1. נתחיל מהסוף: פרנקל לא יהיה נגיד בנק ישראל הבא. זאת כרוניקה ידועה מראש שהחלה בדיוק באותו 24 ביולי בערב כאשר שמו נחשף לציבור. זה לא בגלל החליפון שלקח בדיוטי פרי של הונג קונג ולגבי סוגיית תשלומו נוצרה "אי הבנה מצערת" כלשונו. אם כבר היתה פרשיה שפוסלת את המינוי היא היתה זו שקשורה לרבע המיליון השקלים שנלקחו שלא כדין וזכו לביקורת חריפה ממבקר המדינה. סביר להניח כי זה הכול ביחד. שופטי בית המשפט העליון (המינוי היה מגיע לבג"ץ בוודאות מוחלטת) לא היו נותנים למינוי הזה לעבור. כולם הבינו זה זמן מה כי פרנקל לא יהיה הנגיד. השאלה שנותרה פתוחה היא איך בדיוק יורדים מהעץ הזה ובעיקר: מי יירד ראשון.
2. מאז התפוצצה "פרשת הבושם" (שהסתבר מדובר בחליפון) סביב מינויו של פרנקל לתפקיד הנגיד, מתקיים בזירה משחק פוקר מתוחכם וסמוי בין ארבעה השחקנים המרכזיים בפרשה: פרנקל עצמו, יו"ר הוועדה למינויים בכירים, יעקב טירקל; היועמ"ש, יהודה וינשטיין; וראש הממשלה, בנימין נתניהו.
כבר יותר מ-3 שבועות השאלה היא מי ימצמץ ראשון. פרנקל לא רצה - ובשלב מאוחר יותר לא היה יכול - לוותר: ויתור מצידו, היה נתפס על-ידי הציבור כהודעה על מעשה לא מוסרי, דבר שהיה פוגע אנושות בתדמיתו. טירקל הרגיש מאוד לא בנוח עם אישור המינוי הזה והוא הבין שהוא מסתכן במבוכה קשה בבג"ץ ( מבוכה שנייה אחרי פסילת מועמדות של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל). הוא לא רצה להסתכן. מאידך גיסא, הוא לא רצה לפסול בעצמו את פרנקל - לא היו לו מספיק ראיות לכך ומי שמכיר את השופט בדימוס מדבר על אדם רחום וחנון.
נתניהו מצידו, לא רצה לבקש מפרנקל לרדת מהעץ כי הוא זה שהעלה אותו. אם הוא היה עושה זאת והדבר היה מגיע לתקשורת, היו תוקפים אותו קשות והיו שוב מזכירים את היחסים הבעייתים שמנהל ראש הממשלה עם אנשיו הקרובים ביותר. יתרה מזו, אם נתניהו היה מבקש מפרנקל לוותר, כולם הינו תוהים למה הוא מינה אותו מלכתחילה.
וינשטיין, לא רצה לאשר את מינוי. הוא גם מאוד פחד משופטי בג"ץ וממבוכה בבית המשפט העליון. אבל הוא לא רצה ששוב יטיחו בו שהוא מנהל את המדינה והיועצים משפטיים כבשו את הארץ. הוא כבר ראה את כולם מפצירים בו: "אולי אתה תנהל את בנק ישראל? ממלא אתה מנהל כבר את כל המערכת". כל יום שעבר, דבר אחד התברר עוד ועוד - היה ברור כי הזמן משחק לרעתו של פרנקל.
3. בסופו של דבר, פרנקל מצמץ ראשון. הוא לא החזיק מעמד. מלחמת ההתשה נגד השמועות הכריעו אותו. כמות הפרסומים סביבו היתה חריגה הן מבחינת ההיקף והן מבחינת החומרה. פרנקל אינו ילד והוא יודע ללחום מלחמות. אבל חשוב לזכור: פרנקל עזב את המדינה בהיותו "מלך ישראל" והוא הבין מאז בחירתו לנגיד כי הוא אינו רצוי עוד כאן, שהוא מוקצה.
