חופשה בראש שקט

טקסט: ירידת מתח חדה נרשמה השבוע במערכת הפוליטית. כי את מי מעניינות איראן, סוריה או מצריים כשאתה בתור לנופשון בכרתים, דקה אחרי שנשמעת שריקת הסיום בכנסת? את המושב הזה מסיים ראש הממשלה כשהוא מאושש. חידוש התהליך המדיני יחד עם הכרסום במעמדו של שר האוצר, החזירו לליכוד ולנתניהו את הצבע ללחיים.

אם הסקרים שניבאו השבוע ירידה בתמיכה בלפיד מהווים תחילתה של מגמה, אז שר האוצר בבעיה לקראת המושב הבא. הוא חשב שיביא חידוש וריענון לפוליטיקה, אך גילה שהציבור יותר שמרן ממה שנדמה היה. הציבור לא אוהב את התגובות שלו בפייסבוק, מתקשה לעכל את ההתבטאויות הלא ממלכתיות שלו וגם הרייטינג לבלוג המצולם מחוברים-סטייל שצילם השבוע זכה לביקורת. התהליך שעובר לפיד מאוד דומה לזה של טומי, אלא שהבן יותר משוכלל מאביו. מה שלקח לטומי להשיג שלוש שנים, יאיר עושה בשלושה חודשים. השאלה אם קיצור הטווחים יחול על גם על תהליך הקריסה של המפלגה.

למזלם של נתניהו ולפיד, בחודשיים הקרובים יהיה להם שקט. מרחב התמרון כמו גם הזעזועים, פחותים כשהכנסת בפגרה. באוקטובר, עם פתיחת מושב החורף, יצופו שוב חילוקי הדעות מעל פני השטח. חודש אחר כך יתקיימו הפריימריז לראשות מפלגת העבודה, מועד שמצטלב עם קו פרשת המים של המו"מ המדיני. בפני נתניהו יהיו שתי אפשרויות: הרחבת הממשלה או שיטרפו כל הקלפים ויתחיל הבלגן מחדש.

הברית החדשה

בשנה האחרונה איבד שר התחבורה, ישראל כץ, את כל הבריתות שהיו לו עם שרי הליכוד. אם לא די בכך, ידידו ח"כ חיים כץ מחוץ לממשלה וגם עם נתניהו המצב מאוד מורכב. רה"מ מרגיש שכץ מכה בו פעם אחר פעם למרות שנתן לו לבקשתו גם בקדנציה הזו את משרד התחבורה ועל אף שנתניהו הרחיק את יריבו של כץ, השר גלעד ארדן מהמעגל הקרוב, הוא לא זוכה מכץ להכרת תודה.

וכשעל רקע דרישתו של שר התחבורה לחקור את מטה הבחירות בליכוד עקב התוצאות העגומות נראים יחסיו עם סער וארדן כמו תאונה, אי אפשר להתעלם מהברית החדשה שנרקמה בין שר התחבורה לשר האוצר. התחממות היחסים בין השניים החלה סביב רפורמת השמיים הפתוחים, נמשכה במאבק נגד ועדי הנמלים, והגיעה לשיא השבוע בנסיעה המשותפת כשהשניים חנכו את קו הרכבת החדש לאשדוד.

כץ ששוקד באחרונה על שינוי תדמיתי, מעדכן סטטוסים בפייסבוק, מריץ דחקות במצב האומה ולא בוחל בכלב צ'אבי, מזהה כנראה את לפיד כבעל ברית חשוב להמשך הדרך או לחילופין כלי נוח לניגוח ראש הממשלה. ועל כך אפשר לשאול בבחינת הבגרות הבאה: רכבת יצאה מאשדוד לכיוון תל אביב. תוך כמה זמן היא תתנגש בלשכת ראש הממשלה?

במערכת הפוליטית הרימו גבה כיצד נפקד ראש הממשלה חובב הרכבות מחנוכת קו הרכבת. לאורך ההיסטוריה הפוליטית בכלל, ובתקופת אריאל שרון בפרט, היו אלה שר האוצר וראש הממשלה שחונכים קווי רכבת. אלא שבקדנציה הנוכחית את מקומו ברכבת של שר האוצר נתניהו תפס לפיד, ובמושב של ראש הממשלה שרון התיישב כץ.

