"אצלנו אוהבים לסבך, ופורמט טלוויזיוני צריך להיות פשוט"

"היפנים עייפים", מסביר טומויוקי קוז'ימה, מנהל לוח השידורים של רשת השידור היפנית המובילה ניפון טי.וי, "העובדים מסיימים את יום העבודה עייפים, עקרות הבית עייפות, הסטודנטים עייפים. הם יושבים בסוף היום מול הטלוויזיה ורוצים להתרענן. האנשים שחיים בעולם האמיתי רוצים לראות מקום רחוק מזה שהם חיים בו. עולם שהדברים שקורים בו, יכולים לקרות רק בטלוויזיה, ולהרגיש שזה עולם טוב יותר ושמח".

זו, במידה מסוימת, הפילוסופיה הטלוויזיונית היפנית, כפי שמבארים אותה שני אנשי הטלוויזיה הבכירים שהגיעו בשבוע שעבר לישראל - קוז'ימה, מפיק ובמאי טלוויזיה ותיק, ומיקיקו נישיאמה, מפיקה ועיתונאית, שהיום מנהלת את המחלקה הבינלאומית בניפון. זו הסיבה, לפי ההסברים שלהם, לכך שהתוכן שמגיע מיפן נראה לעיתים לקהל המערבי כחגיגה אסקפיסטית הזויה, המערבת סלפסטיק מוגזם ומשחקי ילדות מוקצנים.

היפנים, מבהירים האורחים בשיחה במלון בתל-אביב, לא מעוניינים לגעת בשעות הפריים-טיים בקרביים של החברה שלהם. לשם כך יש חדשות. הם לא רוצים לראות את השכן ממול כושל באודישן לתוכנית כישרונות, ולא את החברה מהעבודה מתקוטטת בתוכנית ריאליטי. הם רוצים לראות אנשים ומצבים שקורים רק בטלוויזיה.

אלא שהתוכן היפני הייחודי הגיע למבוי סתום. "מה שקרה הוא שכל התוכניות בטלוויזיה המסחרית היפנית הפכו דומות זו לזו", מספרת נישיאמה, "יפן תמיד נראית בעיניי כאיי גלפאגוס. בגלל ההיסטוריה, התרבות והשפה, קשה מאוד לחדור אלינו. יצרנו לעצמנו קהילה טלוויזיונית מסוגרת, מנותקת לחלוטין ממה שקורה בשוק הבינלאומי. חשבנו בעיקר על עצמנו והשוק נשאר זהה במשך שנים, גם בין התחנות המתחרות. יש לנו תוכניות שנמצאות על המסך כבר יותר מ-20 שנה וכולן דומות האחת לשנייה".

- ומה קורה עכשיו?

"פירמידת הקהל משתנה. הבייבי בומרס הולכים ומתבגרים, וחלק ניכר מהקהל הולך ומתבגר. היום, סוג התוכניות המשגשג ביפן עדיין מבוסס על הקהל המבוגר יותר והשמרני, אבל ככל שהם מתבגרים כך גם יבוא הקץ של הסוג הזה של התכנים. צריך למצוא דרכים לאתגר את הצעירים, שאותם מחפשים המפרסמים. אנחנו מחפשים את הדמוגרפיה של גילאי 15-25 ולא מוצאים אותם בטלוויזיה. הם לא שם, והצפייה בטלוויזיה הולכת ומתמעטת. הצעירים שלנו מתוחכמים מאוד ומשכילים. אנחנו צריכים לדבר איתם והמבוגרים יצטרפו בהמשך".

עתה, לראשונה מזה 60 שנות קיומה של הרשת, החליטו קברניטיה לנסות למצוא את מקומם בשוק הטלוויזיה העולמית. המקום לעשות זאת הוא יריד מיפ, שנערך באחרונה בחודש אפריל בקאן שבצרפת. ביריד ישראל הוכרזה באופן רשמי כטריטוריה המסקרנת ביותר בעולם התוכן, והשניים יצאו לחפש את הדוכנים הישראליים. כך נקשרה דרכם בזו של אבי ארמוזה, העומד מאחורי "ארמוזה פורמטס", והם היו אורחיו החודש בארץ. בין היתר שימשו כשופטים בתחרות האמי הבינלאומית, שאחד משלביה התקיים בניצוחו של ארמוזה בתל-אביב בשבוע שעבר, והם גם שפטו בתחרות הפורמטים שנערכה בשילוב עם "גלובס" "פורמג'יניישן" בוועידת MAD.

"אנחנו לא טובים ביצירת פורמטים", אומרת נישיאמה, "אצלנו אוהבים לסבך כל דבר ופורמט טלוויזיוני צריך להיות פשוט. באנו לישראל ללמוד איך לחזור להיות פשוטים וברורים. זה דבר רצוי אם מתכוונים לקחת חלק בשוק הבינלאומי של התוכן".

כדי להיות אקטיביים יותר, רשת ניפון גם מציעה פורמטים משלה למכירה. למשל הפורמט "קווסט" ("מסע חיפוש", ל"א). נישיאמה פותחת את המיני אייפד ומראה טריילר שבו לטאת ענק רודפת אחר מתמודדת בבגדים מסורתיים, ברגע אחר מתמודד אחר הוא שרודף אחר הלטאה. אדם אחר מועלה באש ומושלח לים ו-3 גברות אחרות מוכנסות למעין מתקן ממנו הן נורות לאוויר. "הן שמנות! שמנות!", מצחקקת נישיאמה.

- הן לא כל-כך שמנות.

נישיאמה: "במונחים יפניים הן שמנות".

- זה סוג של "הישרדות"?

