"גלובס" ידרוש לחשוף הסכם ניגוד העניינים של קוברינסקי

"גלובס" יבקש לחשוף את הסדר ניגוד העניינים שעליו חתם הלל קוברינסקי, איש העסקים ומקורבו של שר האוצר יאיר לפיד, המשמש גם יועצו במשרד האוצר. על פי חוק חופש המידע ובהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר מתן פומבי להסדרים למניעת ניגוד עניינים של עובדים בשירות המדינה, מחויב האוצר להשיב לבקשה בתוך 30 יום.

כפי שפורסם ב"גלובס", קוברינסקי, שבכובעו כיועצו של לפיד משתתף בדיונים המתקיימים באוצר, מחזיק בכ-4% בחברת אביר הבר, המייצרת את "בירה אלכסנדר", שנמנית על מבשלות הבירה הקטנות שצפויות לקבל סיוע כספי ממשרד האוצר כפיצוי על העלאת המס על האלכוהול.

בעקבות הפרסום ב"גלובס" הוציאה יועצת התקשורת של יאיר לפיד בהיותו יו"ר מפלגת "יש עתיד", נילי רייכמן, הודעה לכתבים הפוליטיים, שעל פיה קוברינסקי והפרסומאי יורם באומן, שניהל את קמפיין יש עתיד וגם הוא שותף בבירה אלכסנדר, צפויים להגיש תביעה נגד העיתון. לנוכח העובדה שרייכמן הייתה חתומה על ההודעה, העוסקת בשני אנשי עסקים פרטיים, בכוונת גלובס לבקש מהאוצר לחשוף גם את הסדר ניגוד העניינים של רייכמן, גם זאת במסגרת בקשה לפי חוק חופש המידע.

רייכמן מסרה בתגובה כי "אינני עובדת משרד האוצר. אני יועצת תקשורת של יאיר לפיד בהיותו יו"ר יש עתיד. מכורח זאת, כאשר יש פרסום, שאין לו אחיזה במציאות, שכל מטרתו היא לפגוע בתדמיתו של יאיר לפיד, בין אם כיו"ר יש עתיד ובין אם כשר האוצר, בוודאי ובוודאי שתפקידי להידרש לו".

סימני השאלה סביב החלטת האוצר להעניק סיוע למבשלות הבירה הקטנות שבהם שותפים (בחלקים קטנים) מי שידועים כמקורביו של לפיד מתרחבים. אמש התברר ששני נותני ערבויות ליש עתיד, ניר ברונשטיין ורון ויסברג, אף הם שותפים במבשלת אלכסנדר.

"דרוש בירור מקיף וקפדני"

הבוקר פנתה התנועה למען איכות השלטון בישראל ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ולמבקר המדינה, יוסף שפירא, בבקשה לבחון את תהליך קבלת ההחלטות במשרד האוצר סביב הסיוע החריג המוענק למבשלות הבירה הקטנות. בתנועה טוענים, כי מהפרסום ב"גלובס" עולה "חשש להתנהלות פגומה ברמה האתית ומעלים חשדות לכאורה להתנהלות פסולה ובלתי תקינה".

בפנייה מציינת עו"ד מיקה קונר קרטן, מנהלת תחום חקיקה ומדיניות בתנועה, כי "מתעוררת תחושה של אי נוחות בלשון המעטה, בכל הנוגע לקרבתם של מי מבעלי אחת המבשלות הדומיננטיות ביותר במסגרת ההליך, אל שר האוצר עצמו ואל סיעתו, ועל אחת כמה וכמה משעה שהדברים לא פורסמו, ולמיטב ידיעתנו, גם לא הובאו בפני מקבלי ההחלטות בבואם לאשר הנ"ל. נזכיר כי קשריהם של אנשי הון לצמרת השלטון, גם אם עסקינן בהחלטות 'קטנות' כביכול, בעלות היקף כלכלי מצומצם, צריכים להיות ידועים ומפורסמים בכדי למנוע החשש ולו הקל למראית עין של הטיה או משוא פנים".

עוד צוין בפנייה, כי "ככל שהדברים מדויקים, הם מעלים חשש כבד להתנהלות בלתי תקינה של ראשי סיעת יש עתיד ושר האוצר בראשם. נזכיר כי קופת המדינה אינו קופתו של איש, אלא של הציבור, וכל החלטה הנוגעת לתקצוב ובוודאי לתקצוב חורג צריכה להיעשות באופן שקוף ונקי מכל רבב, בהתנהלות הדברים כפי שנפרשה כאן עולה חשש כי דבק בה רבב ולו למראית עין. התנועה קוראת ליש עתיד לערוך בירור מקיף וקפדני באשר לאופן קבלת ההחלטות בכל הנוגע להענקת הסיוע החריג דנן. מן הראוי עוד לבחון את מהות הסיוע ותנאיו, ביחס לגופים ולסוגי עסקים אחרים לגביהם עולה הצורך והדרישה בסיוע", נכתב.

