האישה החזקה במיקרוסופט מו"פ שתגרום לכם ללבוש מחשב בעתיד

בסדרת הטלוויזיה "מראה שחורה" ובסדרת היוטיוב "H פלוס" הפכו טכנולוגיות לבישות לתסריט אפל, שמתעד את כל הזיכרונות שלך. במציאות כבר נמצאים איתנו מוצרי המחשוב הלביש הראשונים, ובהם משקפי הגלאס של גוגל והשעונים החכמים. בזמן שרוב בני האדם מתלבטים אם החידושים הללו כאן רק לתקופה קצרה, או שהם ייצמדו לגופנו באופן קבוע, ד"ר ג'ינט ווינג, סגנית נשיא תאגידית במיקרוסופט מחקר ופיתוח, כבר עובדת על פיתוח המוצר הבא. לדבריה, אין מעצור טכנולוגי שימנע מאיתנו לשתול בגוף מחשב.

"אני חושבת שהחברה צריכה לערוך שיחות על מה מקובל, ואלה שיחות שיתקיימו כל הזמן, כי ההתקדמות הטכנולוגית לא עוצרת, ואי אפשר לעצור אותה. זו רק שאלה של זמן עד שיפתחו מוצרים שיהיו מספיק נוחים", אומרת האישה החזקה במיקרוסופט מו"פ. "כבר היום אנחנו רואים אנשים יושבים בארוחת ערב עם הסמארטפון שלהם, במקום לדבר אחד עם השני. השימוש במוצרי מחשוב לביש יגבר כאשר חלקם ישמשו למידע כללי, וחלקם לניטור נתונים על המשתמש".

המחשוב הלביש הוא מהנושאים המסעירים ביותר בעולם הטכנולוגיה. מוצרים כמו UP של Jawbone מאפשרים מעקב אחר איכות השינה והקלוריות שנשרפות כל יום, בעזרת צמיד אופנתי שעונדים על היד. "הניחוש שלי הוא שמוצרים מהסוג הזה יצליחו קודם כל בתחום הבריאות. ספורטאים, למשל, ילבשו בגד שבודק את כל הנתונים הפיזיולוגיים. אחר כך זה יהפוך לדבר שמשתמשים בו בשגרה. תחום אחר שבו מחשבים לבישים יכולים להצליח הוא שיפור החיים של מבוגרים ושל חולים כרוניים. ישתילו להם מיני-מחשב בתוך הגוף, וההיסטוריה הרפואית תלך איתם לכל מקום".

ב-2012 השקיעה מיקרוסופט 9 מיליארד דולר במחקר ופיתוח - ודורגה במקום החמישי מבין כל החברות בעולם שמשקיעות במו"פ. מדי כמה חודשים נוהגת החברה לשחרר לרשת סרטונים המציגים את החזון שלה לעתיד הטכנולוגי, בין אם מדובר במשקפי ראייה המתרגמים שפות שונות תוך כדי שיחה, או מסכים גמישים הנמצאים בכל מקום, על חלון המכונית או על המקרר. מיקרוסופט הציגה גם נייר עדין וגמיש כמו עיתון, המציג טקסט, סרטונים ותמונות, כאשר אפשר לקפל אותו ולקבל עדכונים על חדשות בזמן אמת. המסך העתידי של מיקרוסופט יופיע גם על כוס הקפה, ויציג לא רק את הטמפרטורה של השתייה החמה, אלא גם כמה קפאין אדם צריך לשתות בשביל להיות מספיק עירני.

מיקרוסופט עובדת גם על פיתוחם של מסכי וידיאו גדולים שיותקנו בכיתות בית ספר, ויאפשרו לתלמידים לראות ילדים מבתי ספר אחרים בעולם, שאיתם יוכלו לדבר ולקבל תרגום בזמן אמת של השפה. פיתוח עתידי אחר הוא כרטיס טיסה אלקטרוני שלא רק יציג את מספר המושב ושער הטיסה, אלא גם יראה בזמן אמת את שעת הנחיתה המדויקת, כמה זמן המתנה יש בביקורת הגבולות ומה מיקום חניית המטוס בשדה.

"אנחנו לא יודעים איך המוצרים האלו ייראו בתוצר הסופי שלהם, הטכנולוגיה יכולה להיות בתוך הבגד או על האוזן", אומרת ווינג, "אבל בלתי נמנע שהם יהפכו למציאות".

גברת הדרקון

ווינג, ממוצא סיני, גדלה בניו יורק. יש לה חגורה שחורה דן 4 באמנות הלחימה טאנג סו דו, וחבריה מכנים אותה "גברת הדרקון" בשל התרגילים שהיא מבצעת. "באמנויות לחימה אתה יכול להכות, לצרוח - והכול לגיטימי. בלי זה הייתי משתגעת". כבר בגיל צעיר הכינה עצמה לקריירה. "מאז שהייתי בת 4 רציתי ללמד. לא ידעתי מה, רק ידעתי שאני רוצה לעשות את זה. כשגדלתי אהבתי מתמטיקה, והבנתי שאני רוצה לעשות משהו בתחום ההנדסה, וזה הוביל אותי בסוף לתואר במדעי המחשב. במהלך התואר החלטתי שאני רוצה להיות פרופסור".

- מי הדמות שהשפיעה על הקריירה שלך?

"את ההחלטות הקשות בקריירה אני מייחסת לאבא שלי. הוא היה פרופסור להנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת קולומביה לפני שפרש לגמלאות, והיווה מודל חיקוי עבורי. הוא עבד קשה מאוד, ואני חושבת שגם אני עבדתי קשה מאוד. כשהייתי בתיכון, ישבנו אחרי ארוחת הערב ודיברנו על התפקיד שלו, שלא ממש הבנתי מה הוא אומר עד אז. שאלתי אותו: 'מה זה אומר, לדעת הנדסה?'.

"עד אז לא ממש נחשפתי להנדסה, אלא למקצועות כמו מתמטיקה, כימיה וביולוגיה. אז הוא הסביר לי שמדובר במקצוע שמאפשר להשליך את המתמטיקה על פתרון בעיות. זה מצא חן בעיניי, והחלטתי ללמוד במקום שחזק בהנדסה. ככה הגעתי ל-MIT.

"באותה תקופה (תחילת שנות ה-80) מדעי המחשב היו דבר חדש, ולא היו הרבה ספרים מכיוון שעדיין לא גילו את התחום. אני זוכרת שיחת טלפון עם אבי בשנת הלימודים הראשונה שלי, שבה החלטתי לעבור מהנדסה למדעי המחשב. שאלתי אותו אם הוא חושב שמדעי המחשב זה משהו שיחלוף, או שהוא ימשיך להיות קיים גם בשנים הבאות. הוא ענה: 'אל תדאגי'. החלפתי מקצוע, ולא הבטתי לאחור".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי