המופע המביך של הממשלה

1. שיעור בתום-לב

כדי להבין מהו "חוסר תום-הלב" שיוחס להתנהלות הממשלה בפסק הדין שניתן שלשום (ב'), מספיק היה להתבונן במופע המביך של נציגי המדינה במהלך הדיון באולם בית הדין הארצי לעבודה.

שואל השופט יגאל פליטמן את עו"ד יעל בר-לב מטעם המדינה: איך קרה שממשלת ישראל החליטה להתעלם ממשא-ומתן שנמשך שנתיים בהובלת הממונה על התקציבים במשרד האוצר, למרות שגובשה טיוטת הסכם להקמת נמל פרטי אחד עם ועד עובדים מאוחד.

וכך עונה לו נציגת המדינה: "מי שמקיים משא-ומתן במדינת ישראל לגבי תנאי העובדים זה הממונה על השכר, זה תפקידו, וזו סמכותו".

במילים אחרות, הנציגה הרשמית של מדינת ישראל אומרת בלי למצמץ שבמשך שנתיים התנהל משא-ומתן פיקטיבי. היא אומרת שהממונה על התקציבים במשרד האוצר, שכל בר-דעת יודע שהוא אחד האנשים החזקים במדינה, האיש שמנהל בפועל את משרדי הממשלה, הוא לא יותר מפקיד חסר סמכות שגיבש טיוטת הסכם כמעט משיעמום.

היא לא מהססת לומר את זה בשעה שמי שלוחש על אוזנה במהלך הדיון, מעביר לה פתקים ובהמשך מדבר כריבון וכנציגה הרשמי והמוסמך של מדינת ישראל, הוא לא אחר מאשר, תחזיקו חזק: שאול מרידור, סגן הממונה על התקציבים. לא הממונה על השכר, חלילה, לא נציג משרד התחבורה ואפילו לא הכלב צ'אבי של שר התחבורה ישראל כץ, אף שהוא אולי היחידי שנחשב חזק יותר מהממונה על התקציבים, בעולמו הווירטואלי של השר.

2. הממשלה רוצה שביתה

ממשלת ישראל, יהיו סיבותיה אשר יהיו, רוצה שביתה בנמלים. השופטים הבינו את זה בין השורות במהלך הדיון, והם הבינו את זה בצורה חדה וברורה במהלך ההיוועצות הסגורה שהתקיימה שעתיים לפני הקראת ההחלטה בלשכתו של סגן נשיאת בית הדין, יגאל פליטמן.

עו"ד בר-לב, שמייצגת את המדינה, חשפה בפני השופט כי לפני הדיון התקיימה ישיבה מיוחדת בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד ושר התחבורה ישראל כץ, שבה הבהירו השלושה כי אין לקבל שום הקפאה של המכרזים להקמת נמלים - לא לחודש ולא ליום אחד. יהיה המחיר אשר יהיה, זו ההנחיה. עדיפה שביתה על פני הקפאה.

"המכרזים פורסמו ב-3 ביולי ואנחנו עדיין ביולי", עקץ פליטמן במהלך הדיון, "להקפיא את המכרזים בחודש ימים זה נזק בלתי הפיך?". כן, ענתה נציגת המדינה, בלתי הפיך.

בשלב הזה פליטמן סירב לשמוע מפי עו"ד שי תקן, שמייצג את ההסתדרות, את שלל ההגיגים השונים שנאמרו על-ידי השר כץ ושר הכלכלה נפתלי בנט. הוא עצר אותו רגע לפני שהזכיר שבנט ביקש להזמין מדביר. נגד נמלים כמובן. פליטמן לא צריך היה לשמוע את זה שוב, הוא הבין עם מי יש לו עסק.

3. מי צריך עובדות

דיוק בפרטים, איך נאמר בעדינות, זה לא הצד החזק של הממשלה. במסיבת העיתונאים החגיגית שכינסו השלישייה נתניהו-כץ-לפיד בתחילת החודש, הציבור התבשר כי בתוך 5 שנים ייבנו כאן שני נמלים חדשים. בדיון שהתקיים שלשום, לעומת זאת, הודו נציגי המדינה כי מדובר ב-7-8 שנים לפחות.

זה לא הכול: נציגי המדינה ובפרט משרד האוצר שבו והצהירו שלשום כי הקפאה של המכרזים תביא לנזק בלתי הפיך. והנה מה שאמר שר האוצר לפיד באותה מסיבת עיתונאים מפורסמת: "יש שסתום ביטחון, צריך לבדוק שזה לא מכביד על תקציב המדינה. אחרי זמן מה, אפשר להקפיא את אחד המכרזים". רגע, רגע, התבלבלנו. כן אפשר להקפיא? למרות שזה יביא לנזק ב-ל-ת-י ה-פ-י-ך?

גם השר כץ לא בדיוק מדייק. שלשום הוא כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "נמשיך לקדם את הרפורמה שאותה הובלתי במשך 4 השנים האחרונות". בפועל, המסמכים שהוגשו לבית הדין מעידים כי אגף התקציבים באוצר הוא שהוביל את הרפורמה בנמלים והוא שגיבש טיוטת הסכם מול ההסתדרות כבר לפני חצי שנה. ואולי זו בעצם הסיבה שכץ השליך את הטיוטה ההיא לים והכריז על רפורמה חדשה? אגו? לא, לא יכול להיות.

4. מסע ההסתה נמשך

במשרדי התחבורה לא חיכו שלשום להחלטת השופטים, וכבר שעה לפני שהוקראה החלו (שוב) את מסע הדה-לגיטימציה לבית הדין הארצי לעבודה. גורמים שונים האשימו את השופטים במתקפה נגד נציגת המדינה. הם טענו כי בית הדין שב והוכיח כי הוא דואג לעובדים בלבד, ובעיקר ניסו ליצור את הרושם כאילו הפסיקה שניתנה שלשום היא לא פחות משערורייתית וחסרת תקדים.

בפועל, לא היה בפסיקה הזו דבר וחצי דבר חדש: בתי הדין הקפיאו בעבר מהלכים חד-צדדיים של הממשלה בתחום העבודה לרבות הצעות חקיקה, לצורך מיצוי משא-ומתן בתום-לב.

הפסיקה שניתנה שלשום מאוזנת ובעיקר אחראית: מצד אחד הקפאה של חודש בלבד (לא 3 כפי שביקשו בהסתדרות) של המכרזים, ומצד אחר מניעת שביתה שעלולה הייתה להסב נזק במאות מיליוני שקלים.

מי שמתיימר לדבר על טובת המשק ועל חשש מ"נזק בלתי הפיך", אמור להיות מרוצה מהפסיקה הזאת, כפי שהתעשיינים מרוצים היום. אבל כששר התחבורה מטייל עם הכלב צ'אבי ומשחק עם כסף שאינו שלו, מה שנקרא "other people's money", אפשר להמשיך בתעמולה ולשרוף את המועדון.

כץ מבין שהבריונות שלו זוכה לפופולריות כל זמן שהיא מופנית נגד עובדי הנמלים המתוגמלים היטב, אז טובת המשק יכולה להמתין למען טובת האגו.