משבר האשלג הוא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לכיל

"אין ספק שההתפתחויות האחרונות יובילו לפגיעה בתחום האשלג, המהווה גורם מרכזי בתיק המוצרים של החברה. התפתחויות אלה יחייבו את החברה להיערך במהירות למציאות החדשה בשוק ולמאבק מול החברות הבינלאומיות הגדולות בשוק זה. כיל תצטרך למתוח את כושר התחרות שלה, שספג בשנים האחרונות פגיעה על ידי ממשלת ישראל, כדי להמשיך ולהצליח בשוק זה. המשך הצלחתה של כיל תלוי במידה רבה ביכולתה לממש את הנכסים שהיא בנתה והשיגה בשנים האחרונות, כמו למשל, מערך לקוחות בינלאומי נאמן, לצד גמישות לוגיסטית ויכולת שיווק מהירה. כיל הפכה בשנים האחרונות לחברה שתורמת לאינטרס הציבורי יותר מכל חברה אחרת, בין היתר, בשל היותה המקור לכחמישית מכל הפעילות הכלכלית בנגב (!), היותה המעסיק הגדול ביותר בנגב והיצואן השני בגודלו בישראל. פגיעה ממשית ברווחיות החברה עלולה להשפיע באופן שלילי גם על תרומתה של כיל לאינטרס הציבורי. פגיעה שכזאת בוודאי תצמצם את תקבולי המדינה מכיל, שעמדו בשנת 2012 על 1.2 מיליארד שקלים - יותר מכל חברה אחרת בישראל".

1. נעז להיות ציניים ונאמר: משבר קרטל האשלג העולמי הוא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לכיל בכל הנוגע ליחסיה עם הרגולציה, המיסוי ויחסי הציבור שלה בישראל. החברה, בעליה, יועציה ושליחיה הולכים לסחוט את הלימון הזה עד הטיפה האחרונה שלו. בשעה אחת הפכו אתמול כיל ועידן עופר, בעל השליטה, ל"מסכנים" של השכונה, אלה שהכל חייבים להתגייס ולעזור להם. ובכל זאת, נתון אחד לתשומת הלב: באמצע שנות ה-90, כששאול אייזנברג רכש את השליטה בכיל, עמד מחיר טון אשלג על 80 דולר. מאז, ובעיקר בעשור האחרון, המריא המחיר, ועמו רווחי החברה, והגיע בחודשים האחרונים ל-450-400 דולר לטון.

עם פירוק קרטל האשלג של רוסיה-בלארוס, הודיע אתמול תאגיד אורלקלי, על שם המכרות ברכס הרי אורל הרוסים, כי הוא בוחר להעדיף לעבוד במלוא כושר הייצור שלו, למכור יותר אשלג ולספוג את המחיר הנמוך יחסית של 350 דולר לטון. (כושר היצור של אורלקלי מוערך ב-13 מיליון טון בשנה, עד היום מכרה 10 מיליון טון בשנה והחזיקה כ-19% מהשוק העולמי). האם המלחמות שנפתחו אתמול עשויות/עלולות להפיל את המחיר לכיוון 300 דולר ופחות לטון? נכון לעכשיו, זה נשמע התאבדותי. עם זאת, תאגידי הקרטל הגדולים ברוסיה, בלארוס וקנדה, צברו מספיק שומנים לספוג הפסדים ולהיכנס למלחמה אם יאמינו שזה יבטיח להם שימור שליטה עולמית. ובכלל, הרי במלחמה כמו במלחמה, יודעים איך נכנסים, לא איך מתגלגלים הלאה. הסיכוי ששני התאגידים הקנדיים, פוטאש ומוזאיק, שמניותיהן נסחרות בוול סטריט, יהיו מוכנים לשבור את כל הכלים ולסכן את שווים ועתידם נחשב, נכון להיום, לא סביר.

