האם האוזר מנסה להבריא את הבורסה או להשתלט עליה?

דווקא שני גופים אפרוריים למדי, הבורסה לניירות ערך ורשות ניירות ערך, הם שאחראים לתסריט הכמו הוליוודי שחווה שוק ההון בשבועות האחרונים. מול עינינו התנהל מאבק על כסף, ובעיקר על שליטה, שלווה בהרבה תככים, אמוציות ואגו, ובדרך, שני הגופים המעונבים הללו, לא היססו להוציא החוצה את כל הכביסה המלוכלכת.

כעת, כשנראה שאבק המלחמה מתחיל לשקוע, אחרי שיו"ר הרשות, פרופ' שמואל האוזר, הביא את מנכ"לית הבורסה אסתר לבנון ואת היו"ר סם ברונפלד לעזוב את תפקידם, הגיע הזמן לעסוק בכמה שאלות מטרידות בנוגע לאירועים האחרונים, ולגבי מה שצפוי לקרות בבורסה בהמשך.

1. כולם מצטדקים, אבל מי צודק? אז באיזו גרסה אתם מצדדים? האם בזו של יו"ר הרשות, שגורס כי הבורסה בת"א לא התאימה את עצמה לשינויים שהתחוללו בעולם, ולא קידמה מספיק מהלכים כמו הכנסת שיטות מסחר מתקדמות, עידוד משקיעים זרים, ושיתופי פעולה עם בורסות בעולם - ולכן ההנהלה הבכירה באחד העם צריכה ללכת הביתה?

או שאולי בכלל הצדק עם ברונפלד, שטוען כי הרשות מאשימה את הבורסה בנזקים שנגרמו בשל הכבדת הרגולציה, ושהאוזר מנסה להשתלט על אחד העם באמצעות התערבות שאינה סבירה באמתלה של פיקוח?

האמת, כמו תמיד, נמצאת כנראה איפשהו באמצע. הרי אם באחד העם חשבו שהרגולציה בישראל לא מאפשרת לבורסה להתפתח, היו"ר והמנכ"לית היו צריכים לפעול בכל הכוח כדי לשנותה, לרבות הפעלת לחץ על האוזר. במקום זה, הם הסתפקו במהלכים שהם עצמם הודו שאינם עומדים לפתור את הבעיה ("הארכת המסחר היא במפורש לא פתרון לבעיה. לא זה מה שיביא לנו את הגאות הגדולה...", הודתה לבנון בראיון ל"גלובס" לפני כחודשיים). זה, אגב, הכישלון האמיתי של השניים, ולכן, גם אם הרגולציה אשמה בכל מה שקרה לבורסה, ברונפלד ולבנון עדיין צריכים ללכת הביתה.

מצד שני, גם האוזר הוא אינו טלית שכולה תכלת. ברשות, מתוקף היותה הגורם המפקח, היו מודעים לירידה המתמשכת במחזורי המסחר, היו חשופים לתוכניות העבודה השנתיות של הבורסה, והייתה להם הסמכות להעיר ולהתערב בעשייה השוטפת. גרסאות הצדדים בעניין סותרות, ולכן לא ברור אם האוזר התריע בפני ההנהלה באחד העם כי הוא אינו מרוצה מאופן טיפולה בהתייבשות הבורסה, או אם האחרונים שמעו ממנו טענות רק באחרונה.

"אני מעריך את ההחלטה (של מנכ"לית הבורסה - ל' א') לקחת אחריות", כתב האוזר על התפטרותה של אסתר לבנון. בתגובה להתפטרות של ברונפלד הוא ציין כי "הרשות מכירה בצורך להתאים את הרגולציה למצב השוק". ברונפלד ולבנון לקחו אחריות והתפטרו. האם האחריות של יו"ר רשות ני"ע, הגוף שאמון על התנהלותה התקינה של הבורסה, מסתכמת רק בהפניית אצבע מאשימה כלפי אחרים?

2. ברשות ני"ע היו מודעים לליקויים בממשל התאגידי בבורסה. אז למה הנושא לא טופל? "יש מקום שהדירקטוריון ישקול ועדת איתור למנכ"ל שלא תכלול את יו"ר דירקטוריון הבורסה בוועדה... וזאת על רקע מספר עניינים הקשורים להתנהלות בעייתית של יו"ר הדירקטוריון בנושאי ממשל תאגידי והתנהלות תקינה בניהול הבורסה ובקבלת החלטות", כך כתב יו"ר הרשות לחברי הדירקטוריון ביום ד' האחרון.

