איגוד הכדורסל קורא לך!

איתן רוב אמר תודה, שם את המפתחות, והודיע שאחרי 20 שנה באיגוד הכדורסל (בהן כיהן כגזבר, יו"ר ועדה מקצועית, חבר הנהלה, חבר נשיאות) הוא מתקשה לתמרן במקביל להתחייבויות העסקיות הפרטיות שלו. "אני עושה זאת בלב כבד ובצער רב", כתב רוב שיוכל להתפנות עכשיו בפול-טיים לתפקידו כמנכ"ל קבוצת ניסקו-ארדן.

רוב תמיד עסק במקביל לאיגוד הכדורסל בדברים אחרים. הוא היה מנהל רשות המסים, וגם את התפקיד הנוכחי בניסקו עשה במקביל לישיבה בהנהלה ובנשיאות של איגוד הכדורסל. הוא לא שונה מאנשים אחרים שנהנו לתרום מזמנם ומיכולתם לספורט הישראלי. רק שבזמן האחרון דברים קצת משתנים. את האוויר המשכר של הישיבה בהתנדבות בראש אותם גופים מחליף אוויר רווי זפת, טינופים, והדלפות של פרוטוקולים שלא משאירים הרבה מקום לדמיון ולכבוד. נחשפות קופות שרצים לכל אחד, לא רק למי שרוצה להיות נגיד בנק ישראל. מבקר המדינה, רשם העמותות, דרישות לחקירות משטרה, גורמי אופוזיציה שדואגים לרפד עיתונאים בחומרים עסיסיים על היושבים באיגוד הכדורסל, בוועד האולימפי, באיגוד הג'ודו, בהתעמלות ובאתלטיקה. כל אחד שעוזב או נאלץ להגיב על דו"ח כספי חמור כזה או אחר מפיל את הבניין על יושביו, מגלגל את האחריות הלאה וחושף מחדלים וסיפורים אצל חבר הנהלה אחר. אם אותי דפקו, אז שימות העולם.

מאז פרש אבנר קופל מתפקיד יו"ר איגוד הכדורסל, הופנו לא מעט חיצים לכיוונו של רוב שזכה לכינוי "המושך בחוטים". בימים האחרונים הוא נאלץ להתמודד עם דרישה לפתוח חקירת משטרה על משפט שלכאורה אמר על צביקה ליבר, חבר הנהלה אחר באיגוד הכדורסל (אמירה שרוב הכחיש בכלי התקשורת). וגם קופל יורה לאחרונה לכל הכיוונים וסוגר חשבון עם רוב על דברים שקרו בתקופתו של קופל כיו"ר.

התוצאה: יותר ויותר אנשים עושים את הדרך ההפוכה. מבינים שזה לא כדאי להם. כל אחד מסביר שכרגע זה לא מסתדר לו. אצל רוב הטיעון הרשמי הוא ש"לאחרונה גברו עיסוקיי שמחוץ לכדורסל באופן שאינו מאפשר לי להקדיש את הזמן". קופל, שהתפטר מתפקיד יו"ר איגוד הכדורסל בדיוק בזמן שהחלו לצאת דוחות של מבקר הפנים שבהם הוא כיכב, טען ש"באתי בכלל בהתנדבות אבל לא נתנו לי לעבוד, אז אם ככה עדיף ללכת".

קופל עזב אחרי שמונה חודשים בתפקיד שפעם אנשים היו מוכנים להרוג כדי לקבל אותו. מאז שעזב, אף אחד לא מעז להציע את עצמו לתפקיד יו"ר איגוד הכדורסל. הסיכוי שמישהו יסכים להתמנות באווירה הזאת הוא קלוש. חברי ההנהלה אחרים מלבד איתן רוב עוברים טיפול בשעווה קרה - דני קליין וסיפור סוכנות הביטוח "געש" שבה הוא שותף וזכתה במכרז ששווה מאות אלפי שקלים לבטח את שחקני הנבחרת; משה קליסקי שאיגוד הכדורסל דאג לבצע עבודות הדפסה בעשרות אלפי שקלים בבית הדפוס של בנו (אורי קליסקי). הטינופים הללו לא באים מתוך איזה רצון חדש לנקות את השורות והאורוות. אף אחד כמעט לא בא בידיים נקיות עם איזשהו רצון אמיתי לעשות לטובת הכדורסל. לכולם יש אינטרסים. לכולם יש חשבונות ישנים ואויבים. וכולם יודעים שמהיום הראשון שלהם בתפקיד יתהפך שעון החול שיביא להדחתם או במקרה הטוב רק יצליח לטנף אותם.

זה לא נגמר רק באיגוד הכדורסל. רק לפני חצי שנה התברר שאפילו על אחד משני התפקידים הכי נחשקים בספורט הישראלי אין קופצים: זאב ביילסקי הסיר את מועמדותו לתפקיד יו"ר הוועד האולימפי אחרי סיבוב הבחירות הראשון אחרי שהבין שטוב לא ייצא לו. "כשראיתי את ההתדיינות, את ההכפשות בעיתונים...", הסביר ביילסקי בראיון לתוכנית הספורט ב-103 FM מדוע החליט לרדת מזה.

***

לא בטוח שההתקפלות של אותם אנשי מרכזים מתפקידם הציבורי בספורט היא בשורה מרה עבור הספורט. השטח הולך ומתנקה. הרי שנים שחיכינו לגילויים ולנפילות של הממותות הפוליטיות. רק שבשלב מסוים מישהו צריך לשאול את עצמו לאן הולכים מכאן. עכשיו, כשהכל כבר הוחרב עד היסוד ופעולות ההריסה הצליחו מעל ומעבר, איך ממשיכים הלאה. איזה בנאדם נורמלי יסכים לקחת על עצמו ג'וב תחת אווירת הסכינאות הזאת? (אגב, שם אחד שבכל זאת עלה ביממה האחרונים על השולחן כאופציה ליו"ר איגוד הכדורסל הוא ראלב מג'אדלה).

ויותר גרוע: האם מישהו במערכות הקיימות זוכר בכלל איך מייצרים פעולה חיובית אמיתית, נטולת אינטרסים, לטובת הספורט והספורטאים?