פרופ' מריו בלכר, לשעבר נגיד הבנק המרכזי הארגנטינאי, ופרופ' צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, הם שני המועמדים המובילים לתפקיד נגיד בנק ישראל הבא, זאת לאחר שפרופ' יעקב פרנקל ופרופ' ליאו ליידרמן, הסירו את מועמדותם לתפקיד.
שני המועמדים מגישים היום (א') טפסים לוועדת טירקל המייעצת למינויים בכירים בשירות המדינה. זאת, לבקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמעונין לקבל מהוועדה "הכשר" של כמה מועמדים, ורק לאחר מכן לבחור את הנגיד הבא.
בלכר נחת בארץ ביום שישי האחרון, ולאחר שנועד עם ראש הממשלה הוא נפגש היום גם עם שר האוצר, יאיר לפיד, בלשכתו. גם אקשטיין נועד עם ראש הממשלה והוא משמש בפועל כיועץ בכיר חיצוני של לפיד. נציין, כי במצב שבו הוועדה לא תאשר אף אחד מהמועמדים הללו, החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, תהפוך למועמדת המובילה במרוץ.
בלכר (65), כיהן כמשנה לנגיד וכנגיד הבנק המרכזי של ארגנטינה בתקופה הכי קשה במדינה, במהלך המשבר בשנות ה-2000. סביב כהונתו כנגיד ישנה מחלוקת קשה: מצד אחד, יש הטוענים כי הוא כשל בתפקידו והוחלף. ומנגד, יש הסבורים כי הצליח לייצב את שער החליפין סביב 3 פזוס לדולר והחל לייצב את המערכת הבנקאית - שני צעדים הכרחיים לייצוב המשק הארגנטינאי.
מאז פרש מבנק אוף אינגלנד, קיבל בלכר (פעמיים) פנייה להתמנות שוב לנגיד הארגנטינאי - פעם באופן דיסקרטי על-ידי נשיאת ארגנטינה, כריסטינה קירשנר, ופעם באופן פומבי על-ידי סגן הנשיא אמאדו בודו. כמו כן, בשנת 2010, הוזכר בלכר כמועמד המוביל לשר האוצר. כמו כן, בלכר כיהן בעשור האחרון כיועץ הבכיר של מרווין קינג, נגיד בנק אוף אינגלנד והיה גם דירקטור בבנק המרכזי של האי מאוריציוס.
בלכר, יליד קורדובה שבארגנטינה, הוא בעל תואר ראשון ושני בכלכלה בהצטיינות מהאוניברסיטה העברית, וסיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת שיקגו הנחשבת לקן הכלכלנים הניאו-ליברלים הסבורים כי התערבות ממשלתית מיותרת וגורמת נזקים. הוא מכהן עתה כדירקטור של קבוצת IRSA, קבוצת האחזקות הגדולה בארגנטינה, הנמצאת בבעלות איש העסקים אדוארדו אלשטיין שרכש מקבוצת IDB של נוחי דנקנר חלק מחברת גנדן.
כמו כן, מכהן בלכר כסגן נשיא של בנקו היפוטקריו. בהקשר הזה יצוין, כי בדומה לנתניהו ולפיד, גם בלכר רואה את המגזר העסקי כקטר המרכזי של הצמיחה, וביציבות המערכת הבנקאית אחד מהתנאים ההכרחיים לצמיחה כלכלית.
המועמד הנוסף לתפקיד הוא פרופ' צבי אקשטיין, דיקן הפקולטה לכלכלה במרכז הבינתחומי בהרצליה שכיהן כמשנה לנגיד לפני קרנית פלוג. אקשטיין סיים את הקדנציה שלו כמשנה לנגיד בפתאומיות, ככל הנראה על רקע חילוקי דעות עם הנגיד פישר. לפי הערכות, פישר סירב להבטיח כי יתמוך בו במרוץ לנגידות.
כאשר פרש, פורסם בתקשורת כי הוא שלח קורות חיים (על גבי נייר הנושא את לוגו בנק ישראל) כדי להתמנות לדירקטור בקבוצת IDB. אקשטיין הכחיש אז בתוקף כי הוא זה ששלח את המכתב, והסביר כי אינו יודע כיצד יצא המסמך מלשכתו.
מבחינה אידאולוגית, אקשטיין ממוקם בצד השמאלי של המפה. בראיון פרישה שהעניק ל"גלובס" לפני כשנה, הזהיר מפני ההשלכות הכלכליות של מתקפה על איראן, המליץ לקבוע יעד גירעון ממשלתי של לא יותר מ-2.5% תמ''ג, וגם הפציר בהנהגה להעלות באופן פרמננטי את רמת המיסוי במשק, לרבות העלאת של 1% במע''מ, מס הכנסה ומס חברות (דבר שאכן קרה באיחור של שנה).
על אף היותו כלכלן מנוסה ובעל תואר דוקטור בכלכלה מאוניברסיטת מינסוטה, אקשטיין מתמחה ומרצה לאקונומטריקה ולאו דווקא בכלכלה מוניטרית. אחת מנקודות התורפה שלו הם יחסיו הבינאישיים, שכן הוא לאיש לא אהוב במיוחד בכמה מהמקומות הקודמים בהם עבד, לרבות בנק ישראל, אוניברסיטת תל אביב ומשרד האוצר. ייתכן כי הדבר נובע מאופיו, שכן הוא אדם אסרטיבי ועצמאי שלא מסתיר את דעותיו בנושאים בוערים או אישיים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.