שקיעה נוגה

הנה זה התחיל. תהליך שקיעת הספינה מואץ יותר מתמיד, המים כבר חדרו לחדר המנועים, וכמתבקש בתרחישים כמו אלה, הגיע הרגע בו נשמעת הצעקה "כל אדם בשביל עצמו".

ישיבת מליאת רשות השידור האחרונה התנהלה תחת הפניית אצבע מאשימה כלפי הנהלת הרשות. מי שהצטרף, לראשונה מאז נכנס לתפקיד, למקהלת המאשימים הוא יו"ר רשות השידור אמיר גילת. אף פעם, אמר, לא היה מרוצה מתפקוד ההנהלה (ציטוט חופשי), אבל עד עתה לא הרגיש שזה נכון לתקוף אותה בפומבי. הוא ציפה לבואה של הרפורמה, והאמין שצריך הנהלה חזקה כדי שתנהל את הליך פרישת 700 עובדים מהרשות. עכשיו, כשאין יותר רפורמה, כבר אין צורך לחזק את ההנהלה. במילים אחרות, עכשיו נזכר גילת לומר את האמת. שלו.

אם אפשר לשאוב עידוד מהמתרחש ביממה האחרונה, הוא מכך שגילת מריח את הסוף. לזכותו ייאמר כי אין זו הפעם הראשונה שהשמיע אי-נחת מהתנהלות ההנהלה. לגנותו ייאמר כי עשה זאת באופן רפה ולא משכנע. הגיע היום בו גם ברשות השידור מבינים - במליאה, בהנהלה, במסדרונות - שהם האנשים שנדפקו במשמרת שבה יכבו את האור.

יחסים מרים

מתחים בין יו"ר למנכ"ל, היו חלק מהשגרה ברשות השידור מאז קומה. המבנה הסבוך שבו לא ברור היכן נגמרת סמכותו של זה ומתחילה של האחר, כופה עליהם יחסים מרים. בין כל אלה מתערבבות פוליטיקה וזרועות ממשלתיות שמסבכות את העניינים. גם בין אמיר גילת ויוני בן-מנחם אין אלא זוהר - ושמו בנימין נתניהו. היריבות בין השניים, שעולה שלב עם בוא הקץ, מסמנת יותר מכל את הסתלקותה של ההשגחה הגדולה ביותר של רשות השידור וראשיה בשנים האחרונות - ראש הממשלה.

נתניהו רצה למנות לתפקיד היו"ר את אמיר גילת, ואף הזיז לצורך העניין את השר הממונה יולי אדלשטיין, ורצה למנות לתפקיד המנכ"ל את יוני בן-מנחם. גורמים בסביבות ההנהלה הזכירו לנו היום כי גילת עצמו ישב בוועדת האיתור שהמליצה על בן-מנחם לתפקיד. אבל אותם גורמים לא צריכים להזיע בשכנועים.

השיח השתנה, היום כבר לא מתכוונים להדיח אף אחד, חלפו ימי ג'ו בראל. היום יש הכשר כמעט מלא לסגור הרמטית את רשות השידור. וכשזה יקרה, אף אחד כבר לא יזכור מי היה המנכ"ל או היו"ר האחרון. גילת ובן-מנחם קרובים לסיום תפקידם ההיסטורי. חשבונו של ראש הממשלה אתם, היה אשר היה, אופס.

נתניהו לא עונה

שתיקתו של ראש הממשלה לא בהכרח מעידה על הסכמתו לסגירת הרשות. אבל היא בהחלט לא מעידה על התנגדותו. זה צפוי להיות מהלך הדגל של גלעד ארדן בקדנציה הזו שלו, המהלך שיגרום לשר שיבוא אחריו להתמודד עם שאלות כמו "תודה שאתה מנסה להיות ארדן". אבל המהלך הזה לא יגיע להבשלה ללא גיבוי מלמעלה.

נתניהו (שמלשכתו לא הגיבו לשאלות בעניין) מבין כי אין כל מנדט יותר להמשך קיומה של רשות השידור כפי שהיא היום. הציבור מתעב אותה, היועצים המשפטיים חיים בשלום עם סגירתה, וגם ככה אין באמת השפעה בשליטה בה. גם אם יוזזו ראשיה, דבר לא ישתנה. נתניהו יודע זאת, לכן הוא גם הפסיק לענות לטלפונים של ראשיה המוטרדים של רשות השידור.

גם גילת וגם בן-מנחם יכולים להיות רגועים. נראה שהספינה תטבע, כך או אחרת, וכדאי שבמקום להתקוטט יעשו דרכם אל סירת ההצלה ויחלקו אותה עם מצפונם.

השאלה היחידה היא האם דוחות מבקר המדינה, הבג"צים והתלונות לנציבות, שיישארו אחרי השקיעה למצולות, לא יטביעו גם אותה.