בהמשך, האוזר גם פירט מהי אותה התנהלות בעייתית: "עניינים אלה כוללים בין היתר את הפעולות החמורות שבוצעו לכאורה על ידי יו"ר דירקטוריון הבורסה...ומחייבות דיון מעמיק בדירקטוריון: 1. תגמול בכירים: התנהלות לא תקינה מצד היו"ר... אישור הטבת שכר למנכ"ל בחוסר סמכות 2. עצמאות הדירקטוריון: הצגת עמדות בוועדת המינויים לדירקטורים חיצוניים המסתייגות מכהונתם של דירקטורים עצמאיים והתנגדות לפעולה עצמאית של ועדת הביקורת".

על פניו, האוזר צודק. הטענות החמורות שהוא מעלה בהחלט מצדיקות את דרישתו לפסול את חברותו של יו"ר הבורסה בוועדת האיתור. למעשה, הטענות הללו כל כך חמורות, עד שלא ברור מדוע הוא בכלל התיר לברונפלד להמשיך לכהן בתפקידו ולא דרש את התפטרותו המיידית בסמוך למועד הגילוי.

האוזר, נזכיר, מונה ליו"ר רשות ני"ע במאי 2011, כלומר היו לו שנתיים וחצי לטפל בסוגיית הממשל התאגידי בבורסה. הליקויים עליהם הוא מלין היו ידועים לו היטב, שכן הם שהובילו, בין היתר, למשכורות המנופחות של חברי ההנהלה. עם זאת, החריגות הללו לא טופלו עד היום.

במילים אחרות, כל הכבוד ליו"ר רשות ני"ע על שהחליט להתייחס לליקויים בממשל התאגידי בבורסה - אבל אם הם כה חמורים, למה זה לקח כל כך הרבה זמן?

3. בכירי הבורסה הולכים הביתה, זה מה שיפתור את הבעיה? הנהלת הבורסה ספגה בשנים האחרונות קיתונות של ביקורת ציבורית, ובצדק. מדובר במונופול מיושן וחסר מעוף, שמתאפיין בשלטון מנהלים, חריגות חמורות מכללי ממשל תאגידי וחבילות שכר מפנקות לבכירים - ובראשם היו"ר והמנכ"לית.

עדיין מוקדם לדעת מי יאכלס את המשרדים הריקים של ארבעת בכירי הבורסה שעזבו. אבל האם השיפור שכולם מייחלים לו יגיע בזכות מחליפיהם? הבורסה בת"א היא גוף ייחודי. היא מהווה את הדרך היחידה לסחור בניירות ערך ולגייס הון בישראל, וככזו היא ממלאת תפקיד מרכזי במשק המקומי. ואולם, חרף העובדה שהבורסה היא גוף ציבורי לכל דבר ועניין, מדובר בחברה פרטית.

בנוסף, מדובר בארגון שהדירקטוריון שלו מורכב מבעלי תפקידים בגופים שעליהם הוא מפקח, מה שמקנה לחברי ההנהלה שליטה מסוימת בחלק מהדירקטורים. כמו כן, עובדי הבורסה נהנים מהסכם קיבוצי שמגן על רובם מפני פיטורים והבורסה כולה סובלת מתדמית שלילית ומחוסר אמון מצד הציבור. כל הבעיות המבניות האלה יישארו גם אחרי שהמנהלים יעזבו, אבל עד כה האוזר כלל לא הודיע שהוא עומד לטפל בהן.

אין ספק שההתפתחויות האחרונות מהוות הזדמנות להבריא את הבורסה מהיסוד, אבל האם אלה אכן התוכניות של האוזר? גורמים בשוק מוטרדים מרמת המעורבות של יו"ר הרשות בתהליך, ולטענתם, הסיכויים שהיו"ר הבא יהיה אחד מהדח"צים של הבורסה - הדירקטורים לא תלויים שמונו על ידי האוזר עצמו - הם גבוהים. אותם דח"צים הם גם חברי ועדת איתור המנכ"ל, כך שגם כאן יש להאוזר השפעה פוטנציאלית על האיש שיקבל את התפקיד בסוף התהליך. מה שמחזיר אותנו להאשמות של ברונפלד ולשאלה האם האוזר מנסה להבריא את הבורסה או להשתלט עליה?