שבועיים לאחר שבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים חייב את חברת כימיקלים לישראל (כיל) לפרסם את הפרוטוקולים של הליך הבוררות על התמלוגים המשולמים למדינה, פנתה היום (ב') כיל בבקשה דחופה לבית המשפט לעכב את פרסום הפרוטוקולים, לצורך הגשת ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.
השופט יגאל מרזל הביע מורת-רוח מעיתוי הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע מצד כיל, אך הורה על עיכוב ביצוע ארעי עד להחלטה אחרת.
באוגוסט 2012 פנו אדם טבע ודין והתנועה לאיכות השלטון למשרד האוצר בדרישה לפרסם את כל המסמכים הנוגעים להליך הבוררות שמנהלת המדינה מול מפעלי ים המלח, באשר לאופן חישוב התמלוגים על האשלג שישלמו המפעלים. משרד האוצר נענה לבקשת הארגונים, אך מפעלי ים המלח הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים במטרה למנוע את פרסום המסמכים ואת שיתוף הציבור בהליך זה.
לפני שבועיים דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את העתירה שהגישו מפעלי ים המלח נגד פרסום הפרוטוקולים והעדויות של הליך הבוררות בסוגיית תמלוגי ים המלח.
שופט בית המשפט המחוזי, ד"ר יגאל מרזל, קבע כי לא מדובר במחלוקת פרטית, אלא בסכסוך בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים: "בסוגיית היקף התמלוגים שהמדינה מקבלת - כנאמנת הציבור כולו - בגין הניצול של משאבי הטבע של הציבור כולו", נכתב בפסק הדין.
בית המשפט קבע כי מפעלי ים המלח ישלמו הוצאות משפט לתנועה לאיכות השלטון ולאדם טבע ודין בסך 20 אלף שקל.
מנכ"ל אדם טבע ודין, עו"ד עמית ברכה, מסר בתגובה כי "כיל משתמשת באסטרטגיית התשה כדי להסתיר מידע על נכסים שהם בבעלות הציבור. לא נרפה עד שייחשפו הפרוטוקולים ועד שכיל תשלם לציבור את כל הכספים המגיעים לו בשל ניצול ים המלח לטובת אינטרסים כלכליים פרטיים".
אלי סולם, מנכ"ל התנועה לאיכות השלטון, ציין כי "אנו תמהים על המאבק המשפטי המתמשך של כיל לאי-פרסום הפרוטוקולים. הדבר מעלה תמיהות בנוגע לדברים שהם רוצים להסתיר. יש להזכיר לכיל שהנכסים הם בבעלות הציבור".
בוררות על 290 מיליון דולר
בעתירתם לבית המשפט לעניינים מינהליים ביקשו הארגונים לקבל כתבי טענות ופרוטוקולים מבוררות שמתנהלת בין מדינת ישראל לבין חברת מפעלי ים המלח. את הבוררות יזמה המדינה, ובמסגרתה היא תובעת סך משוער של 291 מיליון דולר.
הטענה העיקרית של המדינה בבוררות היא לתשלום בחסר של תמלוגים בגין ניצול אוצרות הטבע של ים המלח. בירור ההליך בבוררות דווקא נעשה בהתאם להתניית בוררות בשטר הזיכיון וחוק זיכיון ים המלח.
הבוררות מתנהלת לפני השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן ועורכי הדין אלכס הרטמן ורם כספי.
בית המשפט דחה את טענת העותרת, מפעלי ים המלח, שלפיה כאשר המדינה היא צד להליכי בוררות, היא אינה בגדר "רשות ציבורית" החייבת במסירת מידע לפי חוק חופש המידע.
בהקשר זה קבע בין היתר בית המשפט כי לשון חוק חופש המידע ותכליתו מחייבים את דחיית טענת העותרת, וכי אין מקום להבחין בין "כובעים" שונים של הרשות הציבורית, אפילו כאשר היא צד להליכי בוררות.
נקבע כי גם אם יש אינטרס להגן על הליכי בוררות ופרטיותם, אין מדובר בעיקרון מוחלט אלא בעיקרון יחסי, שיש לאזן אותו אל מול עקרונות ואינטרסים ציבוריים נוגדים - כגון זכות הציבור לדעת.
הדגש בפסק הדין הוא בקביעה שלפיה האיזון צריך להיעשות בתוך חוק חופש המידע. עם זאת, ובמסגרת החשיבות של קבלת החלטה מאוזנת בנדון, החזיר בית המשפט ב-3 הקשרים קונקרטיים וספציפיים את העניין למדינה, על מנת שתקבל החלטה סופית: מדובר בשקילת אפשרות הפגיעה שבמסירת מלוא המידע בצדדים שלישיים מלבד מפעלי ים המלח; ובשמיעה של טענות קונקרטיות וספציפיות של מפעלי ים המלח בעניין אי-מסירה של מידע שיש בו סודות מסחריים וכלכליים שלה, או מידע שהותנה לגביו באופן מפורש או משתמע שהוא לא יימסר לצדדים נוספים (מסמכים וחוות-דעת).
מכיל נמסר בתגובה: "להלן השיקולים הערכיים והעקרוניים שהובילו את כיל לפנות לבית המשפט העליון: בית המשפט המחוזי קובע בפסק הדין שניתן על-ידו כי הוא דן בשאלת היחס שבין חופש המידע לבין חשאיות בוררות, וכי זו שאלה מורכבת שיתכנו לה תשובות שונות. בית המשפט נתן תשובה אחת, אולם הסוגייה היא עקרונית ותקדימית עם השלכות רוחב לגבי מוסד בוררות בכלל, ובייחוד בוררות שהמדינה צד לה. בית המשפט נתן תשובה אחת מתוך האפשרויות שהוא מנה, וכיל סבורה כי עניין עקרוני ותקדימי מסוג זה ראוי שיובא לדיון בערכאה השיפוטית העליונה, כדי לקבל את התשובה מערכאה זו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
