע להתגמש מול המשקיעים. לא כל הדרישות התקבלו - אבל כולם יצאו מרוצים. חיפשנו עוד טכנולוגיות משלימות ממקורות אחרים, והחוויה עם גורמי מחקר אחרים, בעיקר בחו"ל, הייתה שונה. אוניברסיטאות אחרות רצו תשלומים מראש וכל מיני תנאים שמעלים את הסיכון, ולא את הסיכוי לראות תמלוגים עתידיים".

 הכנסות