כשחמותי שאלה על נוחי דנקנר

מה כל-כך משך אותנו בסיפור עלייתה ונפילתה של אי.די.בי

ביום שחמותי - שהקשר בינה לבין שוק ההון מקרי בלבד - התחילה לשאול אותי בתדירות הולכת וגוברת במבט מודאג "מה יהיה הסוף עם דנקנר", כאילו מדובר באיום האיראני, הבנתי כי סיפורו של הטייקון (לשעבר) נוחי דנקנר חרג ממדורי הכלכלה ושוקי ההון והיגר לזירת האקטואליה.

איגרות-החוב של חברת אי.די.בי אחזקות נסחרות זה תקופה ארוכה במחירים המשקפים כרבע מערכן הנקוב, והחברה עצמה הוגדרה לא מזמן כ"פגר" על-ידי אחד מנציגות מחזיקי איגרות-החוב של החברה.

תשואות איגרות-החוב של החברה-הבת אי.די.בי פיתוח מצביעות גם הן על צורך לבצע תספורת חוב לא מבוטלת. תיק ההשקעות של הציבור משוערך רובו ככולו במחירי שוק, ולפיכך רוב הנזק שבקריסת אי.די.בי אחזקות ובתספורת הצפויה בחברת אי.די.בי פיתוח כבר מגולמים זה תקופה בשוויו הנוכחי של תיק ההשקעות של הציבור.

האיום, שלפיו עשרות-אלפי עובדי החברות-הבנות בקבוצת אי.די.בי עלולים לאבד את פרנסתם ביום שדנקנר יאבד שליטתו בחברה, מוגזם אף הוא במקרה הטוב ומנופח באופן מניפולטיבי במקרה הפחות טוב.

עתידם התעסוקתי של עובדי שופרסל, סלקום, כלל ביטוח ועוד, תלוי באופן מינורי בדמותו של בעל השליטה בפירמידה העסקית, והרבה יותר בסביבה העסקית שבה הן פועלות ובאסטרטגיה הניהולית שבה ינקטו הנהלות החברות האלה. לפיכך, אין לתלות באיום התעסוקתי את ההתמכרות לכל בדל אינפורמציה חדש בסיפורה של קבוצת אי.די.בי.

אם כך הם פני הדברים, נשאלת השאלה - מדוע בכל-זאת חורגת תשומת-הלב הציבורית סביב הסדר החוב הצפוי בקבוצת אי.די.בי מפרופורציה, יחסית למשמעות הכלכלית העתידית של הסדר החוב בקונצרן על עתידו הפיננסי של הציבור הרחב?

התשובה בעיקרה אינה כלכלית, אלא נעוצה בעובדה כי דנקנר הוא סמל תרבות ישראלי. במדינה שבה תוכניות הריאליטי כבשו את לוחות השידורים של הערוצים המסחריים, וכוכבי ריאליטי הם כוכבי תרבות, עלילות עלייתו ונפילתו של נוחי דנקנר הן חומר-גלם לסרט שיכול להיות מועמד לאוסקר.

במרכז התסריט עומד בחור משכיל ויפה תואר, נצר למשפחת בעלי הון ישראלית, שהשכיל להשתלט על התאגיד הבולט במשק הישראלי באמצעות הלוואות, תחכום ותעוזה. בחור אשר במשך שנים שועי הארץ ביקשו את חברתו, עשה כותרות חיובית בתקשורת, נבחר ל"איש השנה" - נקלע לחובות ומצוי רגע לפני אובדן האימפריה העסקית שלו, תוך השארת נושיו מוכים וחבולים.

אולם סוף העלילה טרם נכתב, ותמיד יש סיכוי קלוש כי כמו בהוליווד האיש יחזור, כנגד כל הסיכויים וההספדים, להיות נוחי דנקנר הקוסם הפיננסי עטור התהילה.

מיקרו-קוסמוס של מחלת הריכוזיות

דנקנר נתפס במשך שנים כטייקון מספר אחת, אשר זרועות התמנון של התאגיד שבשליטתו חבקו את המשק במגוון רחב של נושאים. קבוצת אי.די.בי הייתה מיקרו-קוסמוס של מחלת הריכוזיות שבה חלה המשק. דנקנר אמנם לא המציא את השיטה הקלוקלת, אבל הוא שכלל אותה עד אשר שורה של טעויות עסקיות קשות ושינויים רגולטוריים אגרסיביים החריבו את הפירמידה שבשליטתו.

נוסף לסוגיות הכלכליות סיפור עלייתה ונפילתה של אי.די.בי מושך עניין רב גם בשל סוגיות נוספות בהן ממשל תאגידי רעוע שהתנהל לו שנים ארוכות מתחת לרדאר הציבורי; פיקוח רגולטורי אשר על אף עשרות תקנות שהוא מוציא אינו מצליח למנוע את קריסתו של הקונצרן מספר אחת בישראל, וכן סוגיות ערכיות של קשרים עבותים בין המערכות השלטוניות, המערכות הבנקאיות, מערכות שוק ההון והמערכות העסקיות המובילות.

נראה כי העניין הציבורי יוצא הדופן בקריסת אי.די.בי נעוץ בסיפור האנושי של כישלונו של דנקנר, וכן בלקחי המשנה שניתן ללמוד מהפרשה העגומה של עלייתו ונפילתו של דנקנר. דווקא המשמעות הכלכלית של מצב הקבוצה הנוגעת לציבור הרחב בנקודת זמן זו מוגבלת. חלק ניכר מן הסוסים באורווה של אי.די.בי כבר ברחו הרחק מן האורווה.

* הכותב הוא אסטרטג הראשי בקבוצת איילון.