היה זה רק בקדנציה הקודמת ששמותיהם של כץ ונתניהו עיטרו כל שלט רענן שבישר על מחלף, מסילה או כיכר חדשה. אלמלא הורה היועמ"ש להסיר את שמות השניים מכל השלטים, עד היום היו צדי הדרך מעוטרים בחתימתם המשותפת של בעלי הברית הישנה.

משחק הכיסאות

חדי העין יכולים ללמוד על מערכת היחסים בין נתניהו לשריו מסידור ישיבת השרים סביב שולחן הממשלה. בקדנציה הקודמת, בכל פעם שחלה התדרדרות ביחסיהם וראש הממשלה רצה לחבוט קצת במשנה שלו שישב לימינו, הוא היה מוצא אמתלה להושיב שר אחר לידו. פעם היה זה שר החינוך, פעם השר להגנת הסביבה ופעם היה זה שר התקשורת שבזכות פועלו נקראו כולם להיות כחלונים.

השבוע היה זה דווקא השר יובל שטייניץ, שהביע מורת רוחו באמצעות פוזיציית כסאו. השר לעניינים אסטרטגיים היושב דרך קבע לצד נתניהו, הסית, כאות מחאה, את כיסאו הצידה כדי להבהיר לראש הממשלה שהוא לא שוכח ולא סולח על תקרית הקבינט, שבה נכנע נתניהו לדרישתו של לפיד והוציא את שטייניץ החוצה. ואולי הדברים שאמר שטייניץ יום קודם לכן ב"פגוש את העיתונות" נגד פטרונו ראש הממשלה הם אלו שגרמו לו לזוז הצידה מחשש שיחטוף מהלומה. גם זו אפשרות.

כך או כך, הישיבה לצדו של נתניהו בישיבות הממשלה היא לא דבר טריוויאלי. היא מושא לקרבות ולמלחמות עקובות מדם. לא פעם הוויכוח מי ישב לידו איים לפרק את הממשלה. לא פחות. אפילו בקדנציה הנוכחית. אין זו הקרבה לרה"מ שהופכת את הפוזיציה לכה נחשקת. כרגיל, האשמה היא בתקשורת. בסופו של יום מישיבת הממשלה תופיע במקרה הטוב רק תמונה אחת: זו שרואים בה את ראש הממשלה ואת מי שיושב לצדו. ואם לא להיות בפוקוס, השרים רוצים להיות חלק מהפריים.

בקדנציה הקודמת, היו לנתניהו שני משנים, בוגי יעלון ויסלבן שלום, מה שעורר דילמה - לא לגבי חלוקת סמכויות- כי אם לגבי הסדרי ישיבה. על פי עקרונות הצדק ושוויון החליטו בלשכת רה"מ על רוטציה בין השניים: שבוע-שבוע, כמו בצבא. אך דברים שנראים צודקים מכאן לא תמיד צודקים משם ולאחר שלא הושגה הסכמת כל הצדדים, שלום זכה בכבוד לנוכח הוותק, ויעלון שהיה שר טירון, נאלץ לוותר.

בקדנציה הנוכחית, כחלק מחבילת הפיצויים לשר לעניינים בינלאומיים, זכה שטייניץ כפרס תנחומים בכיסא עור הצבי שלימינו של רה"מ. בליל החפירות שבו נכנסו ויצאו שטייניץ ושלום לסירוגין מחדרו של ראש הממשלה טרוט העיניים היתה זו ג'סטה נוספת לשר המקופח לאחר שתיק האנרגיה שרצה נמסר לסילבן שלום. שלום, שישב לימינו של רה"מ בקדנציה הקודמת גילה לתדהמתו את הגזל רק עם התכנסותה של הממשלה לישיבתה הראשונה וכדי להקדים תרופה למכה העניקו לו כפיצוי את הכיסא הצמוד לנתניהו במליאת הכנסת על מנת להמתיק את הגלולה המרה.

דבר אחד בטוח: ככל שהשר מקופח יותר כך סיכוייו לשבת לצד הראש גדלים. וכאן עולה השאלה האם סידורי הישיבה מסדירים גם את מקום מושבם של החזקים בממשלה. באופן מסורתי אל מול רה"מ יושבים אלו שבלעדיהם אין לו ממשלה. בד"כ אלו הם שר האוצר וראשי הסיעות המרכיבות את הקואליציה. בממשלה הנוכחית יושבים ממולו לפיד, כץ, שלום ולבני. מעניין אם זה מעיד לגבי הבאות.