האם ההתמכרות הקשה ביותר שחווים בני הנוער בימינו היא ההתמכרות למסכים? בשאלה זו בדיוק תעסוק הרצאה של האנתרופולוג תמיר לאון, שתתקיים היום (30.7.13) בשעה 20:30 בבית ציוני אמריקה בתל-אביב.
ההרצאה, שתתקיים במרכז עינב, היא בחסות משרד OPEN.
לפי לאון, הפער התרבותי-דורי בין הורים לילדים בישראל בימינו הינו פער שהולך וגדל לעומת הדורות הקודמים. ההתמכרות הקשה ביותר של בני נוער בימינו הנה ההתמכרות למסכים - מסכי מחשב, מסכי טלוויזיה, מסכי טלפונים ניידים ומסכים של משחקי מחשב.
זמן הצפייה של נער ממוצע במסכים ביום אחד עולה בהרבה על הזמן הכולל של כל הפעילויות האחרות שלו. ויש לזה מחיר גבוה. החשיפה מוגברת למסכים משפיעה על שבירת הקבוצה החברתית ועידוד אינדיבידואליות ומיידיות, עם תרבות של "כאן ועכשיו", ללא יכולת לדחיית סיפוקים.
כמו כן, החשיפה וההתמכרות למסכים גורמת שטחיות, פאסיביות, חוסר גבולות, קושי בריכוז ונתקים (למשל נתק בהקשבה שנוצר עקב קבלה או משלוח של SMS במהלך שיעור או הרצאה) וחוסר הבנת המשוואה לפיה להתנהגות יש תוצאות.
התכנים העוברים במסכים בדרך-כלל מעודדים אלימות, תככנות, האדרת החיצוניות והיעדר ערכים. כך, למשל, ה"סלבס" שרואים בני הנוער הם יצירי פנטזיה מבחינה חיצונית ונעדרי כל עומק.
ההתמכרות למסכים גם גוררת התנהגויות שליליות אחרות. בני נוער, טוען לאון, שותים אלכוהול לא מתוך שיעמום אלא מתוך חוסר יכולת לדבר ללא שתייה. בעידן המסכים והמסרים המיידיים, אבדה לרבים מהם היכולת לתקשר זה עם זה.
יתרה מכך: החשיפה למסכים מייצרת תפיסת מציאות מעוותת אצל בני נוער, אשר מובילה לשיח אלים ומנוכר.
מה עושים? כדי לשנות את תפיסת המציאות הזו, צריך לתווך בין בני הנוער לבין המסכים. קיימת חשיבות עצומה לעשייה משותפת ולשפה משותפת של כל המבוגרים המקיפים את הנוער: הורים, אנשי חינוך, קהילה.
לא די בלהיות הורים מעורבים, עלינו גם להיות מתואמים עם הורים אחרים, עם מורים ועם מבוגרים משמעותיים נוספים בחיי ילדינו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
