פאדי מקאלון: היה ונותר מהסודות הכי שמורים של הפופ

למרות ששני אלבומי להקתו הראשונים הפכו אותו לכוכב במולדתו, אנגליה, פאדי מקאלון היה ונותר מהסודות הכי שמורים של הפופ. הוא המנהיג, הכותב והסולן בלהקה שהוקמה לפני 35 שנה, ובאמצע שנות ה-80 נחשב לאחד ממחברי השירים הבולטים של דורו. מאז העשור ההוא, קצב העבודה שלו הואט, בין היתר בגלל שלל מחלות והידרדרות בשמיעה. אלבומם האחרון יצא לפני ארבע שנים והם משחררים תקליטים בממוצע של שניים לעשור. והנה, לאחרונה דלף, ללא כל התראה מוקדמת וללא כל מידע רשמי מטעם הלהקה, אלבום חדש שלהם שכולל כמה שירים נפלאים. "גנב היהלומים הכי טוב בעולם" משובח כמו הכותרת שלו, ואם היו עושים אותו ניו אורדר או יו 2 לפני 30 שנה, היה הופך ללהיט ענק.

כמוהו גם "בילי", שבידי ג'ורג' מייקל המאוחר היה לבטח חורך מצעדים היסטרי. בגיל 55, מקאלון, שהספיק לכתוב שירים, אם כי לא כאלו שהפכו ללהיטים, גם לכוכבות פופ כמו קיילי מינוג ושר, עדיין מסוגל לייצר שירים חכמים וקליטים להפליא. גם הסאונד הלהקתי נותר בדיוק כשהיה, אם כי בהרכב נותרו רק מקאלון ואחיו מרטין. אלא שהצליל, כמו השירה המאוד אוורירית של מקאלון, הם כנראה מהסיבות שמונעות משיריו מלהגיע למיליוני האוזניים הראויות להם. יש בהם משהו מעודן מדי, תרבותי מדי לפופ או לרוק. הם נעדרי כוחניות או מיניות מוחצנת, ויש בהם יופי שכאילו מפחד להציג עצמו לראווה. אז לפני 30 שנה הם היו לרגע טריים ורעננים והדבר החדש בפופ הבריטי והקולגות סגדו להם, אבל מאז הפכו, שלא בצדק ל"מי שהיו". למי שידע אותם בזמן אמת, ולמי שלא מפחדים מערכים שמרניים בפופ, שווה לחפש ברשת את הסחורה החדשה של הלהקה הכי פחות מבוקשת בעולם.