תוכנית ויסקונסין

"נויורק", א'-ה' 20:35, "יס אקשן", "יס בייס"

מסכן אושרי כהן: עד שהצליח להיחלץ מהעולם האפל ששאב אותו פנימה ולהיפטר מהחבר הבעייתי (אני מדבר על טלוויזיה, כן? הקישור לחיים האמיתיים הוא על אחריות הקורא בלבד), הנה הוא שוב הולך ומסתבך. מה זה מסתבך? מסתבך ככה שהפלונטר הקודם שאליו נקלע, נראה לפתע כמו קשר סבתא.

ההתחלה דווקא רגועה, אחרי החיים בניו-יורק רבת האקשן, מנסה כהן לחיות חיים רגועים בויסקונסין, אלא שהייחוס המשפחתי רודף אותו עד לביתו החדש ומחזיר אותו לרחובות ניו-יורק, שם הוא אוסף מחדש את החבורה ו... יאללה - בלגאן. "נויורק" היא סדרה דלת-תקציב שמתחפשת להפקה הוליוודית, והיא עושה את זה בהצלחה גדולה ועם הרבה חוצפה ישראלית מהסוג הטוב. השחקנים מוצלחים, ההומור ששזור בעלילה מפצה על חיסרון בסצנות ה"אקשן", והיא מצליחה ליצור אפילו מתח מפרק אחד למשנהו.

הדבר המעניין ביותר ב"נויורק" הוא שקשה לקטלג אותה: משהו בין טלנובלה למותחן, בין דרמה לסיטקום - ערב-רב של סגנונות, שבאופן מפתיע עושה את העבודה. למי שמחפש התמכרות קיץ קלה ונעימה שתימשך עד לאחרי החגים, "נויורק" היא בהחלט אופציה לא רעה.

ובליבה חומה

"שלום בלפסט", א' 22:00, ערוץ 8

ישראלים שמבקרים בבלפסט וחולפים ליד החומה שהפרידה בעבר בין החלק הקתולי לפרוטסטנטי שלה עלולים לחוש שלא בנוח אל מול הגרפיטי שקורא לנו "לשחרר את פלסטין". גם מי שלא אמון על אהדת הכיבוש, מוצא את עצמו נקלע במהירות לוויכוח עם מקומיים בבר, ומנסה להראות להם כמה טוב בעזה מאז ששחררנו אותה.

למרות שההזדהות של הקתולים בצפון-אירלנד היא עם המאבק הפלסטיני, יש לא מעט קולות אחרים: למשל מי ששנים של יחסי שכנות טובה עם הקהילה היהודית בעיר, הפכו אותם לפרו-ישראלים. הסרט הזה מציג את יחסם המורכב של הצפון-אירים לסכסוך הישראלי-פלסטיני שעליו יש לרובם (גם למי שלא פגש מימיו ישראלי ו/או פלסטיני) דעה ברורה. טוב, אני מניח שהם מוכרחים להיות קוסמופוליטיים במידה מסוימת: אחרי הכול, מדובר באנשים שבנו את הטיטאניק!