כדי להבין את משמעות הודעתה של פרקליטות המדינה מיום שני, צריך לצלול מעט אל נבכי סדרי הדיון בעתירות לבג"ץ. כמעט כל עתירה שמוגשת מועברת לתגובת המשיבים לעתירה - ברוב מוחלט של הפעמים מדובר בפרקליטות המדינה המייצגת את משרדי הממשלה ורשויות השלטון.
אלא שרק בחלק קטן מהעתירות מחליטים השופטים לאחר הדיון להוציא צו על-תנאי שמשמעו היפוך הנטל: השופטים כאילו אומרים לנציגי המדינה: טענות העותרים שכנעו אותנו, כעת עליכם לשכנע אותנו, בתצהיר חתום על-ידי בעלי התפקידים הרלוונטיים בממשלה, מדוע נימנע מלקבל את העתירה.
הוצאת צו על-תנאי איננה מבטיחה כמובן שהעתירה תתקבל בסופו של דבר, אבל היא מסמנת חציית קו מנטלי משמעותי בתודעתם של השופטים.
לפעמים אין צורך לנבור לעומק כדי לגלות שהשופטים חצו את אותו קו מנטלי. בפתח הדיון שהתקיים ביום חמישי האחרון בעתירות בעניין מכסת יצוא הגז, הודיע ראש ההרכב, נשיא בג"ץ אשר גרוניס, כי נוכח חשיבותו וכובדו של הנושא, הוא מציע להרחיב את הרכב השופטים, ובנוסף מציע לצדדים לקיים את הדיון כאילו הוצא צו על-תנאי. המדינה הביעה הסתייגות מהרחבת ההרכב וביקשה זמן נוסף להשיב בנוגע לעמדתה בעניין ראיית הדיון כאילו הוצא צו על-תנאי.
הרציונל העומד בבסיס עמדת המדינה הוא הרצון לסיים בהקדם האפשרי את הדיון בעתירות. השופטים אמנם דחו את בקשת העותרים להוציא צו ביניים - צו המונע מהממשלה ומחברות הגז ליישם את החלטת הממשלה ולהמשיך בפיתוח מאגרי הגז - ואולם, לכל הצדדים ברור שעד שתתקבל הכרעת בג"ץ, חברות הגז אינן יכולות להתעלם מהאפשרות שהיא תתקבל, ולכן המצב הנוכחי מצריך פתרון דחוף.
בדרך-כלל הימנעות של בג"ץ מלהוציא צו על-תנאי פירושה שהעתירה תידחה מיד, בלא צורך בשלב נוסף.
עם העמדה הזו הגיעה הפרקליטות לדיון ביום חמישי. מן הסתם העריך נציג הפרקליטות, עו"ד ענר הלמן, כי אם לא יוצא צו שכזה דחיית העתירות תהיה מהירה יותר. משהו בעמדה זו השתנה לאחר הדיון שהתקיים בפרקליטות לאחר מכן.
רצונם של השופטים להרחיב את ההרכב - עניין שבגינו, אגב, לא נדרשת הסכמת הצדדים והוא נתון כל כולו בסמכות ההרכב הדן בעתירות - מסמל שכאן לא מדובר בעתירות שבג"ץ ימהר לסלק מעל פניו. אילו היה מדובר בעניין חוקתי עיוני בלבד, אפשר שגרוניס ועמיתיו לא היו ממהרים לצלול לתוכו.
אלא, שכאן לא מדובר בעניין אקדמי, אלא בהחלטה שמשמעותה הכלכלית היא כבדת משקל. השאלה האם חוק הגז הישן יכול לשאת על כתפיו את החלטת הממשלה בנושא מכסת היצוא איננה נקייה מספקות, בעיקר נוכח חוות-דעתו של המשנה ליועמ"ש, אבי ליכט. השופטים מכירים בכך שהעתירות הציבוריות בנושא זה מבוססות.
התהייה נותרת רק לגבי חברי הכנסת שהצטרפו לעתירות: אם הם מבקשים שיחוקק חוק במקום החלטת ממשלה, מדוע הם זקוקים לבג"ץ? מדוע אינם פשוט מחוקקים?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