מנגד, קוברינסקי ובאומן, באמצעות עורך דינם אלי זוהר, שיגרו היום מכתב אזהרה ל"גלובס", ובו הם טוענים כי בכתבה נרמז כי השניים הניעו את המהלך שהוביל להחלטה לסייע למבשלות הבירה הקטנות, תוך שהם מנצלים את קשריהם עם שר האוצר לתועלתם האישית. קוברינסקי ובאומן טוענים כי לטענה זו אין כל שחר, וכי מעולם לא הניעו את המהלך או היו מעורבים בו.

הפיצוי נכון, הבעיה - בדרך / ניר קיפניס

לחיים יש חוש הומור משלהם: יאיר לפיד, האיש שהודיע שהוא מפסיק ללגום וויסקי ביום שבו נכנס לפוליטיקה, מצא את עצמו מסובך השבוע בגלל בירה.

ייאמר מיד: מבחינה כספית מדובר בזוטי-זוטות, פחות מאותו תיק לחליפות שהטיל כתם על הרזומה של הנגיד המיועד. יחד עם זאת, מבחינה עקרונית ומאחר ש"דין פרוטה כדין מאה", יש ב"פרשת אלכסנדר" מקום לדאגה.

הרקע לפרשה הוא העלאת המס על הבירה לסך של 4.2 שקל לליטר. עוד לפני המס המעודכן, ישראל היא אחת המדינות היקרות בעולם לחובבי הבירה. קבוצה של מובילי דעה בתחום עמלה בימים אלה על ניסוח "מדד הבירה" שישווה בין ישראל למדינות אחרות מבחינת עלות הבירה ביחס לשכר הממוצע החודשי. עוד לפני שיסיימו את מחקרם, עולה ממנו תמונה עגומה למדי שמצביעה על כך שאפשר שישראל היא המדינה היקרה ביותר (באופן יחסי לכוח הקנייה) מבחינת מחיר הבירה. למרות ריבוי של מותגים מיבוא או מתוצרת מקומית בעשור האחרון, הרי שצריכת הבירה בישראל כמעט ולא משתנה: הישראלי הממוצע צורך 14-15 ליטר בירה בשנה. מדובר בנתונים שדומים למדינות מהעולם המוסלמי שבהן רק תושבי חוץ מורשים לצרוך אלכוהול (לשם השוואה: יצרני הבירה בגרמניה למשל, צופים בדאגה על ירידה עקבית וחדה בנתוני צריכת הבירה לרמה של כ-130 ליטר לנפש בשנה...).

עוד נתון מעניין על השוק הישראלי, הוא שמדובר למעשה בדואפול: למרות נוכחותם של יבואנים קטנים ויצרנים מקומיים קטנים, מחזיקות טמפו וקוקה קולה בכ-80% מהשוק (המותגים הבולטים: גולדסטאר, מכבי והייניקן לטמפו וקרלסברג וטובורג אצל קוקה קולה), כשאחרי שנים של מלחמות שיווק בין שתי החברות, מסתמנים יחסי עבודה תקינים, אם לא למעלה מזה: לפני כחודשיים השיקה טמפו קו ייצור חדש כשאורחי הכבוד בטקס היו ראשי קוקה קולה שבאו, לדבריהם, "לפרגן לתעשייה".

מול שני הכוחות החזקים הללו, נמצאים היבואנים הקטנים ומבשלות הבוטיק. כאשר הוחלט על המיסוי החדש, היה נדמה כי מדובר במכת מוות למבשלות הקטנות: עם מס של 4.2 שקל לליטר, עוד לפני עלויות הייצור, השיווק וההפצה, היה נדמה שהן הולכות לאבד את היכולת שלהן להתחרות על לב הצרכנים שהיו מוכנים אולי לשלם הפרש קטן כדי ליהנות ממוצר אלטרנטיבי, אך יתקשו לגלות נאמנות לאור פערי המחירים המתרחבים. על הרקע הזה קמה דרישה לפצות את יצרני הבירה הקטנים.

קצינים, מסעדנים ואנשי עסקים

ייאמר מיד - מדובר בדרישה לגיטימית לכשעצמה: מבשלות הבוטיק נמצאות בחלקן בפריפריה ומהוות מוקד משיכה לתיירות פנים. הרווח שצפוי למדינה כתוצאה מהשתת המס עליהן הוא זעום, והנזק לענף גדול.

