בפסק דין תקדימי קבע בית המשפט בשבוע שעבר פיצוי למישל מלכה. הוא לא התקבל לעבודה בתעשייה האווירית בגלל שהוא מזרחי. לרגע נזכרנו כולנו שמה שכל-כך נוח לכנות "השד העדתי" - חי וקיים. אמנון לוי מבקש להבהיר לנו שזה לא שד שמתגנב מדי פעם לחיינו, אלא מציאות שנמצאת כאן כל הזמן.
"אנשים תומכים בי", אומר לוי בראיון לתוכנית "קלוז-אפ" בגלובס TV, ומספר גם על תגובה מעניינת למדי שקיבל: "אני גר ברמת-השרון בשכונת מורשה, שיש שם הרבה מזרחים. השבוע נכנסתי לחדר כושר שם, ומישהו תפס אותי, אחד המזרחים הזקנים של השכונה, ואמר לי: 'מה אתה עושה? רד מזה'. שאלתי אותו למה, אז הוא אמר לי: יהרגו אותך, אתה לא מבין, יהרגו אותך, אסור לדבר על הדברים האלה'. זה קצת התקשר לי עם אותם ילדים שראו אצלי בסדרה, הפחד הגדול ממה יעשו, ההתבטלות המוחלטת, החולשה הכל-כך מוטבעת בפנים, וזה היה לי נורא עצוב לראות אותו".
לוי טוען כי לא מדובר בגזענות אלא בפערים מוטבעים בחברה הישראלית: "נזהרתי כל הסדרה מלהשתמש במילה 'גזענות'. אני משתמש במילה 'פערים'; למה? כי בגזענות יש איזה שהוא אלמנט של זדון, ואני, קשה לי למצוא את הזדון. הזדון הוא אולי בהשלמה, בהשלמה עם המצב, הזדון הוא אולי בהכחשה, כי כל אדם הגון צריך לראות את הדברים ולתת לעצמו".
- השלמה של מי? של ההנהגה? של האנשים? של הציבור?
"של כולנו. תראה, מזרחי שחי בארץ הזאת, הוא מסתכל על הממשלה שלו ורואה שאין שם כמעט מזרחים, הוא מסתכל על בית משפט העליון ורואה שאין כמעט מזרחים, הוא מסתכל על האקדמיה ורואה שאין כמעט מזרחים, הוא מסתכל על נגידי בנק ישראל - אף אחד לא היה מזרחי".
- אמנון, אתה חושב שהיית יכול להגיע רחוק יותר אם לא היית מזרחי?
"לא. אני הכי לא מריר בעולם, הצלחתי פי 4 ממה שתכננתי".
- אבל היית יכול להצליח פי 6?
"לא... אני מוותיקי הטלנטים בטלוויזיה, בתיאטרון המחזות שלי היו מהמצליחים ביותר בתיאטרון הישראלי, כתבתי ספר שהיה רב-מכר ענק. אין לי תחושה של מרירות אישית, הצלחתי מאוד, ברוך השם".
צפו בתוכנית המלאה בסרטון המצורף
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.