מבחן "בית המשפחה"

גלעד קינן, אנימטור בן 32, בקושי גומר את החודש. "חשוב לי לציין, שאני לא עשיר. אני קורע את התחת כדי לגמור את החודש כמו שצריך", הוא אמר שלשום (ב') בראיון לתוכנית "אנשים" ששודרה בערוץ 2. אבל למרות המאמצים, לקינן הצעיר יש "מינוס גדול בבנק". אז מה הפתרון של מי שהאוברדרפט חונק אותו והוא אינו מצליח לשמור על איזון בין ההכנסות להוצאות? קינן ובת-זוגו עברו לגור בלב תל-אביב, בבית פרטי ה"שייך למשפחה ומיועד להריסה".

והנה, בראיון זוגי קצר, קיבלנו את החלוקה בין אלה שמסודרים ואלה שאומללים במדינה. לא חלוקה לפי מבחן הכנסות כמעט לא רלבנטי, אלא לפי "מבחן המשפחה". מי שיש לו הורים/קרובים עשירים - עם כסף פנוי ו/או נדל"ן פנוי לתת לילד שלא גומר את החודש (אבא של גלעד, ציון קינן, הוא מנכ"ל בנק הפועלים), מול מי שאמור להרים את הראש לבדו, עם סיכוי נמוך מאוד לעשות זאת.

אין לנו שום בעיה עם קינן. גם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחלקת את האזרחים מדי שנה על סולם של עשירונים, ומדרגת את עושרנו לפי רמת ההכנסה החודשית (והקצבאות שמקבלים מהמדינה). אפילו הקריטריונים של המדינה לסיוע בדיור (דיור בר-השגה), שעברו לא מעט שינויים לאחרונה, לא ניסו ליצור מדרג הון כלשהו, שמבחין בין מחוסר דירה שגר בדירת המשפחה בלב תל-אביב ובין מי שמקבל שכר חודשי דומה, אבל נאלץ להעביר חלק גדול ממנו לבעל-הבית.

יחד עם זאת, אנחנו מוכרחים לדעת להבדיל בין המעמדות האמיתיים בישראל, גם אם זה לא נראה למישהו הכי פייר, לפני שהם יהפכו לקאסטות, כאלה שקשה מאוד לעבור בהן מאחת לשנייה.

עם כל הכבוד לחלוקה המסורתית לעשירונים של הכנסה, עלינו לדעת לחלק בין מי שמקטר על המשכורת ועל יוקר המחיה, אבל יושב על כרית-ביטחון מלאה נוצות אווז (עלות שכרו של אבא של גלעד, ציון קינן, הייתה 8.16 מיליון שקל בשנת 2012, והסתכמה ביותר מ-30 מיליון שקל מאז 2009) כשהוא ספון בבית מידות נאה של המשפחה, לעומת מי שהמינוס הגדול בבנק מאלץ אותו גם לשלם תשלום חודשי לא מבוטל עבור קורת-גג עלובה.

לטפל בדחיפות ראשונה במי שבאמת כבר נחנק

לא מדובר בחלוקה שנועדה לסנוט בקינן-הבן, שאביו החל את דרכו במעברה ליד מסמיה, ועשה את כל הדרך למעלה בנחישות ובעבודה קשה לצמרת הבנק, אלא בחלוקה שתוכל לעזור ולטפל בדחיפות ראשונה במי שבאמת כבר נחנק. קינן הוא אנימטור מוכשר, בת-זוגו ושותפתו לבית היא הדוגמנית-המגישה סיוון קליין, שלשמחתם בקצה המסלול המפרך של "קורע את התחת" ו"מינוס גדול בבנק" חיכה להם "בית המשפחה".

מנתונים שפרסמה השבוע הלמ"ס לרגל ט"ו באב - 51,271 זוגות התחתנו בישראל בשנת 2011; ועוד 8,995 זוגות נרשמו לנישואין בחו"ל. נראה כי לרובם המכריע אין סיכוי היום להגיע לבדו לדירה. גם אם הם ממוקמים בעשירונים השביעי והשמיני, למשל, עם שכר חודש ממוצע של כ-18 אלף שקל למשק-בית.

יחד עם זאת, הגיע הזמן להכיר בכך שבשל מאה ואחת סיבות (היסטוריות, חברתיות, כלכליות ועוד), חלק ניכר מאותם נשואים טריים/זוגות יצליחו לסגור את המינוס בבנק במסלול דומה לזה של קינן-הבן, אם כי כנראה פחות מפואר ומרווח. זאת, בדירה שהשאירה הסבתא ז"ל, בעזרת השלמת הכנסה של ההורים, בקרוואן שבפאתי נחלת המשפחה במושב וכיוצ"ב.

מדינת ישראל, שלצערנו לא יכולה לעזור לכולם, צריכה למצוא את ההגדרה המתאימה לאותה שכבה שנזקקת ממש לעזרה ולחלץ את אלה ש"המינוס בבנק" באמת מטביע אותם.