"הלהיטים הגדולים כמו 'הישרדות' ו'האח הגדול' לא עובדים ביפן. הציבור לא רוצה אצלנו לראות אנשים אנונימיים מתמודדים. שודרה אצלנו הגרסה האמריקאית של 'הישרדות' ושיבצנו אותה ב-01:00 בלילה. הרייטינג היה פחות מסביר. האנשים שאתה רואה מתמודדים פה הם סלבריטאי טלוויזיה. זה ז'אנר של קומיקאים שאתם לא מכירים פה. הם ידוענים, שהתפקיד שלהם הוא להגיע לתוכניות טלוויזיה ולשעשע. הם יכולים להתמודד ולעשות אודישנים. אבל לא אנשים לא מוכרים.

"צריך להבין, היפנים מאוד ביישנים. כשאנחנו צוחקים, אנחנו מסתירים את השיניים עם הידיים. אנחנו לא טובים בעימותים, לא בשיח חופשי, לא בפרזנטציה ולא בהופעות. אנחנו לא נראה אנשים לא מקצועיים על המסך, אלא אם כן מדובר בחדשות. זה מאוד מביך".

"ירידה בפרסום"

ביפן יש 6 רשתות טלוויזיה מרכזיות. האחת שייכת לציבור וחמש האחרות שייכות לחמישה גופים משדרים פרטיים גדולים: NTV, TBS , Fuji, TV Asahi, KTV ו-Fuji T.

ניפון (המכונה ניטרה), שייכת ל-NTV, ועובדים בקבוצה כ-1,300 איש. בעוד שהערוץ הציבורי משקיע מאוד בחדשות, כשמהדורת החדשות הראשונה משודרת כבר ב-05:00 לפנות בוקר, הרשתות המסחריות מתחרות אחת בשנייה באינטנסיביות, אך סביב אותם ז'אנרים. סוגה מאוד נפוצה ביפן היא מעין תוכנית אירוח עם ריבוי מארחים - כ-7-8 קומיקאים טלוויזיוניים - שמראיינים אורח מוכר ומציגים מערכונים על-פי תשובותיו.

תוכנית מוצלחת יכולה להביא רייטינג של כ-13% צפייה. רייטינג מוצלח במיוחד - רק של אירועי ספורט כמו בייסבול, אשר מאוד אהוד בארץ השמש העולה - יכול להגיע ל-20%. באולימפיאדה צפו גם 23%. הרגולציה מאוד רופפת, אולם כל אחד מהגופים המסחריים מחויב לשדר 5% תכנים חינוכיים בתמורה לרישיון השידור.

"יש התכווצות בפרסום", אומר קוז'ימה, "לא רק בטלוויזיה אלא בכל המדיה ביפן. אחרי המשבר של 2008 חלה ירידה תלולה בפרסום, אבל השנה היא נבלמה. היתרון הגדול שלנו הוא שאנחנו מחזיקים ב-100% מהזכויות על השידורים שלנו ולכן אנחנו יכולים למכור ולהפיץ את התכנים ברחבי העולם, וזו המשימה שלנו כרגע".

- אתם מרגישים שאתם מאבדים את הקהל הצעיר לטובת האינטרנט?

"אין ספק שהקהל שלנו נוכח מאוד באינטרנט, בעיקר הצעירים. אבל בניגוד לארה"ב, ערוצי הטלוויזיה הם עדיין העניין המרכזי אצלנו. בארצות-הברית מכירים את התוכניות, אבל כבר אף אחד לא יודע אפילו את שם התחנה שבה הן משודרות. אצלנו מזהים עדיין את התכנים על-פי המיקום שלהם ועל-פי הערוצים שבהם הם משודרים".

קוז'ימה מספר על תוכניות שנמשכות לעיתים 24 שעות ביממה, למשל תוכנית התרמה חד-שנתית הנערכת כבר 33 שנה. בכל שנה קומיקאי אחר משתתף בתחרות ריצה לאורך כל התוכנית ("השנה זו תהיה אחת השמנות!", מדגישה נישיאמה). תוכנית אתגרים אחרת נמשכת על פני שבוע שלם, כאשר לוח השידורים כולו מגויס למטרת חידון ייחודי. המתמודדים הם אותן דמויות מוכרות החיות בעולם הטלוויזיוני, ולא חלילה יפנים מן היישוב. "אנחנו מחפשים כל דרך לחבר את הצופים שלנו אל המסך. אנחנו מאוד טובים בקידום תוכניות. לדוגמה, השחקנים שמשתתפים בתוכנית מצליחה בערב, יגיעו לתוכנית הבוקר לדבר על מה שצפוי להיות. אתם יכולים ללמוד לעשות זאת מאיתנו".

- אצלנו כבר די למדו לעשות את זה. אבל האם הדרך הנכונה לחבר את הצופים למסך, במיוחד הצעירים, היא לא באמצעות עיסוק בנושאים הבוערים בחברה? הפערים החברתיים, המצב הכלכלי, היומיום?

"אין אצלנו מעמדות ביפן. רוב הציבור הוא משכיל - יותר מ-60% הם בעלי השכלה גבוהה. לא חווינו מלחמה כבר יותר מ-50 שנה. אנחנו אומה די שלווה. אם נעסוק בכל הדברים שתיארת, אנשים לא יתחברו. הם יברחו מזה. עליך להבין שבניגוד לישראלים, היפנים לא רואים בטלוויזיה מדיום ציבורי. זה מדיום פרטי, שנותן לכל אדם בביתו, מקום להימלט אליו".

Nippon

נוסדה: 1952

בעלים: נשלטת על-ידי קבוצת המדיה יומינורי שימבון

קונספט: רשת ערוצים הנשענת על הכנסות מפרסום

פעילות נוספת: מכירת פורמטים לכ-20 מדינות