1. "אני לא מרגיש שאני בא מולם בנחיתות" (ערן זהבי); "לא נבוא להתבטל מול באזל" (דור מיכה); "אם נהיה במיטבנו, נוכל לעבור שלב" (פאולו סוזה). כלפי חוץ, השחקנים והמנג'ר של מכבי ת"א מסרבים להרים דגל לבן לקראת ההתמודדות הכפולה מול השווייצרים ומקפידים להפגין ביטחון. וטוב שכך: הרי זה מה שנדרש ממקצוענים. ועדיין, עמוק בפנים, סביר להניח שגם הם יודעים שההגרלה של אופ"א שהועידה להם את הדייט עם הכוח האירופי העולה הזה, היא האכזרית ביותר שניתן היה לקבל בשלב הזה של מוקדמות הצ'מפיונס ליג.
פ.צ באזל מביאה איתה מטען שעל הנייר אמור להדיח כל קבוצה ישראלית מכל מפעל אירופי. וממש לא משנה כמה עשירה ומתקדמת אותה קבוצה מישראל. באזל זכתה בשבע מתוך 10 האליפויות האחרונות בשווייץ. בעונה הקודמת היא הגיעה עד לחצי גמר הליגה האירופית, כשבדרך היא זורקת מהמפעל שמות כמו טוטנהאם, ספורטינג ליסבון וזניט סט. פטרסבורג. ב-2011/12 היא ניצחה את מנצ'סטר יונייטד בביתה 2-1 בשלב הבתים של ליגת האלופות, ובאולד טראפורד השדים האדומים סחטו ממנה תיקו 3-3 (סחטו, כן, יונייטד השוותה רק בתוספת הזמן).
אתר transfermarkt מעריך את שווי שחקני הסגל של באזל ב-48.2 מיליון אירו, פחות או יותר כמו של קבוצת מרכז טבלה בספרד (מכבי מסתפקת ב-13.2 מיליון אירו). התקציב השנתי של באזל בשנים האחרונות מתחיל מסכום בסיס של כ-40 מיליון אירו, ועל-פי אג'נדה ארוכת שנים של דירקטוריון המועדון (הקבוצה נמצאת בבעלות חברת שיווק חיצונית האחראית על גיוס ספונסרים לקבוצה, ובבעלות של אלפי אוהדים חברי מועדון ותורמים), צומח בהתאם להצלחות במפעלים האירופיים. ולא שהצלחות כאלו היו חסרות בשנתיים החולפות - בהן אפיק ההכנסות שנקרא מענקים מאופ"א - לבדו העשיר את קופת המועדון ב-22.87 מיליון אירו. שזה קצת יותר מהתקציב השנתי של מכבי, אפילו בעידן הוול-מארט שלה.
תגידו שכסף לא משחק על הדשא אלא שחקנים? נכון, אבל צריך לזכור שהשחקנים של באזל הרבה יותר מנוסים: חברי הסגל הנוכחי של הקבוצה חולקים ביניהם 67 הופעות בשלב הבתים של ליגת האלופות במהלך הקריירה. במכבי מסתפקים השחקנים ב-12 הופעות, שש מהן לא ממש מעודכנות (ראדה פריצה עם קבוצה שבדית מלפני 13 שנה).
גם סוכנויות ההימורים לא נותנות למכבי סיכוי.
כך שלמרות האופטימיות של סוזה, מיכה, זהבי ושות', יהיה להם קשה לייסד דווקא בבאזל את מדינת הצהובים.
2. מכבי משלמת כעת את מחיר הרקורד האירופי הדל שלה מהשנים האחרונות. למרות שני הישגים נקודתיים יפים - מעבר של אולימפיאקוס (2010) ופנאתינייקוס (2011) בשלבי המוקדמות של הליגה האירופית, את דירוג הקבוצות של אופ"א שנכון לסוף העונה הקודמת, ולוקח בחשבון את התוצאות המצטברות באירופה חמש שנים אחורה - מכבי סיימה במקום ה-176 ביבשת, אחרי מכבי חיפה (128) והפועל ת"א (70). לכן היא לא היתה מדורגת בהגרלה, וחטפה את היריבה הקשה ביותר שיכלה לקבל בשלב זה (מלבד אולי סלטיק הסקוטית). זה המחיר שמשלמת מכבי על הופעה אחת בלבד בשלב בתים אירופי בשנים האחרונות - הליגה האירופית 2011/12, אותה סיימה עם 0 ניצחונות ו-17 שערי חובה.
