כך הפך ביקור בחוף הים בישראל לחוויה יקרה במיוחד

בין החוטית הנודדת לבין המטקות, בין הטרקטורונים לבין פחית המשקה שנמכרת במחיר מופקע - הבילוי בחופי ישראל הפך למשימה של הישרדות כלכלית: התמקמות ספונטנית מול הגלים עם מגבת וקרם הגנה בלי לפתוח בשביל זה את הארנק המתרוקן - כבר אינה מובנת מאליה, והגישה אל חופי רחצה רבים כרוכה בתשלום.

"הציבור הישראלי נאלץ להיאבק על דבר ששייך לו בדין ועל השימוש הבסיסי בו, כמו להגיע לחוף הים. הרשויות שוכחות שהן מחזיקות בחופי הרחצה כנאמן ולא כבעלים. הבעלים הוא הציבור", אומר מנכ"ל הארגון הסביבתי "אדם טבע ודין", עו"ד עמית ברכה.

לפי נתוני האגף לרישוי עסקים ואתרי רחצה שבמשרד הפנים, בישראל יש 139 חופי רחצה מוכרזים, רובם מן הסתם בים התיכון: 92 חופים. עוד 26 חופי רחצה מוכרזים נמצאים מסביב לכנרת; 17 בים המלח ועוד 4 באילת.

לפי נתוני "אדם טבע ודין", 55 קילומטר מתוך 188 קילומטר של חופים בישראל פתוחים לטובת הציבור: "מדובר בשליש בלבד מכל רצועת החוף בארץ, שפתוח לציבור הרחב, כששליש נוסף מוחזק בידי צה"ל, ועוד שליש מוחזק בצורה של נמלים ותשתיות", אומר ברכה.

עתירה שאט"ד הגישה לבג"ץ ב-2005, הובילה כשנתיים לאחר מכן לפסיקה שלפיה גביית דמי כניסה לחופי רחצה תהיה כרוכה באישור מיוחד של משרד הפנים.

"לפני עשור הגישה לעשרות חופי רחצה ברחבי הארץ הייתה כרוכה בתשלום של דמי כניסה, והיום מספרם הצטמצם לפחות מ-10. כך שהתופעה הצטמצמה, אך עדיין קיימות בעיות בנושא. לפי פסיקת בג"ץ, אין לגבות דמי כניסה לחופים בתמורה למתן שירותים בסיסיים כמו ניקיון, הצלה וברזיות. כעת, התשלומים בכניסה לחופים רבים נגבים בתמורה לחנייה - והבעיה ניכרת בעיקר בחופים של מועצות אזוריות כמו חופי הרחצה בפלמחים, בניצנים ובזיקים, שאליהם הגישה מתאפשרת רק עם רכב", אומר ברכה.

בינוי נרחב בחופים ציבוריים

לעומת השיפור היחסי בגישה לחופי הים התיכון, בחופי הכנרת ובעיקר בחופי ים המלח - הבעיה עוד רחוקה מפתרון.

לפי נתוני "אדם טבע ודין", בחלק מחופי הכנרת וים המלח, הכניסה של רוחצים כרוכה בתשלומים של עשרות שקלים לאדם.

לדברי ברכה, "בחלק מחופי ים המלח, הכניסה לאדם עולה בין 50 ל-60 שקל. זאת, למרות הנחיית משרד הפנים שלפיה הכללים החלים על חופי הים התיכון חלים גם על חופים אלה. אמנם קיים שיפור ביחס למצב שהיה כאן לפני עשור, אך עדיין יש מה לעשות".

ב"אדם טבע ודין" מסמנים כעת את האתגר של פעילי הסביבה, על רקע החשש שגם על שליש מחופי הארץ שעוד אמורים להיות נגישים לציבור - צריך להיאבק: "בתוך ה-55 קילומטר האלה יש הרבה איומים שבאים בעיקר מתוכניות לבנייה מסיבית שאושרו עוד לפני שחוקק חוק החופים ב-2004. מדובר בכמה עשרות תוכניות ישנות שקורמות עור וגידים, והמוכרות שבהן מדברות על בינוי נרחב בחוף בצת בצפון ובחוף פלמחים", אומר ברכה.

מיזמים אחרים, כך לפי הירוקים, מדברים על בנייה של 4 מגדלים בחוף הכרמל, על מלון בחוף בת-ים, הרחבות של בינוי בחוף אשקלון ועוד, כל אלה לא היו מאושרים אחרי שחוקק חוק החופים שמגביל בנייה במרחק של 300 מטר מהחוף.

בחופי הכנרת, מציין ברכה, יזמים מבקשים לקבל היתרי בנייה על תוכניות שאושרו עוד משנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת: "כבר ניסחנו הצעת חוק שעליה חתומים חברי כנסת רבים ולפיה תוכניות בינוי ישנות, שגובשו ואושרו טרם חוק החופים - יובאו מחדש לדיון בוועדה לשמירת הסביבה החופית טרם מתן היתרי בנייה, והן ייבחנו שוב בראייה עכשווית ועדכנית". ימים יגידו.

 חופים לעשירים בלבד