הגדול מכולם

"ג'ון לנון בהופעה בניו-יורק", יום ב' 21:30, ערוץ 1

לפעמים נדמה שהשיר "אימג'ן" לבדו הוא הוכחה לגדולתו. לכאורה, עוד שיר נאיבי של מי שלא עיכל ששנות ה-60 תמו. למעשה, הטלת ספק בכל המוסדות שמסדירים את חיי רוב בני האדם: המדינה, הדת, אפילו אלוהים עצמו. חזון אוטופי שמציג את האלטרנטיבות שבחרנו לנו באור מטופש כל-כך. 43 שנים אחרי פירוק הלהקה ששינתה את המוזיקה, 30 שנים אחרי הירצחו - ולנון מוסיף להיות אחד המוזיקאים המשפיעים בעולם, גם בעידן שבו לג'סטין ביבר יש פי שניים עוקבים בטוויטר מאשר לברק אובמה (מה היה אקסהיביציוניסט כלנון עושה עם כלים כטוויטר ואינסטגרם - אפשר רק לדמיין). באופן די מוזר, ההופעה הזאת מ-1972 במדיסון סקוור גארדן, היא היחידה של לנון בניו-יורק אי פעם (לא כולל סיבובי הופעות עם הביטלס, שגם הם הסתיימו, לפי החלטת הלהקה ב-1966). ניתן לראות בה את לנון הסוער, המיטלטל בין תקווה לייאוש, בין פיכחון לערפול חושים, מעט לפני שיחל את הפרק השלו ביותר בחייו, שהיה גם לפרק האחרון.

לטמטום אין עדה

"כלוב הזהב" משיגה רייטינג כפול מ"פנים אמיתיות"

אתמול התברר כי ביום חמישי האחרון, השיג "כלוב הזהב", שעשועון שבכל מקום אחר בעולם היה משודר, לכל המאוחר, ב-19:00, רייטינג כפול מאשר פרק הפתיחה של המסמך המעניין של אמנון לוי שעוסק בשד העדתי. בערך 24% רייטינג מול 12%. אז יכול להיות באמת שיש עדיין פער עדתי, מה שכן יש פער מפחיד ממנו שהולך ומתעצם בקרבנו, בין צופים מעורבים ומתעניינים, לבין...תשלימו לבד.