יש בעיה אחת קלאסית בשיטה של דירוג אופ"א: העשירים נעשים עשירים יותר והעניים ממשיכים לדשדש. מדובר על מעגל קסמים שקשה לצאת ממנו. מכבי עשויה לחוש את זה על בשרה בשנים הקרובות: אם לא יהיו סנסציות, היא תודח על-ידי באזל ותנשור לשלב הפלייאוף של הליגה האירופית. גם שם היא לא תהיה מדורגת, ושם הבנק של היריבות שכנראה יחכו לה, מפחיד אפילו יותר מאלו שהמתינו לה במוקדמות הצ'מפיונס: טוטנהאם, סוונזי, שטוטגרט, סביליה, בטיס, אודינזה, פיורנטינה, ספרטק מוסקבה, קאזאן וסט. אטיין זו רשימה חלקית ביותר של המשוכות הגבוהות. המשמעות - כנראה עוד שנה של הדחה מאירופה כבר באוגוסט; עוד שנה בלי זינוק בדירוג אופ"א, שתוביל לעוד קשיים להעפיל לליגת האלופות בשנים הבאות; ובשורה התחתונה - עוד מקל קטן בגלגלי השושלת שמכבי ת"א מעוניינת להתניע.
3. אם אוהדי מכבי מחפשים בכל זאת סיבות לאופטימיות להיתלות בהן, הנה כמה כאלו. הסיפור עם שני השחקנים המצרים שמאיימים שלא להגיע לישראל למשחק הגומלין, הוא עניין שאי אפשר לזלזל בו: מוחמד אל-נני, הקשר ההגנתי, הוא שחקן פחות משמעותי במערך של המנג'ר מוראט יאקין, אבל היעדרות של הווינגר מוחמד סלאח מהגומלין בבלומפילד כבר עשויה להוות בעיה רצינית לבאזל. מדובר בכוכב העולה של הקבוצה, דריבליסט לוהט ואחד הכלים היצירתיים ביותר בהתקפה של הקבוצה. ההשפעה שלו על באזל ניכרת גם במספרים: בששת משחקי הליגה בשווייץ בהם לא שותף בעונה החולפת, רשמה באזל רק 44% הצלחה; איתו המאזן עמד על 70%.
עניין נוסף שעשוי לשחק לטובת מכבי ת"א הוא חוסר הניסיון של מנג'ר היריבה. נכון שהצוות המקצועי במכבי לא כולל את גווארדיולה ופרגוסון, אבל גם מוראט יאקין רחוק מלהיות כריש בעולם האימון: הוא רק בן 38, והרקורד שלו לפני באזל כלל עבודה אך ורק בליגה המקומית, בקבוצות ת'ון ולוצרן, בלי קמפיינים אירופיים. את הג'וב בבאזל הוא קיבל באוקטובר האחרון, בעיקר תודות לקריירת המשחק המוצלחת שלו ופחות בשל המוניטין הלא קיים על הקווים, לאחר פתיחת עונה בינונית שהובילה לפיטוריו של המאמן הקודם, הייקו ווגל. בשבוע שעבר הגיע יאקין לארץ למשימת ריגול אחרי הצהובים. הוא הסתובב עם חיוך זחוח בתא הכבוד של בלומפילד, ופלט לעיתונאים הישראלים: "אני כבר יודע מה הן החולשות של מכבי".
עניין אחרון שראוי לשים לב אליו: מכבי לא בדיוק נוחתת בהר געש מתפרץ במשחק שלה הערב (ג'). הקהל של באזל אמנם קולני ונתן הצגות במשחקי חוץ באירופה בשנים האחרונות, אך לא ממלא את מגרש הבית שלו, ה"סט. ג'ייקוב פארק" המפואר, שנבנה ב-2001 ואירח שישה משחקים מיורו 2008, במשחקי מוקדמות אירופיים. בשלושת משחקי הבית של באזל בשלושת שלבי מוקדמות הצ'מפיונס ליג אשתקד נרשם במגרש ממוצע של 18,550 צופים, תפוסה של 48%. גם בקמפיינים הקודמים של באזל בשלבים האלו היא לא הצליחה להגיע לרף ה-20 אלף צופים. אין סיבה להניח שדווקא היריבה הישראלית הלא ממש מוכרת תמלא היום את האצטדיון. יש סיבה להניח ש-13,500 אוהדים מרוגשים בבלומפילד מפוצץ ב-100% מתפוסתו, יעניקו בגומלין בשבוע הבא אפקט ביתיות גדול יותר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.