לציניות אין קץ

ערוצי הטלוויזיה בישראל כוללים לעיתים תוכניות קשות לצפייה, שדורשות מהצופה חוסן נפשי. אנחנו לא מתכוונים למרתון "הטורפים והנטרפים" של נשיונל ג'יאוגרפיק או לסדרות נוטפות דם כמו CSI ושות', אלא דווקא לערוץ הכנסת. החשיפה נטולת הפילטרים ללב המאפליה של הפוליטיקה הישראלית, דורשת מהצופה לפתח שריון עבה נגד ציניות. השבוע, למשל, צפינו בשידור חי בדיון של ועדת הכלכלה, שעסקה בנושא "חוק רישוי הרכב", שאמור להסדיר בחוק את כל הרגולציה בתחום ייבוא הרכב, המוסכים, החלפים ועוד.

שר התחבורה ישראל כץ פתח את הישיבה ואמר כי "נתונים שאספנו על ענף הרכב מראים, שיש שכבות באוכלוסייה שאינן מסוגלות לרכוש רכב חדש. פירוש הדבר שככל שנצליח להוזיל רכבים חדשים ומשומשים ואת הטיפול בהם (באמצעות החוק החדש), כך יוכלו יותר ויותר נזקקים להרשות לעצמם רכב".

הציניות במשפט הזה היא כה מורכבת, עד שהיא מצריכה תרגום מקצועי לשפה הצינית. נתחיל מהסוף: חליבת המיסוי היא הסיבה שהרבה אנשים לא יכולים להרשות לעצמם רכב חדש או משומש בישראל. מדובר על כ-8 מיליארד שקל בשנה ממס קניה ומכס על רכב חדש, עוד 15 מיליארד בשנה ממיסי דלק, כמה מיליארדים מהמע"מ על כלי רכב, כ-5 מיליארד שקל "מס שווי שימוש" שנגזר ישירות ממחירי הרכב ועוד כסף קטן, עם הרבה אפסים, מאגרות שנתיות.

גם אם אותם "נזקקים" היו יכולים להרשות לעצמם לרכוש רכב - וכיום אפשר למצוא כלי רכב משומשים במצב סביר גם ב-15 אלף שקל - קרוב לוודאי, שהם היו מוכרעים לנוכח עלויות השימוש - מחירי הדלק, האגרות השנתיות, תחזוקת הרכב ועלויות הביטוח. זו הסיבה שאותם "נזקקים" מוותרים על רכב ונוסעים בתחבורה ציבורית. אם לא די בכך, הרי שהדברים נאמרו ערב עדכון "המס הירוק" (ב-1 באוגוסט) שתכליתו העיקרית היא לגייס עוד מאות מיליוני שקלים בשנה.

"נו טוב", מנחם את עצמו הצופה הנאיבי, "אז לפחות הרפורמה תוריד את מחירי תחזוקת הרכב". צר לנו, גם זו אחיזת עיניים. חלק נכבד מהעלות של תיקוני הרכב בכל העולם הוא מחיר העבודה, כלומר מחיר שעת מוסך שנגזר מעלויות תקורה כמו כוח אדם, הכשרת עובדים ועמידה בשלל דרישות סביבתיות יקרות.

אולי תופתעו לשמוע, אבל בתחום הזה ישראל רחוקה מלהיות המדינה היקרה בעולם. שעת עבודה במוסך יבואן מורשה נעה בישראל בין 200 ל-230 שקל. במוסך כללי בין 140 ל-180 שקל. בקליפורניה, למשל, שעת עבודה במוסך של דילר רשמי היא כ-101 דולר ובסדנה כללית המחיר הוא כ-82 דולר בממוצע (על פי הנתונים העדכניים שמופיעים באתרים צרכניים).

פירוש הדבר, שעלויות של תיקונים רבים, שדורשים הרבה עבודה, יקרים יותר בארה"ב מאשר בישראל גם כשמכניסים לתמונה את מחירי החלפים היקרים יותר בישראל. דוגמה: החלפת מצתים לפורד פוקוס 2010 אצל דילר בקליפורניה עולה כ-114 דולר. בישראל (על פי זאפ) היא מגיעה לכ-250 שקל.

בתיקונים שבהם מחירי החלפים הם דומיננטיים המצב מתהפך אבל בממוצע עלויות התחזוקה הכוללות של כלי רכב כאן אינן יקרות דרמטית. בשורה התחתונה, אם אנחנו היינו הרגולטורים, היינו נמנעים מלנאום נאומים ולהבטיח הבטחות בנושא הזה. גם הפרה המניבה והכנועה ביותר עלולה לבעוט לעיתים בדלי החלב.