שיגעון ליל קיץ

מ-ז-ג-ן! זה מה שהיה לשחקן עידו רוזנברג לצעוק לעבר הקהל עם תום ההשתחוויה של "שיגעון באופרה", שפתחה את אירועי תיאטרון ליל קיץ של הקאמרי בפארק הירקון, ואפשר להבין אותו. שמיכת הלחות של חודש אוגוסט לא מרחמת גם בשעות הערב המאוחרת. לא על הקהל שעובר אט-אט ממצב צבירה מוצק לנוזלי תחת כיפת השמיים של אמפי וואהל, ודאי שלא על השחקנים, שמתרוצצים בשיגעון ובבגדי גאלה מהודרים וארוכים.

בשבוע הבא, תוצג על במה זו הסטירה האינטרוולית "הם יורים גם בסוסים" - הצגה שמרגישה כמו ריצת מרתון גם כשהיא מבוצעת בחלל ממוזג - ואפשר רק לקוות שהשחקנים כבר עושים חזרות. בחדר הכושר.

ועדיין, תיאטרון בפארק הוא חוויה מקסימה לחוות כצופה, והבחירה לפתוח את אירועי הקיץ עם "שיגעון באופרה" (קופרודוקציה עם תיאטרון חיפה), הייתה בחירה מצוינת. הסיבה היא שלו צריך היה לצרף תמונה להגדרה המילונית של קומדיית קיץ תיאטרלית קלילה ומשעשעת, הרי שהצגה הזו הייתה הדוגמה המושלמת לכך. קומדיית טעויות כיפית עם כל האלמנטים המתבקשים - ריבוי דלתות מסתובבות, שלדים בארון, תחפושות, חילופי תפקידים והמון אי הבנות. זה מצחיק, זה מאוורר (למרות הלחות), וזה בעיקר עשוי היטב בבימויו של משה נאור, ותוך הישענות על תרגום מלא שמחת חיים מאת דורי פרנס, למחזה של קן לודוויג.

פעמיים אותלו

המחזה, שנקרא במקור - "השאל לי טנור", ושהוצג בהצלחה בשלהי שנות ה-80 בווסט אנד ובברודווי (עלה לפני כמה שנים בברודווי שוב בהפקה מחודשת), מתרחש כולו בשני חדרי סוויטת בית מלון בקליבלנד של שנות ה-30. האופרה המקומית מתכבדת לארח את הטנור האיטלקי המפורסם ברלי (דביר בנדק), שמגיע לגלם את אותלו באופרה מאת ורדי, אלא שאז דברים מתחילים להשתבש. ברלי חש ברע, כואבת לו הבטן, הוא לוקח קצת יותר מדי כדורי שינה כדי להירגע, החברים באופרה משוכנעים שהוא מת, ומי שנקרא למלא את מקומו הוא העוזר חסר הביטחון מקס (עידו רוזנברג). עם הפאה המקורזלת על הראש והכריות על הבטן, מקס נותן את תפקיד חייו. ברלי האמיתי מתעורר בינתיים משנתו, לובש את חליפת אותלו שלו ורץ לאופרה. או אז מתחילות הצרות, שכמו כל פארסה שמעורב בה איטלקי, גם כאן כמה נשים משילות את בגדיהן, כל אחת מסיבותיה שלה.

צוות השחקנים עושה עבודה טובה, הן מבחינת התזמון והן מבחינת האיכויות הקומיות שהוא מפיק מעצמו. מי שגונב את ההצגה ולא רק בגוף המחזה הוא עידו רוזנברג ששר ומשחק נהדר. דביר בנדק הוא שחקן גדול במלוא מובן המילה, למרות שלפעמים המבטא האיטלקי שלו נשמע קצת יותר מדי כמו מבטא רומני, אבל זה עדיין מצחיק. מוטי כץ, בתפקיד מנהל האופרה שלא דופק חשבון לאיש, זולת לקופה הרושמת, עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, וזה להיות מרושע וסרקסטי. יעל טל מטיבה לגלם את בתו המתבגרת שנחושה לנהל ערב חד-פעמי עם ברלי. תמר קינן מאיימת ומשעשעת כקולגת האופרה שנחושה מצדה לשכב את דרכה אל הפסגה. אסף פריינטא מייצר אתנחתות קומיות בתפקיד הבל-בוי שרוצה להתגלות, אודליה שוורץ (שהחליפה בהצגה זו את עירית קפלן) מתפוצצת היטב כאשתו העצבנית של ברלי, וגילת אנקורי בתפקיד יו"ר אגודת ידידי האופרה, ובכן, היא גילת אנקורי.

ולסיכום, במילה אחת: חם. בשתי מילים: חם ומהנה.

"שיגעון באופרה" מאת קן לודוויג, בימוי: משה נאור, תיאטרון חיפה בשיתוף הקאמרי