היחס שניתן לו הוא הדבר שהכי פגע בו. אהבה ואהדת הציבור הינם דברים חיוניים עבור פרנקל. יתרה מזו, יתכן כי פרנקל גם חש כי "פרשיית הבושם (חליפון)" לא הייתה המשוכה האחרונה במסע הארוך והמייגע שארגנו אויביו אלא רק הסיפתח. המון סיפורים שהגיעו לאוזני עיתונאים בשבועות האחרונים המתינו לאשרור, לתגובה, כדי לקבל ביטוי בנייר או במסך.
4. פרנקל למעשה הציל את עצמו וחסך לעצמו הרבה כאב ראש. לא בטוח שהוא היה שורד בישראל מודל 2013. ראשית, היו מזכירים לו דוח מבקר המדינה ואת "החליפון" בכל רגע נתון. יתרה מזו, פרנקל אולי היה מסוגל להתמודד עם האתגרים של המשק הישראלי בשנת 2013, אבל האם פרנקל יוכל להתמודד עם החברה הישראלית של 2013, אחרי המחאה החברתית ועם שלל הרגישויות שהצטברו מאז? הדימוי שלו כאיש וול סטריט יהיה לו לרועץ.
השיח החברתי שהתפתח כאן בשנים האחרונות סביב הרחבת העוני ואי השוויון זר לו לחלוטין. נתניהו סימן כאויב את השיח הפופוליסטי שמשתלט על הדיון הכלכלי-חברתי. מדובר על המתקפה הפרוע נגד הקהילה העסקית, ובעיקר נגד הגופים הפיננסים, נגד עשיית רווח ונגד המשכורות המפוצצות.
בסביבתו של ראש הממשלה הדגישו כי פרנקל מונה ל"רמטכ"ל" במלחמה הזו. אלא שפרנקל ניהל אותם גופים פיננסים, שעשו את אותם רווחים עליהם יש את הביקורת והוא עצמו השתכר באותם סכומים שזוכים כאן לסלידה ציבורית של ממש. לפרנקל יהיה מאוד קשה לפקד על המשימה הזו אחרי הפרשיות שנחשפו.
5. הסיפור העצוב של פרנקל חייב ללמד אותנו כמה לקחים. הראשון, והברור מכל, כי השיח הציבורי התשנה בצורה קיצונית מאז המחאה החברתית. מה שהיה הוא לא מה שיהיה וישנם דברים שהציבור הישראלי אינו מסוגל לקבל עוד: הציבור אינו מוכן כי מי שינהל את המדיניות המוניטארית של המדינה יהיה אדם החשוד במעשים לא מוסרים עם כספים ומי שלא נהג בכספי ציבור כפי שהיה מתנהל עם כספיו - בהתאם לתיאור של דוח מבקר המדינה החמור.
הלקח החשוב ביותר הוא כי בישראל 2013 לא ייתכן כי אין תהליך מסודר של בחירת נגיד. לא יכול להיות כי ראש ממשלה יקום יום אחד בבוקר ויבחר במי שיחפץ ליבו, ללא תנאים ברורים, בתהליך שאינו שקוף ונעשה בחופזה.
לקח אחד אחרון לראש הממשלה: כדאי לא להמתין עם מינוייים חשובים לדקה ה-92, זה עלול להעלות לנו, לציבור ולמשק, ביוקר. התנהלותו של נתניהו בסאגה הזו היתה מביכה. כך לא מתנהל מנהיג.
ולסיום - רק היום התכנסה הוועדה המוניטארית של בנק ישראל והחליטה שלא להפחית את הריבית שוב. כל הכלכלנים בשוק ההון אשר קראו את ההודעה סבורים כי ההסבר שחברי הועדה נתנו להחלטה, הרבה יותר מתאימה להחלטה של הורדת ריבית. ברור ושקוף כי חברי הוועדה נמנעו מאקטיבזים מוניטארי כי הם ממתינים לנגיד הבא. אלא שהמשק לא יכול לחכות: הצמיחה ממשיכה להתמתן, שוק העבודה מדשדש, השקל מתחזק ופוגע בייצוא, ההנהגה הכלכלית חדשה ובלתי מנוסה...
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.