הבעיה היא אפוא לא בהחלטה לפצות את המבשלות הקטנות, אלא בדרך שבה הוחלט על הפיצוי. הלכה למעשה, הוחלט על הפיצוי עוד בטרם נקבעו הקריטריונים לחלוקתו: שכן מי יקבע מה היא "מבשלת בוטיק"? בישראל פועלות מאות (!) מבשלות כאלה, רובן ביתיות שמייצרות בעיקר לתצרוכת עצמית או לחלוקה מוגבלת. בעליהן הם בוגרי קורסים לייצור בירה ולרוב אין להם אפילו בקבוקים משלהם. גם כאשר מצמצמים את הרשימה למבשלות בוטיק גדולות יותר, נשארים עם כמה עשרות. צמצום נוסף יעמיד את המספר על פחות מעשר, ש"אלכסנדר" מאזור התעשייה של עמק חפר היא הגדולה שבהן.

גם אם נניח שכל המענק המיוחד היה מחולק לאותן עשר מבשלות "הגדולות שבקטנות", מדובר בהחזר של כ-150 אלף שקל ל"אלכסנדר", וכאשר מחלקים את הסכום הזה לחלק היחסי של מי שנחשבים כמקורבי לפיד: הפרסומאי יורם באומן ואיש העסקים הלל קוברינסקי, פחות מ-5% כל אחד בבעלות על אלכסנדר, מקבלים סכום פעוט של כ-7,500 שקלים לכל אחד מהם (לפני מס, ואפילו תחת ההנחה הלא-סבירה שכל הסכום הזה היה מחולק כדיבידנד לבעלי המניות), ודאי לא סכום שבגינו שווה היה לנסות ולערב בעניין את שר האוצר. ואכן הם טוענים בתוקף כי כלל לא היו מעורבים בעניין.

עם זאת, אלכסנדר היא חריגה בנוף הבירה בישראל, הן מבחינת אופייה והן מבחינת השותפים בה, במספרם ובמשקל הסגולי שלהם. יש בה קצינים בכירים במילואים כמו תא"ל אמאל אסעד ואל"מ אביאם סלע (מי שעל פי מקורות זרים היה מפעילו של ג'ונתן פולארד ואח"כ, על פי אותם מקורות, נבלם קידומו בחיל האוויר בגלל וטו אמריקני), האחים-המסעדנים ירזין ("רשימה חלקית: זוזוברה, מוזס, קפה איטליה, עד העצם ועוד), שמסעדותיהן היוו פלטפורמת הפצה טובה לבירה, ניל קיי, מלונאי יהודי ממוצא רודזי (שהועסק בתחילת שנות האלפיים כבכיר בחברת ניהול המלונאות של המיליארד היהודי, פויו זבלדוביץ'), הפרסומאי שוני רבנאי, שותפו של יורם באומן במשרד הפרסום שבבעלותם ויגאל שרמייסטר, מאנשי העסקים המוכרים בישראל (יתר השותפים מוכרים פחות לציבור).

לכן יותר משאלכסנדר היא מבשלת בירה, היא מהווה מעין מועדון חברים. למרות שנות קיומה המועטות, השיגה אלכסנדר לא מעט הישגים תדמיתיים, כמו למשל הצבה של ברז בירה מטעמה בטרקלין העסקים של חברת אל על בנתב"ג.

אין סיבה להניח שאחוזי הבעלות הזניחים של מקורבי לפיד במבשלה היו הסיבה למה שנראה כ"מחטף" או לפחות הליך מהיר של אישור המענק למבשלות הבירה הקטנות בוועדת הכספים. סביר יותר להניח שהיה כאן ניסיון לקדם אג'נדה בשם התעשיינים הקטנים בענף הבירה בישראל. לפיד, שייחלץ כנראה מהתסבוכת המביכה הפעם, צריך לראות בה יותר בבחינת נורת אזהרה של "שמור אותי מאוהביי".

ואולי בתוך "פרשת אלכסנדר" מסתתרת בכל זאת איזו נחמה לענף הבירה: התאגדות של אנשים בעלי פרופיל שכזה, כדי להיות בעלים של מותג בירה, מזכירה מעט את אובססיית הבעלות על יקבי בוטיק בקרב עשירי ארצות הברית לפני כעשרים שנים (חובבי "סקס והעיר הגדולה" זוכרים בוודאי את מיסטר ביג עוזב את מנהטן לטבת הכרמים של עמק נאפה). אם אכן בירת בוטיק היא הטרנד החדש, אפשר שבכל זאת יש עתיד, תרתי משמע, לענף.

 בירה אלכסנדר