בקרטל הסובייטי לשעבר זה כבר סיפור לגמרי אחר. אורלקלי הרוסית, התאגיד הגדול בעולם בחלקו היחסי בשוק, נשלט על ידי ממשלה בראשות הנשיא ולדימיר פוטין בעל שאיפות כלכליות-ריכוזיות ענקיות, בנפט, בגז טבעי ומסתבר שגם באשלג. השותף השני של הקרטל לשעבר, בלארוסקלי, נשלט על ידי אלכסנדר לוקשנקו, הנשיא הכל יכול מאז 1994, המכונה על ידי המערב כ"דיקטטור האחרון באירופה" (לוקשנקו קיבל בארץ תשומת לב גדולה באמצע השנה שעברה כאשר "אירח" את ראש המוסד לשעבר מאיר דגן בהשתלת כבד שבוצעה בבית חולים מקומי). לוקשנקו שאפתן וריכוזי לפחות כמו פוטין, הוא מקבל את ההחלטות הגדולות, הפוליטיות והעולמיות, גם בבלארוסקלי. יש לציין, כי כבר ב-1996 נחתמה אמנת "איחוד רוסיה-בלארוס", שלוותה בזמנו ברעיונות של איחוד המדינות ומטבע משותף. אלא שמאז האיחוד מקרטע. מדי פעם ממשיכים המנהיגים להיפגש ומצהירים הצהרות, אבל בפועל רוב הפרויקטים המשותפים שתוכננו, בכלל זה באנרגיה, סחר ומחצבים - מוקפאים.

כמה פוליטיקה, אגו ואינטרסים הנוגעים לפוטין וללוקשנקו יש בפירוק הקרטל הרוסי, ומה זה אומר לגבי עתיד הסחר העולמי באשלג - כרגע ממש לא ברור. עיון בדברים שנכתבים באתרי חדשות עולמיים מעלה הערכה, כי שתי חברות הקרטל הסובייטי לשעבר, אורלקלי ובלארוסקלי, הולכות לחתוך אצבעות זו לזו, וכל אחת מהן, בנפרד, לחברות האשלג האחרות בעולם: בגרמניה, בספרד, בישראל וכמובן קרטל שתי הקנדיות, פוטאש ומוזאיק, שיחזירו מלחמה שערה וינסו גם הן להשתלט על יותר ויותר חלקים בשווקים העולמיים. וכל הזמן יש חשד, בעיקר בשל דמותם, אופי מנהיגותם והמטרות הכלכליות של שני המנהיגים, פוטין ולוקשנקו, כשברקע קורה, או סוכם שיקרה, משהו אחר, שכרגע לא ידוע, לא ברור, ובכלל לא בטוח שהוא קיים.

2. מה יקרה בחלקת אלוהים הקטנה שלנו, בים המלח, כיל, החברה לישראל - קצת יותר ברור. סחרור המערכות העולמי ינוצל כדי לנטרל ולחסל את הדיונים בבוררות המתמשכת על חישוב התמלוגים שכיל חייבת להעביר למדינה. אולי הוא יתקדם גם לדרישה (שצפויה להגיע מעובדי כיל שקיצוץ המחירים העולמי עלול להגיע לדרישה להפחית בשכרם או לפיטורם), לפתיחת דיון מחודש על גובה התמלוגים, שהועלה לפני כשנה ל-10% עבור מכירות שמעל 1.5 טון בשנה, אולי גם על ההתחייבות שחתמה למימון מרבית עלות קציר המלח בים המלח. מה שעוד צפוי לעלות, במישרין או בעקיפין, הוא הוצאת מפעלי כיל מדיוני ועדת ששינסקי 2 (יש לציין כי המלצות הוועדה צפויות רק בסוף 2014, והן המלצות על עקרונות שיתוף המדינה בנכסיה. לכן להוציא את כיל מהדיונים, בטענה לבוקה ומבולקה בעולם האשלג, תהיה טעות קשה שנובעת מהיסטריה של ממשלה). כמו כן, צפויה כיל-החברה לישראל לדרוש, כמובן באמצעות העובדים והלובי בכנסת, לחזור לימי הסיוע המסיבי במימון השקעות, שהתקיים עד לחקיקת חוק עידוד השקעות הון החדש, וכמובן וזו תהיה הפואנטה הגדולה: לדרוש מהמדינה לחתום כבר עכשיו על חידוש הזיכיון לפעילות בים המלח שמסתיים ב-2030, וזאת מבלי לשנות את התנאים הקבועים בזיכיון הנוכחי, אלא אם זה לטובת החברה ובעלי השליטה בה.

3. הודעת הגורם הממשלתי הבכיר מהיום (ראו ידיעה בעמוד זה) על אפשרות לחדש את הדיונים על מכירה או מיזוג עם פוטאש הוא שליפה היסטרית מהמותן - בדיוק כמו ההצהרה של שר האוצר יאיר לפיד מאמצע אפריל השנה שיתנגד למיזוג. עכשיו? החלטות באמצע המערבולת? בשוק מתמוטט ובלתי צפוי? באגורה וחצי? לפחות תחכו עד שהמצב יתייצב.

 תחזית הביקוש העולמית לאשלג

 השוק הריכוזי של מפיקות האשלג בעולם